הכרעת דין בתיק פ 8364/05

1.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה ותגרה.

            העובדות, כפי שהן מתוארות בכתב האישום, הן כדלקמן:

            ביום 14.10.05 פרץ סכסוך בין צעירים ממשפחת אלעוברה לבין צעירים ממשפחת          אבו-האני, משפחתו של הנאשם, ועקב כך התפתחה קטטה שבמסגרתה יידו שני הפלגים אבנים זה על זה, התקוטטו ואף נורו יריות באוויר. הנאשם הגיע למקום כשהוא מצויד בצינור ברזל גדול. במהלך הקטטה נורו יריות באוויר ועקב כך השתטח אחמד אלעוברה (המתלונן) על הקרקע. בעודו שוכב על הקרקע ניגש אליו הנאשם והכה אותו עם הצינור בראשו ובכתפו, עד שהמתלונן איבד את הכרתו. כתוצאה ממעשה זה של הנאשם אושפז המתלונן בבית החולים ושוחרר יומיים לאחר מכן.

            הנאשם הכחיש כל מעורבות בקטטה והכחיש גם את הפגיעה במתלונן.

2.         מטעם המאשימה העידו המתלונן, שני שוטרים והחוקר שגבה את אמרות הנאשם.

שני עדי התביעה הראשונים הם שוטרים אשר נכחו בתגרה והגישו דו"חות פעולה המעידים על התרחשות התגרה. עדים אלה לא נחקרו בחקירה נגדית, כך שאין מחלוקת בין הצדדים שאכן התקיימה התגרה המתוארת בכתב האישום. 

עד התביעה השלישי, החוקר אשר חקר את הנאשם, לא מסר פרט מהותי בעדותו ובאמצעותו הוגשו אמרות הנאשם. באמרות אלה הכחיש הנאשם כל קשר לתגרה וטען כי בשעה בה התרחשו האירועים ישן בביתו. 

עד התביעה הרביעי הוא המתלונן. בתחילת עדותו, בחקירה הראשית, הוא מספר על האירועים בתחילת התגרה ובהמשכה.

בחקירה הנגדית  מפרט העד כי כאשר שכב על הקרקע, מפחד היריות שנשמעו, קרב אליו הנאשם מהצד שהוא, המתלונן, אינו רואה, נתן לו את המכה וברח (עמ' 7, שורות 19             ו-20). 

המתלונן הוא העד היחיד המזהה את הנאשם כמי שהכה אותו, וזאת למרות שבמקום נכחו עשרות אנשים משתי המשפחות היריבות.

עיקר המחלוקת שבין הצדדים הוא בשאלת הזיהוי שזיהה המתלונן את הנאשם.

3.          הספק באשר לזיהוי שזיהה המתלונן את הנאשם עולה ממה שאומר המתלונן בעמ' 7, שורה 20. שם מציין המתלונן שהנאשם קרב אליו מן הצד שהוא אינו רואה. כלומר, המתלונן אינו רואה בעינו האחת ומאותו צד קרב אליו הנאשם.

             אין לי ספק שהמתלונן לא ראה את הנאשם כאשר הוא קרב אליו, עד אשר החל להכותו,   אולם ברור לי שמרגע שהחל להכותו, פנה המתלונן לכיוון הנאשם ובוודאי שיכול היה לראות אותו.

             המתלונן ספג מן הנאשם שתי מכות - האחת בכתפו והשניה בראשו. לטענתו, הוא איבד את ההכרה לאחר שספג את המכה בראשו. לכן, בהכרח המכה הראשונה צריכה היתה להיות בכתף והשניה בראש. 

אילו היה הסדר הפוך, לא יכול היה המתלונן לדעת  שהוא הוכה גם בכתפו, מכיוון שהוא איבד את הכרתו לאחר המכה בראש, אך המתלונן יודע שהוא הוכה גם בכתף וגם בראש ולכן חייב להיות שהמכה בכתף הקדימה את המכה בראש.

משהוכה המתלונן בכתפו - וודאי שיכול היה לראות את הנאשם מכה אותו ולכן לא ניתן לפקפק בתקפות הזיהוי מן הסיבה שהמתלונן אינו רואה בעינו האחת.

המתלונן אישר שיש לו היכרות קודמת עם הנאשם והוא זיהה אותו מחנות הממתקים ברהט.  לטענתו, הנאשם הוא אחד הבעלים של החנות.

אין מחלוקת שהנאשם אינו הבעלים של החנות, אך בהחלט יכול היה להיווצר מצג כזה בעיני המתלונן אם קיבל ממנו שירות באותה חנות או אם ראה אותו יושב שם ונוהג מנהג בעלים. 

4.         מטעם הנאשם העידו הוא ואשתו.