הכרעת דין בתיק פ 8342/05

1.   כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם שתי עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402 (ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ועבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בצירוף עם סעיף     335 (א) (2) לחוק העונשין.

כתב האישום מייחס לנאשם  2 אישום נוסף בגין שלוש עבירות של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 (א) לחוק העונשין.

2. כתב האישום מכיל 3 אישומים כדלקמן:

עובדות האישום הראשון , מיחסות לנאשמים כי ביום 27.10.05, בסמוך לשעה 09:30, שוטטו הנאשמים ברחוב שאול המלך בקניון אביה בבאר שבע (להלן: "קניון אביה") והבחינו במתלוננת, הגב' רזה גלרמן, ילידת 1920, אשר משכה מסניף בנק הפועלים שבקניון סך של  2,000 ש"ח במזומן.

הנאשמים החליטו לשדוד את המתלוננת ועקבו אחריה מספר דקות כשהלכה ברחוב שאול המלך מלווה על ידי מטפלת. הנאשמים הגיעו במהירות מאחורי המתלוננת ואז חטף נאשם 1 את התיק מידה של המתלוננת. השניים נמלטו מן המקום ומיד לאחר מכן התחלקו בכסף.

עובדות האישום השני   מיחסות לנאשמים כי ביום 1/11/05, בסמוך לשעה 14:00, טיילו הנאשמים ברחוב שאול המלך בקניון אביה והבחינו במתלוננת, מריה רוייטברג, ילידת 1934, שמשכה סך של 7,000ש"ח במזומן בבנק הפועלים בקניון אביה והניחה סכום של 6,700 ש"ח בתיקה.

הנאשמים החליטו לשדוד את המתלוננת, שהיתה מלווה בבעלה ועקבו אחריה ברחוב שאול המלך. מיד לאחר מכן, התקרבו הנאשמים במהירות אל המתלוננת מאחור,  הנאשם 2 הכה את המתלוננת בראשה  והמתלוננת נפלה כשפניה לרצפה. הנאשם 1 נטל את תיקה של המתלוננת והשניים ברחו מן המקום.

כתוצאה ממעשי הנאשמים נשברה ידה השמאלית של המתלוננת, המתלוננת נחבלה במצחה, באפה, בידה השמאלית, נפתחו תפרים בפיה ושן יצאה ממקומה. כתוצאה מן החבלות הנ"ל סבלה המתלוננת מכאבים בכל גופה ומשטפי דם והיא נזקקה לטיפול רפואי בבית החולים. תיקה של המתלוננת נמצא כשבתוכו 1,340 ש"ח והוחזר למתלוננת מאוחר יותר.

עובדות האישום השלישי , המיוחסות לנאשם 2 בלבד, מלמדות כי ביום 26.8.05 הורה בית משפט השלום לנוער בבאר שבע על שחרורו של הנאשם 2 בתנאים של מעצר בית מלא בבית הוריו, ברחוב מבצע עובדה בבאר שבע ויציאה ללימודים בליווי הערבים. נטען כי ביום 1.11.05, סמוך לשעה 14:20, היה הנאשם ברחוב מבצע עובדה בבאר שבע, מחוץ לביתו ובכך הפר את ההוראה החוקית. כן נטען כי במעשיו כמפורט באישומים הראשון והשני, עת שהה מחוץ לביתו, הפר הוא את ההוראה החוקית.

3. תשובת הנאשמים:

אשר לאישום הראשון-  הודו הנאשמים באופן חלקי בעובדות המיוחסות להם. הנאשם 1 הודה כי תלש מידה של המתלוננת את התיק אך טען כי לא נקט כלפיה באלימות כלשהיא, אלא נטל התיק מידה מבלי לפגוע בה כלל. בנסיבות אלו טען כי אין להרשיעו בעבירת שוד כי אם בעבירה של גניבה. הנאשם 2 הודה בעובדות האישום הראשון אולם, טען כי לא תכנן בצוותא חדא עם נאשם 1 לשדוד את המתלוננת. לטענתו, הנאשם 1 הוא זה אשר הגה את הרעיון ושכנע אותו ליטול חלק במעשה. הנאשם 2 טען כי הוא הצטרף אל הנאשם 1 רק לאחר ביצוע מעשה השוד וקיבל ממנו סכום של 400 ש"ח. לטענתו אין ליחס לו לא עבירת שוד ולא עבירת גניבה. לעניין האישום השני - הודה הנאשם 1 במעשה השוד, אולם טען כי לא הכה את המתלוננת בראשה ואף לא ראה את הנאשם 2 עושה כן. הנאשם 1 לא חלק על כך שהמתלוננת נפלה ונחבלה כתוצאה מהשוד אך טען כי המתלוננת לא סבלה משבר בידה השמאלית.

הנאשם 2 הודה כי ביום האירוע החליט, יחד עם נאשם 1, לשדוד את המתלוננת וכך עשו לאחר שעקבו אחריה זמן מה. אולם, הכחיש כי נהג באלימות כלפי המתלוננת, או כי הכה אותה בראשה או כי גרם לנפילתה. לטענתו, המתלוננת  נחבלה כתוצאה מהכוח שהופעל כלפיה על ידי הנאשם 1, לשם חטיפת התיק בו אחזה.

אי לכך, טען נאשם 2, כי מעולם לא ביצע כל מעשה אלימות כנגד המתלוננת ומעולם לא גרם לה בצוותא לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות.

אשר לאישום השלישי , הודה הנאשם 2 בעבירות המיוחסות לו.

לאור מחלוקת זו יש לבחון את התשתית הראייתית  מקרוב, ולאחריה לבחון אם יש בעובדות כדי לבסס את הרשעת הנאשמים בעבירות המיוחסות להם.

4. יריעת המחלוקת מתמקדת בנקודות הבאות:

אישום ראשון :

א.   האם נקט הנאשם 1 באלימות כלפי המתלוננת בעת ביצוע מעשה  חטיפת התיק עד כי מתגבשת עבירת השוד? או שמא יש להרשיעו בעבירת גניבה?

ב.      מהי מידת מעורבותו ואחריותו של נאשם 2 באירוע.- האם בוצע השוד או הגניבה בצוותא חדא על ידי הנאשמים או שמא הצטרף הנאשם 2 לשלב חלוקת השלל בלבד. האם ניתן להרשיעו מכוח דיני השותפות או שמא יש לראותו כמסייע בלבד.