הכרעת דין בתיק פ 8313/05

1.       לנאשם מיוחסת עבירת שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

בכתב האישום נטען כי בתאריך 8.6.2004, משכה המתלוננת, ת.ח, ילידת 1929, סכום של 2400 ש"ח מחשבונה בבנק לאומי באשדוד. הנאשם שהיה בסניף הבנק, הלך בעקבותיה, ובעת שהגיעו לפארק סמוך, הגיע אל המתלוננת מאחור, היכה אותה בראשה, ולקח את תיקה שהכיל את הכסף ומסמכים. לאחר מכן זרק הנאשם את התיק והמסמכים בסמוך למקום, ונטל את הכסף. עקב המכה נגרם למתלוננת שבר בגולגולת, והיא אושפזה פעמיים בבית חולים, במהלך חודש יוני 2004.

2. הנאשם מודה כי היה בסניף הבנק אותו יום, אולם כפר בעובדות כתב האישום האחרות.

ראיות התביעה

הראיות לעניין נסיבות האירוע

3. התביעה לא עמדה על זימונה של המתלוננת לעדות. חלף זאת, הוגשו בהסכמה, הודעות המתלוננת (נ/4, מיום 20.7.2004, ו- נ/5 מיום 14.10.2005), כדי שישמשו "תחליף עדותה של המתלוננת", וזאת "לאור קשיים בהבאתה לעדות, נוכח גילה ומצבה הבריאותי". בד בבד, ויתרה התביעה על כל שימוש ראיתי בהודעתה של המתלוננת, נ/3, מיום 8.6.2004, שהוגשה על ידי ההגנה במסגרת חקירה נגדית של החוקר בפרשה, אלי אמין, והוסכם גם "להתעלם מכל דבר שנאמר על ידי עדים אחרים בהקשר ל- נ/3". (ע' 25 לפר').

4. ב-נ/5 מוסרת המתלוננת דברים אלה, בתגובה לשאלה אם הינה זוכרת מה אירע ב-8 ביוני, 2004: "אני בבוקר הלכתי לבנק משכתי, סכום של 2400 שקל, אחר כך אני יצאתי מהבנק, הלכתי לכיוון השני, כלומר עברתי כביש. הלכתי וכשעברתי לידי הגן...  הרגשתי כאילו ענן שחור נפל עלי, ומאז אני לא זוכרות מה קרה, לא ראיתי ולא הרגשתי מה קרה, כשהתעוררתי אני הייתי בתוך אמבולנס כבר ליד בית חולים ברזילי, שאלתי מה קרה ואיפה אני, אמרו לי ששדדו אותי, והתיק שלי אצל החוקר...אני כועסת על אדם הזה שעשה לי את זה, למה הוא עשה דבר כזה, למה אלימות כזאת, החיים שלי השתנו לרע, למה לעשות דבר כזה...בגלל איזה 2400 ש"ח, למה, פשוט למה?"

5. המתלוננת והועברה לטיפול בבית חולים "ברזילי". אובחן שבר באחד מעצמות הגולגולת, שהוגדר באותו יום, כפציעה קשה, והיא אושפזה עד יום 10.6.2004. (הודעת הכירורג, ד"ר יפים ברך, ת/18).

מדוח סיכום אישפוז, ת/19, שהוגש בהסכמה, עולה כי המתלוננת התקבלה עם תלונות על כאבי ראש וסחרחורות, הפרשה מאוזן ימין והאף, "לדבריה הבוקר, נחבלה בראש על ידי אלמוני, נפלה עם איבוד הכרה".

לאחר מספר ימים, בביתה איבדה פעם נוספת את הכרתה ואושפזה בשנית, למשך 6 ימים. (תעודה רפואית, ת/20).

עוד יצוין כי מהודעות המתלוננת עולה, כי לא נזקקה לפני האירוע לטיפול תרופתי מיוחד, תפקדה בכוחות עצמה, ומאז המקרה היא נזקקת לטיפול תרופתי קבוע, אינה מתפקדת עוד בדרך עצמאית, ונסמכת על בני משפחתה.

6. מעדות רס"ר אלי ששון, ממשטרת אשדוד, עולה, כי בעקבות דיווח על שוד שקיבל, ביום 8.6.2004, הגיע לשביל המוביל לפארק, מול סניף הבנק, והבחין במתלוננת המוטלת במקום. במקום היו הרבה אנשים שטיפלו בה, והעד  חיפש את תיקה של המתלוננת ולא מצא אותו. על פי דיווח שקיבל, ערך  חיפוש בכיוון בריחה משוער של השודד, לצד מזרח;  במרחק של כ- 40 מ', מהמקום בו הייתה המתלוננת מוטלת, מצא העד בין השיחים, ליד סניף מ.ד.א,  תדפיס של סניף בנק לאומי באיזור  ד'  (ת/2). העד אישר, לאחר עיון במזכר שערך, כי בחיפוש מצא שני תדפיסי בנק, אותם העביר לחוקר המטפל, אלי אמין, אולם התמקד בת/2, בו מופיעים בו פרטי המתלוננת, פרטי הסניף- רוגוזין 963, פרטי משיכת מזומנים בסך של 2400 ש"ח,  ומועד המשיכה - 8.6.2004, שעה 9:49. העד מציין בענין זה: "ראיתי נייר והרמתי אותו בזהירות, וראיתי שזה תדפיס של בנק לאומי סניף ד' של אותה בחורה...ראיתי על התדפיס את התאריך והשעה, שמדובר באותו זמן..."(ע' 17 לפר').

העד סימן על גבי מפה "סכמת זירת אירוע שוד", את "מקום אירוע השוד", מקום מציאת התדפיס, ומיקום הבנק ותיאור פרטי הסניף- "רוגוזין 963". (ת/13). יצוין כי מקום נפילתה של המתלוננת מצוי בין הבנק לבין  מקום הימצאו של התדפיס, כמפורט בת/13.    

הראיות לעניין זיהוי טביעות האצבע

7. רס"ר יצחק מוזן, טכנאי זיהוי פלילי, מאשר בעדותו כי קיבל שני תדפיסי בנק, עליהם איתר טביעות אצבעות, והעבירם לבדיקת מז"פ לצורך השוואה לבדיקת טביעות אצבע של הנאשם. (ע' 9 לפר'). מומחה מז"פ, רפ"ק אלי דיין, העיד כי אכן הגיעו אליו לבדיקה שני תדפיסים, שעל אחד מהם שלא הוחזר לתחנת אשדוד, לא אותרו סימני טביעת אצבעות בני זיהוי- טביעת אצבע אחת לא תאמה את טביעות האצבע של הנאשם, והטביעה השניה לא הייתה בת זיהוי כלל. ממצאי ההשוואה מתייחסים, אפוא,  ל-ת/2 בלבד.
   
8. במסגרת חקירתו הנגדית של מוזן, הגישה ההגנה את חוות דעתו של רפ"ק דיין, כפוף לחקירתו, שצורף אליה "טופס טביעות אצבעות וכפות ידיים", (להלן: טופס הנטילה), שנלקחו מהנאשם ביום 14.10.2005, בתחנת משטרת אשדוד על ידי שוטרת, רס"מ אילנה ( נ/1, א-ד, ע' 9 לפר'). רפ"ק דיין ערך השוואה בין סימני הטביעות שהופיעו על  ת/2, לבין סימני הטביעות בטופס הנטילה, וקבע כי הטביעות זהות ב"התאמה לחלק מטביעת כף יד שמאל וקמיצה יד שמאל" של הנאשם.  יצוין כי העד דיין הבהיר כי לא ניתן לקבוע על פי טביעת כף היד,  באילו נסיבות הונחה על גבי התדפיס. (ע' 23 לפר').
   
9. בעקבות עדותו של רפ"ק דיין שהסביר את טכניקת הזיהוי וסימני ההתאמה, וקבע כי  טביעות האצבע זוהו בוודאות של 100%, ללא "עשירית אחוז" של ספק, (ע' 24 לפר'), הצהירה ב"כ הנאשם, כי "אנחנו לא נחלוק על ההשוואה שערך העד, ועל הזהות שבין טביעות האצבע של הנאשם למעתקים, כפי שהעיד על כך העד".(ע' 25 לפר').

עוד יצויין, בהקשר זה, כי בהחלטה מיום 6.6.2006, נדחתה בקשת התביעה לזמן לעדות את רס"ם אילנה,שערכה את טופס הנטילה, וזאת נוכח עיתוי הבקשה, כמפורט בהחלטה. ( ע' 26 לפר').