הכרעת דין בתיק פ 8802/04

עובדות כתב האישום והאשמה

עניינו של כתב אישום, נשוא הכרעת דין זו, באירוע שהתרחש בשעת בוקר מוקדמת של יום 24.6.04, ברחוב בני ברק 29 תל אביב (להלן: "המקום" או "הבניין"), בעת שהשוטרים מיכאל ראובן (להלן: "השוטר מיכאל") והשוטר דוד פרץ (להלן: "השוטר פרץ") (להלן: "השוטרים") עסקו בפעילות משטרתית באיתור נתינים זרים השוהים שלא כדין בישראל.

כעולה מהעובדות, בנסיבות אלה, הפריע הנאשם לשוטרים למלא את תפקידם בכך שהקים מהומה במקום, צעק וסרב להוראתם לעזוב את המקום. באותו מעמד, לגרסת התביעה, העליב הנאשם את השוטרים, באומרו להם: "בן זונה, מטומטמים". הוא המשיך להפריע להם בעבודתם בכך, שכאשר התבקש להתלוות לשוטר מיכאל, סרב לעשות כן, נופף ידיו לכל עבר, וזאת בעודו עומד במריו להתלוות אליו למרות שהודע לו כי הוא עצור. בנסיבות המתוארות, הוסיף הנאשם ותקף את השוטר פרץ בכך שבעט בו ודחף אותו בידיו.

על יסוד עובדות אלה, מייחס כתב האישום לנאשם את העבירות הנגזרות מהן של הכשלת שוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז 1977 (להלן: "חוק העונשין"), תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 273 לחוק העונשין והעלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק העונשין.

הנאשם כפר במיוחס לו. בדחותו בתוקף האשמה גרס כי לא רק שלא תקף איש מהשוטרים אלא היה קורבן לאלימותם על לא כול עוול בכפו. בתמצית הייתה גרסתו, כי עבר לתומו במקום ונעמד להתבונן באנשים בלבוש אזרחי, שבדיעבד התבררו כשוטרים, והללו נידמו בעיניו כפורצים המתעסקים עם דלת הבניין. לפיכך, כשהתבקש על ידם לעזוב את המקום מאן לעשות זאת. רק בשלב מאוחר יותר התבהרה לו גודל טעותו והשלכותיה. עליה נסמכת טענת ההגנה להעדר כוונה פלילית לגבי העבירה של הכשלת שוטר הנגזרת מסירוב זה. בהמשך, כשציית והציג לדרישת השוטרים תיעוד לגבי חוקיות שהייתו בארץ, החליטו לעצרו בתואנת שווא לפיה התעודה מזויפת, הוא נאזק והשוטר פרץ הכה אותו ללא כול סיבה בעת שהועלה לרכב. בנסיבות אלה טוענת ההגנה להעדר בסיס חוקי למעצר, ועליה נסמכת השקפתה, ולפיה הואיל והשוטרים לא מלאו תפקידם כחוק בהחלטת המעצר קמה לנאשם הזכות להתנגד להם, ועמה נשמט הבסיס לעבירת התקיפה המיוחסת לו.

קווי המתאר של המחלוקת בין הצדדים

בבואה להוכיח הנטען על ידה בעובדות כתב האישום הציבה התביעה יתדותיה על עדויות  השוטרים ותיעוד האירוע במסמכים על ידם, כבסיס מהימן ומוצק להרשעת הנאשם. ההגנה לעומתה, המבקשת לא להעניק להם כל אמון, הצביעה על סתירות, אי דיוקים, ופגמים בתשתית ראייתית זו, שדי בהם, לטעמה, כדי לשמוט הקרקע תחת גרסת התביעה, או למצער לקבוע שאין בה כדי לשמש מסד, מעבר לכל ספק סביר, להרשעה בפלילים.

סלע המחלוקת בין הצדדים הינו, אפוא, בראש ובראשונה עובדתי, ונסב סביב השאלה, האם עלה בידי התביעה להוכיח את המעשים הקונקרטיים במידת הוודאות הנדרשת במשפט הפלילי. ממנו נגזרת, לחילופין, מחלוקת משפטית, המוסקת מסיכומי ההגנה, ולפיה, אפילו יאמץ בית המשפט את גרסת התביעה ויינתן לה מלוא האמון והמשקל, מן הדין לזכות את הנאשם מן הטעם שהתנהגותו חוסה תחת מטריית הגנת "טעות במצב דברים", לפי סעיף 43ח לחוק העונשין, וזאת לאור התנהגותם ה"כאוטית" של השוטרים והעובדה שהשוטר מיכאל הודיעו על עיכובו בשפה העברית, שאינה מובנת לו. ובמצב דברים זה לא יכול היה הנאשם להבין או לראות את המצב לאשורו.

ובאשר לקללות שסינן הנאשם לעבר השוטרים לאחר מעצרו, בהן הוא מודה, הרי בשים לב לעיתוי בו הוטחו, קרי, לאחר מעצרו וכבילתו הלא חוקיים, אליבא ההגנה, והכאתו בראשו, עומד לנאשם הסייג מפני אחריות פלילית בעילה של "זוטי דברים", לפי סעיף 34יז לחוק העונשין.

עוד טוענת ההגנה, כי גם אם תתקבל גרסת התביעה, ולפיה פתח הנאשם בקללות לעבר השוטרים בעת הגעתו לזירת האירוע, כי אז, לטעמה, מן הדין לזכותו מהעבירה של העלבת עובד ציבור, משום קיומו של ספק סביר באשר לידיעתו כי השוטרים או "האנשים", כהגדרתו, עליהם הביט הינם שוטרים.

התשתית הראייתית שהציבה תביעה או הפן העובדתי

להלן תובא התמונה העובדתית העולה מעדותם של שני עדי התביעה המרכזיים.

תחילה תידון עדותו של השוטר פרץ

בעמדו על דוכן העדים ולאחר שרוענן זיכרונו באמצעות שני דו"חות הפעולה שערך בעקבות האירוע: הראשון נרשם דקות ספורות לאחריו (נ/2), והשני, כעבור חודש, לבקשת חוקר התיק, דוד זריהן (נ/3), תיאר השוטר פרץ את השתלשלות הדברים עליהם מתבסס כתב האישום, תוך שהוא קושר באופן ברור וחד משמעי את הנאשם למעשים המיוחסים לו.

לדבריו, ביום האירוע יצא במסגרת תפקידו למשימה שעניינה ביצוע צו כניסה שיפוטי לאיתור נתינים זרים בבניין ברחוב בני ברק בתל אביב, והכול נערכו סביבו לשם סגירתו, בבחינת "אין יוצא ואין בא". ראש הצוות היה השוטר מיכאל ראובן, והצטרפו אליהם שני צוותים נוספים וביניהם השוטרים ריי קינן (להלן:"קינן") ועמי. לגרסתו, בעת הרלבנטית הוא עמד סמוך לניידת עליה הופקד משום שבאותו זמן שהה בה עצור. במהלך הניסיונות לפתוח את דלת הבניין, הגיע הנאשם למקום והחל צועק ומקלל. מחשש שיסכל את ביצוע הצו הורה לו לעזוב את המקום, אך הלה סירב והמשיך לצעוק. כשהשוטר מיכאל הבחין בהתנהגותו של הנאשם, הוא ניגש אליו וביקש ממנו בשפה העברית לעזוב, אך ללא הועיל. עקב כך נאלץ לעכבו ולהכניסו לרכב המשטרתי. הנאשם התנגד והשוטרים נאלצו להפעיל כוח כדי להכניסו לרכב. בסופו של דבר, התגברו על התנגדותו והוא הושב במושב האחורי כשהשוטר פרץ יושב בקדמי. גם לאחר שהשוטר מיכאל התרחק וחזר לבניין הנאשם לא נרגע והיפנה אלימותו כלפי השוטר פרץ: הכה ובעט בו, ואפילו הכתים חולצתו, והוסיף וקלל אותו בגסות: "בן זונה, אמא שלך בן זונה, שתמותו, וכן הלאה" , בלשון העד (ש' 18-19, עמ' 6 לפרוטוקול). מדו"ח הפעולה (נ/3) עולה, כי בשלב זה נאלץ להפעיל נגד הנאשם כוח כדי להרגיעו.

בעדותו בבית המשפט הוסיף השוטר וחיווה דעתו, כי ככל הנראה היה הנאשם שיכור באותה העת, שכן נדף מפיו ריח אלכוהול. פרט זה לא נרשם בדוחות הפעולה שלו.

בעדותו הראשית נשאל השוטר פרץ מדוע נזקק לרשום שני דו"חות פעולה המתייחסים לאותו אירוע עצמו, וזאת בפער של חודש בין רישום למשנהו. תשובתו, יש לומר, מספקת הסבר כפול וסביר: הדו"ח הראשון (נ/2) היה תמציתי וקצר ביותר וכלל פיסקה אחת בלבד. לכן, במהלך החקירה, התבקש על ידי חוקר התיק, זריהן, לשחזר ביתר הרחבה את פרטיו, ועשה כן בדו"ח השני (נ/3). ההבדל בתיאור התנהגותו של הנאשם בתחילת האירוע בין הדו"חות מדגים, לדבריו, מאפיין עיקרי זה. (ראה הסברו בעמ' 9 ש' 21- 20 ).

בחקירתו הנגדית נדרש השוטר פרץ לעובדה שהדו"ח הראשון מפנה לדו"ח של השוטר מיכאל, כראיה לתיאום דוחותיהם. בדחותו מכול וכול אפשרות מעין זו נימק מדוע חשש מעין זה הוא נטול כול יסוד: "על סמך מה את אומרת שאני קראתי (את הדו"ח של השוטר מיכאל)? כשאני רושם את המשפט בהמשך לדוח הפעולה של מיקי, אני מתכוון, מנקודת ראיה שלי מהנקודה שהטיפול באירוע הועבר אליי, אני רושם מה קרה" (ש' 8-10, עמ' 7 לפרוטוקול). הוא הסביר כי הדו"חות שרשם מתעדים את העובדות מנקודת מבטו ומן הרגע שהטיפול הועבר אליו. הסנגורית המשיכה והקשתה עליו בטוענה כי קרא את דו"ח הפעולה של חברו בטרם כתב את שלו. ברם, העד שלל זאת בתוקף ועמד על דעתו כי הדו"חות נכתבו בנפרד, וכי רק לאחר שהתבקש על ידי החוקר רשם את דו"ח הפעולה השני (נ/3), בו פרט ביתר הרחבה ותאר את מעשיו במקום, עוד בטרם הועבר הנאשם לטיפולו. בתשובה לשאלות ב"כ הנאשם הוסיף פרטים נוספים שנגעו למיקומו של השוטר מיכאל בעת האירוע.

העד אישר שקינן השתתף בפעילות במסגרת הצוותים האחרים. הוא עומת עם ההבדל הקיים בין גרסתו לגרסת שותפו לצוות, השוטר ראובן, שמסר שקינן והוא נגשו לנאשם והפצירו בו להירגע, והלה הגיב בקללות לעבר שניהם, בעוד בדו"חות שלו אין לכך כול זכר. העד השיב כי לא ציין את העובדות הללו משום שלא הבחין בקינן המצטרף לראובן, והשכיל למנות את הסיבות והאילוצים בגינם התקשה לאבחן בנפרד כול שוטר מאלה שהתגודדו סביב דלת הבניין, ולתעד כול פרט ופרט של פעילותו ומעשיו: המרחק בינו לבין הבניין, השינויים במיקומו בהתאם למספר העצורים והתפתחות האירוע, כמות השוטרים, והאופי  והדינאמיקה של האירוע שהשתנה מרגע לרגע, וכיוצ"ב:

"ש. האם אתה יודע באופן כללי מהם עשו

ת. הם עמדו ליד הדלת. אין לי מושג מה הם עשו.

ש. תסביר  איפה כול אחד היה ממוקם באירוע