הכרעת דין בתיק פ 901/06

כללי

1.         שוד בוצע ברובע היהודי, בעיר העתיקה בירושלים. הנשדדת טוענת כי הנאשם הוא השודד. הנאשם מכחיש את הדברים, וטוען טענת אליבי.

            האם הביאה המדינה ראיות מספיקות להרשעת הנאשם? על כך, נייחד את הדיבור להלן בפסק הדין.

            כבר עתה, נאמר, כמצוות הוראת סעיף 182 סיפא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, כי אני מזכה את הנאשם, מחמת הספק, בעבירות השוד בנסיבות מחמירות והתפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע פשע; אני מרשיע את הנאשם בעבירה של החזקת כרטיס חיוב שלא  בהסכמת לקוח.

כתב האישום

2.         ביום 1.1.06 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום, המתחלק לשני אישומים נפרדים, אשר נתאר אותם להלן.

3.         באישום הראשון נאמר כי ביום 24.12.05 בשעה 16:00 הגיעה הנאשם לביתה של מ.ק. (להלן - "המתלוננת"), הגרה ברח' המצלתיים, הרובע היהודי, ירושלים (להלן - "בית המתלוננת"). הוא דפק על דלת ביתה. היא פתחה לו את הדלת והנאשם עמד בפתח הבית ובידו מכתב ואמר: "משלוח". היא ענתה לו, במשפט שחציו עברית וחציו אנגלית: "no משלוח", וסגרה את הדלת. כעבור מספר דקות דפק הנאשם שנית על הדלת, אך היא לא פתחה לו את הדלת.

            למחרת היום, ביום 25.12.05 בשעה 21:00 (להלן - "שעת השוד"), דפק הנאשם על דלת הבית וכאשר פתחה לו המתלוננת את הדלת הוא דחף את הדלת ונכנס פנימה. הנאשם חסם את פי המתלוננת באמצעות ידו, ובמקביל אחז בידו השנייה סכין ודרש את כספה של המתלוננת. המתלוננת נשכה את הנאשם בידו וניסתה להימלט מן הבית, אך הנאשם משך אותה והפילה ארצה. המתלוננת ניסתה לעמוד על רגלה שלוש פעמים, אך הנאשם הפילה פעם אחר פעם. בהמשך כתב האישום נאמר כי עקב איומיו של הנאשם, המתלוננת מסרה לו סך של 2,000  ש"ח במזומן וכמו כן נטל הנאשם 5 עגילים, 3 צמידים וארנק שהכיל מספר כרטיסים. לאחר מכן, יצא הנאשם מן הבית, סגר את הדלת וברח מן המקום.

            העבירות שיוחסו לנאשם בגין אישום זה הינם אלה: התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע פשע - עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - "החוק"); שוד בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק.

4.         באישום השני נאמר כי בתאריך 27.12.05 החזיק הנאשם בחדר מגוריו שבעה כרטיסי חיוב זרים.

            העבירה המיוחסת לנאשם בגין מעשה זה היא החזקת כרטיס חיוב שלא בהסכמת לקוח - עבירה לפי סעיף 16 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986.

תשובת הנאשם לכתב האישום

5.         הנאשם, באמצעות הסנגורית שלו, עו"ד איכיליס שאמא, טען ביחס לאישום הראשון, טענת אליבי. לדבריו, הוא לא היה ברובע היהודי, בכלל, ובבית המתלוננת, בפרט, ביום השוד ובשעת השוד. הוא גר בביתו בעיר העתיקה ברח' השלשלת.

ככל שמדובר בעבירה השנייה, טענת הנאשם היא הודאה בצד העובדתי של החזקת הכרטיסים, אך הכחשה של היעדר הסכמת הלקוח. הטענה היא כי הכרטיסים הם של אנשים שהנאשם לא ידע עליהם. לדבריו, הוא קיבל את הכרטיסים מנרקומן, וחשב שהם כרטיסי טלפון לשיחות בינלאומיות.

תמצית ההליכים בתיק

6.         לאור תשובת הנאשם, וטענת האליבי שלו, החלטתי - בהסכמת הצדדים - כי תחילה יישמעו עדי מסדר הזיהוי והמתלוננת, ולאחר מכן יעריכו הצדדים האם יש מקום לנהל את המשך המשפט (ראה החלטה מיום כ"ה טבת תשס"ו (25.1.06), עמ' 5 לפרוטוקול).

7.         ואכן, תחילה נשמעו עדויותיהם של המתלוננת והשוטרים שהיו במסדר הזיהוי. ברם, לאחר שמיעת עדים אלה, ובמהלך עדותו של החוקר המרכזי בתיק, צוער מג'די עטילה, ממשטרת מרחב דוד, הוסכם בין הצדדים כי התיק יישמע כסדרו (ראה החלטה מיום י"ב אדר תשס"ו (12.3.06), עמ' 42 לפרוטוקול).

8.         בתיק זה העידו, מטעם התביעה, המתלוננת, ואנשי המשטרה, אשר את עדויותיהם ננתח להלן, כל אחד בנושא הרלוונטי. מטעם הנאשם, העידו הוא ואמו. אחת מן השוטרות, העידה כעדת הגנה מטעם הנאשם, וגם אל עדותה נתייחס במהלך הדיון להלן.

            בנוסף לכך הוגשו במהלך הדיונים מוצגים רבים, 49 מטעם המדינה ו-6 מטעם הנאשם.

            קיימתי בתיק זה 6 ישיבות, באופן פחות או יותר רצוף, כאשר האחרונה שבהם היתה ביום 22.6.06, וזאת לאור העובדה כי הנאשם נמצא במעצר עד תום ההליכים.

            לאחר הסיכומים בעל פה, שהושמעו בחלק האחרון של ישיבת הראיות האחרונה הנ"ל, בשל התיק למתן הכרעת דין.

הנושאים השנויים במחלוקת בין הצדדים