הכרעת דין בתיק פ 8337/04

1.         כתב האישום המתוקן שהוגש נגד הנאשם בתיק זה, כולל שני אישומים.

על פי המפורט במבוא לכתב האישום, ניהלו בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, דוד שוורץ ולילי אפק (להלן: שוורץ ולילי), 3 חברות שונות, שמשרדיהן היו בתל אביב, רמת גן ופתח תקווה, כשבאמצעות החברות מכרו שוורץ ולילי לעובדים רבים, ובתוכם מעובדי חברת בזק (להלן: "העובדים" ו"בזק"), תעודות כוזבות לגמול השתלמות, המעידות כי העובדים השתתפו כביכול, בקורסים, שכלל לא התקיימו, כאשר בעבור כל תעודה כוזבת, שילם עובד סכום שנע בין 850 ל - 1,000 ש"ח.

2.         במבוא נטען עוד כי עוד נאמר, כי תעודות כוזבות אלו הוגשו לחברת "בזק", לצורך קבלת גמול השתלמות ובהסתמך עליהן קיבלו במרמה העובדים תוספות כספיות למשכורתם, מדי חודש.

הנאשם עבד בתקופה הרלוונטית לכתב האישום בחברת "בזק", בחטיבת צפון, כאשר שוורץ ולילי נעזרו במספר עובדי בזק, ובתוכם הנאשם, ששימשו כמתווכים עבורם, דאגו לריכוז ורישום העובדים שביקשו תעודות, עסקו בגביית כספים והעברת השמות והתשלום ללילי ושוורץ, קבלת תעודות כוזבות מלילי ושוורץ והפצתן לעובדים, כשתמורת אלו זכו המתווכים הללו לטובות הנאה שונות.

3.         על פי הנטען באישום הראשון, במהלך שנת 1998, קשרו שוורץ ולילי והנאשם קשר להונות את בזק, בדרך שתוארה לעיל, לאמור קשר להנפקת תעודות כוזבות על שם העובדים, באופן הנחזה להראות כאילו השתתפו העובדים בקורסים הרשומים בתעודות, כשהנאשם טיפל, במסגרת הקשר, בריכוז שמות העובדים שביקשו תעודות, מתן אינפורמציה לעובדים, קבלת תשלום מהם והעברתו לשוורץ ולילי, בתמורה לתעודות כוזבות, אותן העביר לכ - 12 עובדים שמסרו לידי הנאשם סכום של 850 עד 1,000 ש"ח, עבור כל תעודה כוזבת, הכל ביודעו, בעת העברת התעודות הכוזבות שאין העובדים זכאים לתעודות גמול השתלמות ומתוך כוונה לקבל, במרמה, עבור העובדים תעודות כוזבות. עוד נטען, כי בתמורה לכך קיבל הנאשם הנחה בשכר הלימוד, בלימודי תואר ראשון בשלוחה של אוניברסיטה מחו"ל, בראשותו של שוורץ וכן קיבל תעודות כוזבות לגמול השתלמות על שמו - המזכות אותו ב - 400 שעות.

בגין כך מיוחסות לנאשם עבירות של קשירת קשר לביצוע עוון, קבלת דבר במרמה, ומרמה והפרת אמונים.

4.         על פי האישום השני, הגיש הנאשם, לא יאוחר  מיום 29/7/01, בקשה לבזק לקבלת גמול השתלמות, בה הצהיר כי למד את הקורסים הנקובים בתעודות לעיל, שקיבל משוורץ וכך ניסה לקבל במרמה גמול השתלמות, אלא שבקשתו לא אושרה מכיוון שלא השלים 12 שנות לימוד.

בגין כך מיוחסות לנאשם עבירות שהינן ניסיון לקבלת דבר במרמה, ודרישות כוזבות של עובד ציבור.

5.         הנאשם כופר במיוחס לו. עיקרי טיעוניו הועלו על הכתב, על ידי סנגורו, עו"ד טנוס, המציין כי אין חולק כי במהלך השנים 2000 - 2001, אך לא קודם לכן, נפלה "בזק" קורבן למעשי מרמה, עת הוגש לה על ידי מקצת מעובדיה תעודות כוזבות, שהקנו להם הטבות כספיות שונות.

הסנגור גם אינו חולק על כך, כי הנאשם היה מעורב, עובדתית, בהליך בו השיגו 12 עובדים של חטיבת צפון, בבזק, תעודות כוזבות.

עם זאת, נטען, כי הנאשם לא קשר עם הבעלים של המכללה - שוורץ, כמתואר לעיל, ולא קיבל דבר במרמה. נטען כי הנאשם שימש אך כאיש קשר, מכוח היותו סטודנט בשלוחה של אוניברסיטה, שהופעלה על ידי שוורץ, שהיה גם הבעלים של המכללה שהנפיקה את התעודות הכוזבות וכל מעורבות הנאשם הסתכמה בפרסום המכללה והשלוחה, מתוך אמונה שלמה כי מדובר במוסדות לגיטימיים ומוכרים על ידי הרשויות, מבלי שידע כי התעודות מסר לעובדים הינן פיקטיביות.

6.         בנוסף, הועלו טענות כנגד קבילות הודעת הנאשם, מתאריך 29/7/01 (ת/16) (להלן: "ההודעה") ונערך לעניינה של הודעה זו משפט זוטא. הסנגור גורס שיש להביא לפסילתה של ההודעה ולמצער מצוי בה פגם קשה המאיין ממשקלה הראייתי, בשים לב לכך שהנאשם לא הועמד על ידי החוקר על זכותו להיוועץ בעורך דין, ויש לקבל את טענת הנאשם, כי הודעתו נגבתה בהיותו במצב טראומטי, ובמצב נפשי קשה, עד כדי כך שמיד לאחר שחתם על הודאתו נשלח לבדיקה, לבי"ח פסיכיאטרי. עוד נטען, כי הודעת הנאשם אינה תואמת את הדברים שמסר בפועל לחוקר, פקד דוד בר. לסיכום, נטען, כי הנאשם היה נתון תחת איומים ולחצים נפשיים בעת חקירתו, עד כדי כך שאלו הביאוהו למחשבות אובדניות, כשלצד אי ההודעה במצב דברים זה, בדבר זכותו להיוועץ בעורך דין, היו, בנוסף, פיתוי והבטחה כי לא יאונה כל רע אם יודה, כי הינו "בורג קטן", וכל אלה הינם בבחינת אמצעים פסולים המביאים לפסילת הודעתו, אם מכוח הוראת סעיף 12 לפקודת ראיות, ואם מכוח דוקטרינת הפסלות הראייתית, כפי שזו גובשה בפסק הדין המנחה בסוגיה זו, בע"פ 5121/98, רפאל יששכרוב נגד התצ"ר (להלן: "פס"ד יששכרוב").

7.         בנוסף נטען, כנגד משקלן של עדויות העובדים ועדים אחרים, שבאו להעיד לחובת הנאשם, מטעם המאשימה.

כמו כן, נטען כי לא הוכח כי שווי הכספים ששולמו לעובדים בגין התעודות הפיקטיביות הינו מיליוני שקלים וכי הנאשם התוודע לשוורץ ולמכללה, רק בשנת 2000 ולא בשנת 98', בנטען מכתב האישום.

כמו כן נטען, כי לא ניתן להרשיע את הנאשם בעבירה של קבלת דבר במרמה, באשר היסוד העובדתי בעבירה זו לא מתקיים, ואחר והנאשם לא קיבל דבר פיזית ובוודאי לא מבזק וכי הפעולה המקימה את היסוד העובדתי בסעיף בוצעה על ידי העובדים ולא על ידי הנאשם, שאך סיפק את התעודות לעובדים, בסוברו שהינן לגיטימיות ובכך נסתיימה מעורבותו.

ועוד נטען,כי יש מקום לזכות את הנאשם מעבירה זו של קבלת דבר במרמה, והמיוחסת לו באישום השני, מכוח הדוקטרינה של "הגנה מן הצדק" וזאת משעולה הפליה, שבה נהגה המאשימה כנגד הנאשם.

8.         באשר לטיבה של הפליה זו, נטען כי כל העובדים שביצעו למעשה את העבירה של קבלת דבר במרמה, רימו את בזק ושלשלו כספי תגמולים לכיסם, לא הועמדו לדין, הכל כשחלקו של הנאשם כנטען, נופל מחלקם של העובדים, לא כל שכן, כשמדובר, על פי הנטען באישום השני, בניסיון שלא צלח, של הנאשם, לקבלת גמול השתלמות.

נטען, אפוא, כי העובדה שהנאשם ביצע עבירה נוספת אינה צריכה להצדיק את היחס המפלה לאותה עבירה.

אעמוד תחילה על גירסת העובדים, כפי שזו הובאה במהלך עדותם בביהמ"ש, כשמדובר בעובדים שנחקרו במשטרה תחת אזהרה, כי ביצעו עבירה של קבלת דבר במרמה,