הכרעת דין בתיק פ 8784/03

בין הנאשם לבין מאיר לוי (להלן: "המתלונן"), נוצרה היכרות על רקע ביקוריו של הנאשם במסעדה, אותה ניהל המתלונן, בשנת 2001, ברח' בן יהודה, בתל אביב, זאת כאשר בסמוך למסעדה הפעיל הנאשם משרד משלו. במהלך אותה היכרות, שהתהדקה, אף הוזמן המתלונן לביתו של הנאשם.

באותה עת, התנהלו הליכי גירושין בין המתלונן לאשתו ועל רקע זאת הוגבל חשבונו בבנקים ואפשרויותיו הכספיות היו מצומצמות.

המתלונן סיפר לנאשם כי עז רצונו לרכוש מכונית מסוג "מרצדס" או "יגואר", אך הכסף שעמד לרשותו לא היה בו די לרכישת המכונית, שמחירה עמד על כ - 240,000 ש"ח.

לטענת המתלונן, הציע לו הנאשם, וזאת לאור הקושי שבו נתקל המתלונן בפתיחת חשבון בבנק, כי יהיה זה הנאשם שיפתח חשבון בנק, שבו יפקיד המתלונן סכום שיצטבר ל - 33,000 ש"ח, מאחר וזהו הסכום ההתחלתי הנחוץ כדי לרכוש מכונית, בהסדר של "ליסינג", ושעל המתלונן להמציא לנאשם את הכסף בתשלומים ואלו יופקדו על ידי הנאשם, כאמור, בחשבון שיפתח וזאת עד שיופקד הסכום האמור, של 33,000 ש"ח, שיאפשר לבצע את הצעד של רכישת המכונית ב"ליסינג".

המתלונן אף ביקר, בליוויית הנאשם, בסוכנות המכוניות של "מרצדס" ושם הובטחה לו הנחה במחיר, בבואו לרכוש את המכונית.

בין לבין ולאחר שהמתלונן מסר לידי הנאשם סכום של 18,500 ש"ח, ב - 3 מועדים שונים, לצורך הפקדתו בחשבון האמור, פנה המתלונן לידידתו בשם ענבל, שהסכימה להלוות לו סכום של 10,000 ש"ח, שאז תמה לשמוע מפי ענבל, כי הנאשם אמר לה למסור לידי המתלונן אך 3,000 ש"ח.

על כן התעורר בו חשד, כי הנאשם מוליכו שולל ולכן אמר לנאשם, כי מלוא הסכום בידיו, קרי 33,000 ש"ח, וניתן לפנות, כפי שאמר לו בזמנו הנאשם, לסוכנות המכוניות ולרכוש את המכונית הנכספת, בהסדר של "ליסינג", אלא, שאז הודיעו הנאשם, כי אין די ב - 33,000 ש"ח, כסכום התחלתי שיאפשר את רכישת המכוניות ונחוצים תשלומי כסף נוספים.

נוכח זאת, ביקש המתלונן כי הנאשם ישיב לו את כספו, שאז הודיעו הנאשם, כי כספו של המתלונן, שנמסר לידיו, הופקד, בכל פעם, ב"תוכנית חסכון" בבנק, ובמפגש שהיה ביניהם אף נקב ב-3 מועדים בהם ניתן למשוך את הכסף מאותה תוכנית, אותם רשם הנאשם על דף, (ת/3). בהגיע המועד הראשון מבין אותם שלושה מועדים, ולא הושב כספו, כפי שהובטח לו, פנה בתלונה למשטרה, כנגד הנאשם.

המתלונן חזר וציין, כי היה זה הנאשם שהציע לו להפקיד בידיו את כספו, לצורך רכישת המכונית. הסתבר עוד, כי ענבל היתה זכאית למענק שחרור מצה"ל, בסכום של 10,000 ש"ח, במידה והסכום יופנה לפתיחת עסק והיא הופנתה לנאשם על ידי המתלונן, על מנת שיסייע בעצה בפתיחת עסק. על כן ובעצת הנאשם, היא והנאשם הקימו חברה, הכל לצורך קבלת המענק, אלא שאז התגלע סכסוך בין ענבל לנאשם, בנוגע להעברת המניות בחברה שהוקמה.

בעדותו בביהמ"ש, אישר הנאשם כי נוצרה מערכת יחסים הדוקה וקרובה בינו לבין המתלונן, שאף הוזמן להתארח בביתו, מדי פעם, בסופי שבוע.

כן טען הנאשם, כי היתה זו יוזמתו של המתלונן לקנות רכב באותו הסדר של פתיחת חשבון, אליו יופקדו כספי המתלונן, כשהמתלונן טוען, כאמור, כי ההסדר הוצע על ידי הנאשם.

עוד טען הנאשם, כי פעל עבור ענבל לקבלת מענק השחרור מצה"ל, בסכום של 10,000 ש"ח, שנועד להיות מועבר למתלונן, לצורך רכישת המכונית ומשהתרשם כי ענבל נעדרת אמצעים, השיא לה עצה לבל תעביר את כל הסכום שתקבל כמענק, למתלונן ותותיר ברשותה סכום כסף כלשהו, ומשנודע הדבר למתלונן, התעורר כעסו והוא התרה בנאשם להחזיר לענבל סכום של 1,000 ש"ח, שהעניקה לו ביוזמתה על  טרחתו בקבלת המענק ועל רקע דברים זה פרץ גם סכסוך בינו לבין ענבל, שסרבה להעביר לו את המניות בחברה שהוקמה, במשותף עמה.

עוד אישר הנאשם, כי הפקיד את כספו של המתלונן בחשבון החברה שלו - בפק"מ  וכשעסקו קרס כלכלית, משגורמים שונים לא עמדו בהתחייבויותיהם הכספיות כלפיו, עוקלו גם סכומי הכסף שהפקיד שם למען המתלונן.

בחקירתו הנגדית אישר הנאשם, כי בעת שהחל להפקיד את כספו של המתלונן, כנטען על ידיו, בחשבון החברה שלו, כבר רבץ עליה חוב למע"מ, שתפח לכדי 25,000 ש"ח - 30,000 ש"ח (עמ' 30), ושלושה חודשים לאחר מכן הגיע שיעור החוב למע"מ לכדי 100,000 ש"ח.

עולה עוד מעדותו, כי מצבו הכספי היה קשה וסבוך, גם בעת קבלת הכספים מהמתלונן.

כך מוסר הנאשם בעדותו, כי: "4 שנים אין לי חשבון בנק ושיקים" (עמ' 33, שורה 1).

משהובהר לו כי מדובר בתקופת זמן החופפת את האירועים הנוגעים לקבלת כספו של המתלונן, טען מיד כי: "בשנת 2000 מצבי לא היה קשה" (עמ' 33, שורה 3).

מסתבר עוד, כי הנאשם טען לאחריותו של המתלונן לכך, שענבל לא העבירה אליו את מניות החברה שהוקמה עימו, ועל כן סרב, גם מטעם זה, להחזיר למתלונן, בזמנו, את כספו.

לא למותר לציין, כי הנאשם לא טרח להמציא במסגרת הבאת ראיותיו כל אישור מהבנק בו התנהל חשבונו, שעוקל, בדבר הפקדת הכספים שמסר לו המתלונן בחשבון הפק"מ האמור, במועדים הרלוונטיים שנרשמו בפתק, ת/3, אותו מסר למתלונן. בחקירתו במשטרה, אף טען הנאשם כי רשם מזכר או קבלה באשר להפקדת הכספים בחשבונו, אלא שאין הוא יודע היכן נמצאים מזכרים אלו (ת/1, גיליון 2, שורה 14).