הכרעת דין בתיק פ 9376/03

נגד הנאשם, דוד ששון, הוגש כתב-אישום בו מיוחסות לו שתי עבירות:

תקיפה שגרמה חבלה ממשית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), ו חבלה במזיד ברכב, לפי סעיף 413ה' לחוק העונשין.

אני מזכה את הנאשם מהעבירה של חבלה במזיד ברכב, ומרשיעה אותו בעבירה של תקיפה שגרמה חבלה ממשית.

עיקרי העובדות והאישום

1.       עניינו של כתב האישום עימות שהתרחש בתאריך 26.10.99 סמוך לשעה 18:45 ברח' שוקן בתל-אביב, בין הנאשם, שהיה רכוב על אופניו, לבין יום טוב ששו (להלן: "המתלונן"), נהגו של רכב מדגם יונדאי (להלן: "הרכב").

אין חולק כי הרקע לעימות ותחילתו הוא סכסוך עקב שימוש בדרך. על טיבו, נסיבותיו והתפתחותו של אותו עימות שארע בין הנאשם למתלונן, ועל חלקו של כל אחד מהם בו, חלוקים הצדדים בעמדותיהם.

2.       לטענת המאשימה, הנסמכת על התשתית הראייתית שהניחה, בכלל זה, עדויות עדי התביעה וראיות בדבר חבלות שנגרמו למתלונן ולרכבו, גרם הנאשם במזיד נזק לרכבו של המתלונן, וכשיצא המתלונן מרכבו כדי להפסיק את המעשה, תקף אותו הנאשם באלימות: הוא הכה באגרופו בפניו, משך בשרשרת שענד לצווארו וקרע אותה, והמשיך וחבט בו גם כשהמתלונן היה שרוע על הרצפה.

כתוצאה מכך, טוענת המאשימה נגרמו למתלונן סימני חבלה בפניו בידיו, וכן, כאבים בצווארו ובראשו.

המאשימה מבקשת כאמור להרשיע את הנאשם בעבירות של תקיפה שגרמה חבלה ממשית, וחבלה במזיד ברכב .

3.       ההגנה כפרה באשמתו של הנאשם וטענה, בראש וראשונה, כי הרקע להתרחשות והסיבה לה היא תאונת דרכים שנגרמה עקב רשלנותו של המתלונן, אשר סטה עם רכבו בפתאומיות ימינה, פגע באופניו של הנאשם אשר רכב לימינו, והפילו למדרכה. ביחס לאישום עצמו נטען, כי הנאשם לא שרט את הרכב ולא תקף את המתלונן, גם לא קרע את השרשרת שלצווארו. אדרבא, טענה ההגנה, המתלונן הוא שתקף את הנאשם, ונענע אותו ואת אופניו בחוזקה, וכך נגרמו חבלותיו.

דיון   והכרעה

4.       בחינת עדויות הנאשם והמתלונן מעלה פער ניכר בין הגרסאות שמסרו:

המתלונן העיד כי קודם לאירוע הסיע את אשתו (עדת התביעה מרים ששו) למקום עבודתה ברח' שוקן, ובעודו חונה עם רכבו לצד המדרכה, ומשוחח עם אשתו, הופתע מפגיעה שפגע הנאשם עם אופניו במראת רכבו (המראה הימנית).

לשמע הפגיעה, יצא המתלונן מהרכב כדי לבדוק מהו הנזק שנגרם, והבחין בשריטות לכל אורך הצד הימני של הרכב, שנגרמה להערכתו מאופניו של הנאשם. בחילופי הדברים ביניהם, סיפר המתלונן, איים הנאשם להשליך אבנים לתוך הרכב  (עמ' 10, ש' 23, עמ' 12 ש' 16).

לדברי המתלונן, ביקש מהנאשם להמתין לבואה של המשטרה, אלא שהנאשם עלה על אופניו כמתכוון להסתלק מהמקום.

מאחר שהנאשם לא שעה לבקשת המתלונן להמתין לבוא המשטרה, אחז המתלונן באופניו של הנאשם במטרה לעכבו; בתגובה, העיד המתלונן, הכה אותו הנאשם באגרופו בפניו, בעט ברגלו, וקרע את השרשרת שענד לצוארו. המתלונן סיפר עוד כיצד המשיך לאחוז באופניים, כדי שלא יסתלק הנאשם מהמקום, והנאשם עלה על אופניו, התרחק ברכיבה וגרר אותו עם האופניים למרחק מטרים אחדים (עמ' 11, ש' 1-6).

האירוע הופסק בהתערבות מאבטחי בית-המשפט שברח' שוקן שהזעיקו את המשטרה וגם אמבולנס, והמתלונן פונה לבית-החולים, למרכז הרפואי ע"ש סוראסקי (התעודה הרפואית ת/3).

לדברי המתלונן, כתוצאה מהתקיפה הוא סבל מחבלות בגופו ובפניו, משטפי דם ברגל, כתפיו כאבו, שפתיו נחתכו, ודם זב מאפו, וידו שאחזה בגלגל האופניים - נפצעה בזרת.

5.       גרסת הנאשם שונה בתכלית. לדבריו, התרשל המתלונן בנהיגתו כאשר סטה עם רכבו בפתאומיות ימינה ופגע באופניו, וגרם לנפילתו "המעודנת" למדרכה, ולעיוות בשלדת האופנים; בעודו מנסה לתקן את אופניו באמצעות אבן, סיפר הנאשם, יצא המתלונן מרכבו נסער והיסטרי, צעק עליו, נענע את אופניו, ואז נפנה אליו ונענע אף אותו בחוזקה, עד שנאלץ הנאשם לבקש מעוברי אורח שיזעיקו את המשטרה. רק בואם של מאבטחי בית-המשפט, וחציצתם ביניהם - הפסיקו את המתלונן ממעשיו, עד לבואה של המשטרה.