הכרעת דין בתיק פ 940/04

השופטת רחל ברקאי:

1.      כנגד הנאשם (יליד 1937) הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") וכן שתי עבירות של רצח, לפי סעיף 300 (א) (2) לחוק העונשין.

2.      כתב האישום מכיל שלושה אישומים:

באישום הראשון מבקשת המדינה לייחס לנאשם כי במהלך השנים מאז שנת 2001 ועד ליום 5.3.04, במספר מקרים בלתי ידועים במדויק ובמועדים בלתי ידועים במדויק, איים הוא על אשתו מריה (להלן: " מריה" או "המנוחה") בכך שאמר לה כי יהרוג אותה וזאת בכוונה להפחידה.

באישום השני מבקשת המדינה לייחס לנאשם כי ביום 28.1.04 איים הוא  על בנו אולג (להלן: "אולג" או "המנוח") בכך שאמר לו כי יהרוג אותו, וזאת בכוונה להפחידו לאחר שפרצה בין השניים מריבה, בדבר הצורך בהדלקת דוד החשמל בבית, כשאולג מבקש להתקלח עם מים חמים ולצורך כך הדליקה מריה את דוד החשמל, ואילו הנאשם כיבה את הדוד לאחר שזה דלק כשעה, כדי לחסוך בהוצאות.

האישום השלישי מייחס לנאשם שתי עבירות של רצח בכוונת תחילה, כשהמדינה מבקשת לייחס לנאשם, כי ביום 5.3.04, לפני השעה 20:34, נטל סכין מטבח והחל לדקור את אולג בחזהו, בכוונה לגרום למותו, וכאשר חשה מריה לעזרתו של אולג, דקר אותה הנאשם באמצעות סכין, בגבה, בחזה ובבטנה בכוונה לגרום למותה. המנוח נמלט כשהוא פצוע ממרפסת הדירה ומשם קפץ לגינת בניין המגורים והצליח להיכנס לכניסה לבניין המגורים ושם התמוטט.  המנוחה נמצאה בדירה ללא רוח חיים.

3.      הצדדים הסכימו להגיש את כל תיק החקירה הרלבנטי לאישומים נשוא כתב האישום, לרבות אמרות המנוחים. חומר חקירה זה התקבל וסומן ת/1 עד ת/70, מבלי שהסנגור ביקש לחקור את מי מעדי התביעה. מטעם ההגנה העיד הנאשם בלבד והצדדים הסכימו לסכם את טענותיהם בכתב.

4.       המאשימה טענה כי על בסיס התשתית הראיתית שהניחה, יש להרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום - רצח אשתו ובנו בכוונה תחילה ואיומים שירצח אותם, בתקופה שקדמה לרצח.

5.      גרסתו של הנאשם, כפי שבאה בפנינו לראשונה בעדותו מעל דוכן העדים היתה כי לא רצח את אשתו ובנו, וכי היה זה בנו אולג אשר התגרה בו הכה בו והפילו ארצה וכשאולג אוחז בידיו סכין ומזלג  דקר אותו אולג באמצעות הסכין שאחז, ומאז אין הוא זוכר דבר. אשר לאיומים טען כי לא איים על בנו אולג ואשתו מריה, כמיוחס לו באישומים 1 ו- 2 .

6.      י ריעת המחלוקת:

יריעת המחלוקת נסובה סביב גרסת הנאשם בבית משפט לפיה לא איים על המנוחים וכי ביום 5.3.04היה זה בנו אשר קנטר בו, תקף ודקר אותו ולאחר מכן התאבד, מבלי שיש בפיו כל גרסה באשר לנסיבות מותה של המנוחה. לפיכך הנושאים השנויים במחלוקת הינם:

א.     קיומם של האירועים המגלמים עבירות איומים.

ב.      קביעת זהות האדם שדקר למוות את המנוחה והמנוח  ופצע את הנאשם.

ג.       קביעת סוג העבירה שבוצעה - האם הוכחו יסודות עבירת הרצח, או שמא מדובר בהריגה בנסיבות של קינטור.

7.      העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת - הנאשם נולד ברוסיה בשנת 1937. בשנת 1966 נישא הנאשם למריה, ילידת 1935,  ולבני הזוג נולדו שני ילדים: אולגה זלצמן (ילידת 1968) ואולג לים (יליד 1969). בשנת 1999 עלו הנאשם ובני משפחתו ארצה ומאז שנת 2001 התגורר הנאשם עם אשתו ובנו בדירת מגורים  בקומה ראשונה בבית דירות ברחוב הצבר 5 בערד (להלן: "הדירה"). בתו אולגה, הנשואה לבן זוגה, התגוררה בדירה אחרת בעיר ערד.  המנוח הגיע ארצה בגיל 62 ולא הצליח להשתלב במעגל העבודה. בני המשפחה התקיימו מקצבת המוסד לביטוח לאומי וחיו בקושי רב. על רקע מצוקה כלכלית פרצו מריבות בין הנאשם לבין אשתו המנוחה ובנו המנוח.  בנוסף, אולג סבל ממחלת עור שהשפיעה גם על מערכת העצבים שלו. עקב מחלתו התקשה למצוא עבודה, ולפיכך גר בבית הוריו, ועול פרנסתו נפל עליהם למרות גילו המבוגר. הנאשם כעס שהוא צריך לפרנס את בנו בן ה- 35, ועל רקע דברים אלו התגלעו מריבות וויכוחים ביניהם כשהאם נהגה לצדד באולג.

דיון

8.       עבירות  האיומים

ב-28.1.04, כחודש לפני הרצח, הזעיק אולג משטרה הביתה, לאחר שהנאשם איים שירצח אותו ואת מריה. (ראה ת/2 דו"ח פעולה איליה כפיר - פרטי האירוע וכן פרטי המודיע אולג לים). מיד לאחר מכן, אולג ומריה הגישו תלונה בתחנת המשטרה כנגד הנאשם (ראה ת/3 ות/4 ). הנאשם נחקר, הודה שהשמיע את דברי האיום אך טען שלא התכוון לממש את האיום ברצח. הוא שוחרר בתום החקירה, תוך הרחקתו מביתו והתחייבות מצידו לא ליצור קשר עם אשתו ובנו במשך 5 ימים. ( ת/7 כתב הערובה).

אולג התלונן שבאותו בוקר מריה הדליקה את דוד החשמל כדי לחמם עבורו מים למקלחת. הנאשם טייל עם כלבו בחוץ, וכשחזר כיבה את הדוד. כשאולג התעורר המים לא היו חמים והוא התעצבן. הנאשם טען שאין צורך לחמם יותר את המים, ובין השניים התלקח ויכוח מילולי. אולג מסר שבמהלך הויכוח הנאשם היה עצבני, איים להרוג אותם וצעק מספר פעמים: " אתם קלקלתם לי את כל החיים! אני אהרוג אתכם!" אולג הוסיף שהנאשם איים פעמים רבות שיהרוג אותו ואת אימו, וכן שבאופן כללי הנאשם לא מרוצה מהחיים בארץ. (ת/3 הודעת אולג לים מ-28.1.04).

מריה בתלונתה מספרת כי הנאשם אדם מאד עצבני, "נדלק בשניה" ובאופן קבוע בכל ויכוח מאיים הוא להרוג אותה ואת אולג. לדבריה הנאשם ובנה  רבים בקביעות והיא מפרידה ביניהם. באשר להשתלשלות העניינים באותו בוקר מסרה מריה עדות זהה לעדותו של  אולג - וגם לדבריה הויכוח נגמר כרגיל באיומי הנאשם שיהרוג אותם, כפי שהוא נוהג תמיד לומר. מריה הוסיפה שעל רקע הויכוחים והאיומים הקבועים וכן כיוון שהנאשם רצה לחזור לרוסיה כי לא טוב לו בישראל, היא והנאשם הסכימו לאחרונה לפנות לעורך דין ולערוך ביניהם הסכם גירושין. ( ת/4 הודעת מריה לים מ-28.1.04). מריה ביקשה לשחרר את הנאשם מהר כיוון שרצתה לגשת עוד באותו היום לעורך דין ולהסדיר את הגירושין. ( ת/5).