הכרעת דין בתיק פ 8568/04

1.         עניינו של תיק זה, ויכוח שפרץ בין הנאשם למתלונן סביב קבלת עיתון אותו חילק הנאשם לבתי התושבים בבני ברק. המתלונן עצר את רכבו ליד עגלת העיתונים של הנאשם,  ביקש עיתון, סורב והמשכו של הארוע, מהלומות הדדיות בין השניים. לגירסת התביעה, הנאשם תקף את המתלונן וגרם בזדון נזק לרכבו, ואילו לגירסת ההגנה, מדובר בקטטה כשהנאשם טוען כי המתלונן הוא זה שתקף אותו תחילה בניסיון להוציא מידיו חבילת עיתונים, והוא התגונן מפניו. הנאשם מודה שהתקוטט עם המתלונן ואף גרם נזק לרכבו. ראה תגובת הנאשם עמ' 3 וכן סיכומי ההגנה עמ' 26 ש' 10 ואילך.

2.         הנאשם ואביו עובדים מזה כשנתיים בחלוקת העיתון "מפתח העיר" במגזר החרדי בבני ברק. בעל חברת ההפצה, עד ההגנה מר  קובי ויסטוך, העיד כי באותו שבוע התפרסם מאמר שעורר עניין מיוחד בשכונה וכולם ביקשו לקבל את העיתון.  עד ההגנה,  לא היה עד לארוע עצמו.

העיתון מחולק לבתי התושבים, חינם אין כסף.

3.         עדות המתלונן ציון עובראני (להלן: "המתלונן" או "ציון"):

עבר ברכבו ליד הנאשם, הבחין בערימת עיתונים וביקש לקבל  אחד מהם. הנאשם לא הסכים ואמר לו לא לגעת בעיתונים וכשהמתלונן חזר וביקש עיתון, דחף אותו הנאשם, היכה אותו באגרוף, תפסו בבגדיו וחזר והיכה אותו באגרוף בפנים. (ראה עמ' 6 ש' 9).

המתלונן המבוגר מהנאשם בשנים רבות, ניסה לדבריו להתגונן בכך שהגן בידיו על פניו ואף ניסה להכות את הנאשם, אך ללא הצלחה. באותו שלב, הנאשם נטל מוט ברזל, היכה בו ברכבו של המתלונן וגרם נזק וכן היכה במוט בידו של המתלונן.

אנשים נקהלו מסביב, אך סרבו לסייע למתלונן בהזמנת משטרה. הנאשם לקח מידי המתלונן צרור מפתחות  של הרכב והבית והשליך אותו, המתלונן רץ לעבר המפתחות וכשחזר למקום שעמד בו הנאשם, תפס אותו בצווארו והצמידו למעקה בטון. הנאשם הצליח להשתחרר מידיו והמתלונן ברח לבית הכנסת. הנאשם ניסה להיכנס בעקבותיו, אך לא הצליח. המשטרה הגיעה ולקחה את שניהם לחקירה.

המתלונן נפגע לדבריו בפה וביד ונזקק לטיפול רפואי - תעודות רפואיות ת/4 ו- ת/5. כמו כן הוגשו תצלומי הפגיעות ברכב וצילום ידו של המתלונן - ת/6.

המתלונן אינו מכחיש שגם הנאשם נפגע - ראה תעודה רפואית וצילומים - נ/3 ונ/4, וטוען שפגיעות אלה נגרמו מכך שהגן על עצמו על ידי הצמדת הנאשם למעקה הבטון. מכחיש שהיכה את הנאשם.

בחקירתו הנגדית ציין כי אינו זוכר אם נגע בעיתונים בזמן שביקש גיליון אחד מהנאשם, אך זכורה לו עויינותו של הנאשם כבר באותו מעמד (ראה עמ' 8 ש' 8-9).  ועוד הוסיף שפחד מהנאשם ולכן הסתגר בבית הכנסת ויצא משם רק עם הגעת המשטרה. 

4.         עדותו של פנחס ויטמן:

בדרכו מהישיבה, ראה את הנאשם רץ אחרי אדם מבוגר.  הנאשם התקרב לאיש וכפי הנראה רצה להכותו וזה נאבק עם הנאשם.

העד התקשה לזכור את פרטי הארוע, . זוכר שהיו צעקות במקום והמבוגר צעק לאנשים שיזמינו משטרה. יתכן שהוא עצמו טלפן למשטרה.

האדם המבוגר היה תשוש ונרגש מאד והוא חזר למכוניתו.

אינו זוכר אם הנאשם היכה עם המוט במכונית של המתלונן. על החבטות ברכב שמע מהמתלונן כשהמתינו למשטרה.

העד מאשר שראה את השניים נאבקים אך אינו יכול לומר מי היכה את מי.

5.         עדות הנאשם

את העלונים עליו להכניס לתיבות הדואר באזור החלוקה שלו. המתלונן עצר את רכבו ליד עגלת העיתונים ביקש עיתון והנאשם אמר שאינו יכול  לתת לו. המתלונן  החל לאיים שיקח בכח את חבילת העיתונים, וניגש לעגלה ורצה לקחת את העיתונים וכן תפס אותו בידיו. הנאשם בתגובה בעט באשכיו.

המתלונן התרגז והחל לרדוף אחרי הנאשם  וזה הרים מוט ברזל או מוט  מחומר אחר ונופף בו כדי שהמתלונן לא יתקרב אליו.