הכרעת דין בתיק פ 947/00

השופט א. יעקב

1.         הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בביצוע עבירה של  הריגה.

עפ"י הנטען בכתב האישום, הגיע הנאשם לבית אמו של המנוח, ולאחר זמן קצר נותר שם לבדו בחברת המנוח שהיה אז בן שנתיים ו- 5 חודשים.

בזמן שהייתם המשותפת של המנוח והנאשם בדירה, בכה המנוח וחרחר ללא הרף. נטען, כי הנאשם סתם את פיו של המנוח בכוח, תוך הפעלת לחץ על שפתיו ולחייו ועקב כך גרם למחנק שהביא למותו של המנוח.

כאמור, הנאשם הורשע  ונידון ל- 10 שנות מאסר בפועל.

הנאשם ערער לבית המשפט העליון ובמסגרת הערעור קיבל בית המשפט העליון את בקשת הנאשם והתיר לו להביא ראיה נוספת והורה להחזיר את הדיון בפנינו, על מנת שתוצג הראיה החדשה.

הראיה בה מדובר הוא חוות דעת נגדית לחוות דעתו של פרופ' היס.

2.         מטעם ההגנה הוגשה חוות דעתו של ד"ר קוגל והתביעה הגישה חוות דעת משלימה של פרופ' היס.

            בקליפת אגוז ניתן לומר שהמחלוקת בין המומחים היא באשר לפרשנות שיש ליתן לממצאים הפתלוגים שנתגלו בשפתיו ובלחייו של המנוח.

            לדעת פרופ' היס מדובר בממצאים חבלתיים אשר היו יכולים להגרם רק כתוצאה מלחץ ידני על השפתיים.

            בנוסף, הסביר פרופ' היס, כי נמצאו סימנים מובהקים לחנק המתבטאים בשטפי דם בלחמיות - כך שאותם שטפי דם בתוספת  לממצאים החבלתיים מובילים בהכרח למסקנה שהמנגנון שגרם לחנק הוא לחץ על השפתיים.

            לעומת זאת, טוען ד"ר קוגל, כי הממצאים שהתגלו בשפתיו ובלחייו של המנוח אינם מלמדים בהכרח על לחץ ידני על השפתיים ויכולים היו להגרם מסיבות אחרות, סבירות יותר לטענתו.

            עוד מוסיף ד"ר קוגל, כי שטפי הדם בלחמיות אינם מהווים סימנים מובהקים לחנק. לדעתו,  בהעדר ממצאים הבחנתיים לחנק או לחסימת דרכי הנשימה, והיות שהמנוח סבל  מדלקת ריאות חריפה וכרונית ומדלקת בסימפונות, סבור ד"ר קוגל כי מותו של המנוח יכול היה להגרם גם כתוצאה מאותן מחלות.

3.         פרופ' היס העיד 3 פעמים בבית המשפט: פעם אחת כעד מטעם התביעה, פעם שניה כעד מטעם ההגנה ובפעם השלישית כאשר נחקר על חוות דעתו המשלימה שניתנה בתגובה לחוות דעתו של ד"ר קוגל.

            במהלך עדויותיו של פרופ' היס התגלו סתירות בין אמירותיו לבין חוות הדעת ובין אמירותיו השונות ב- 3 ההזדמנויות.

            בענין זה ציין פרופ' היס בחוות דעתו המשלימה, כי מה שקובע מבחינתו הם הממצאים שתוארו בחוות הדעת ולא עדותו בבית המשפט.

            ראה לענין זה חוות דעתו של פרופ' היס ת/98 סעיפים 24 ב' ו- 84 ב'.

            הן בעדויותיו של פרופ' היס מיום 16.10.01 ו- 30.4.02 והן בחוות דעתו - ת/98, תאר פרופ' היס ממצאים שלא היו קיימים בגופת המנוח. למשל, בעדותו ביום 30.4.02 תאר פרופ' היס קיומו של חתך על הרירית בחלק הפנימי של השפתיים.

            בחקירתו ביום 25.10.06 בעמ' 17 לפרוטוקול ש' 1 עד 5 מאשר פרופ' היס כי בריריות השפתיים של המנוח לא היה פצע קטן.