הכרעת דין בתיק פ 8300/04

1.       כתב האישום

בכתב האישום המתוקן ייחסה המאשימה לנאשם עבירה של הריגה, עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן : "החוק").

על פי עובדות כתב האישום, הנאשם התגורר בדירה באילת יחד עם שני שותפיו, אלכסנדר קובריגין (להלן : "אלכס") ואריאל פרמוט (להלן : "המנוח" או "אריאל"). השלושה הועסקו כשומרים בחברת "השמירה" באילת והחזיקו אקדחים ברישיון.

בתאריך 28.11.04 בשעה 22:00 לערך, היה הנאשם בדירה יחד עם אלכס והמנוח, כשהשלושה התכוונו לצאת.

אלכס יצא מסלון הדירה, על מנת להביא את נרתיק האקדח והשאיר את אקדחו על השולחן בסלון, כאשר האקדח טעון במחסנית וקליעים, ונצור.

הנאשם לקח את האקדח של אלכס דרך אותו, כיוון אותו לעבר הרצפה, ולאחר מכן לכיוון חלל הסלון והמטבח, שם היה באותה עת המנוח, ולחץ על ההדק, כך שנורתה ירייה אחת.

הקליע פגע בגבו של המנוח משמאל, חדר את חזהו של המנוח ופגע בריאה השמאלית ובלב.

כתוצאה מהירי, נפגע המנוח בליבו ונפטר.

נטען, כי הנאשם במעשיו אלו, גרם למותו של המנוח עקב התנהגות פזיזה, בכך שנטל אקדח של אחר מבלי לוודא שאינו טעון במחסנית, השתמש באקדח בקרבת אנשים, דרך את האקדח ולחץ על ההדק, כל זאת תוך התעלמות מוחלטת ובאדישות לידיעה שמעשיו עלולים לקפח חיי אדם.

2.         אין חולק כי הנאשם גרם למותו של המנוח. הנאשם ירה במנוח באמצעות אקדח שהיה ברשותו של חברם - שותפם לדירה. הירייה פגעה בחזה של המנוח וכתוצאה מכך נגרם מותו.

3.         מטעם התביעה העידו אנשי משטרה ואנשי מז"פ לעניין הביקור בזירת העבירה ולעניין מרחק הירי.

            מטעם ההגנה העידו הנאשם, אשתו והעד המומחה- נחום אדן, לעניין מרחק הירי.

4.         הנאשם הודה בחקירתו במשטרה ובעדותו בבית המשפט בעובדות הפיזיות של עבירת ההריגה, קרי, נטילת האקדח, דריכתו, לחיצה על ההדק ובכך שהקליע שנורה פגע במנוח וגרם למותו.

עיקרה של המחלוקת הוא : מחלוקת עובדתית - האם בדק הנאשם את האקדח עובר לירי, לוודא שאין בו מחסנית, והאם כיוון הנאשם את האקדח לעבר המנוח, או, שמא המנוח "חדר" לקו הירי ונורה באקראי, כטענת ההגנה.

מחלוקת משפטית - האם מעשיו של הנאשם נכנסים לתחום עבירת "ההריגה", מבחינת המצב הנפשי והאם עומדת לנאשם הגנת "טעות במצב הדברים", כטענת ההגנה.

5.       גרסת הנאשם

על פי עדות הנאשם בבית המשפט, הוא נטל את האקדח עובר לאירוע הירי, כאשר האקדח היה מונח על השולחן הגדול ליד המטבח. הוא בדק שאין מחסנית באקדח, דרך אותו פעמיים, כיוון לרצפה, לחץ על ההדק, עשה כמה סיבובים על האצבע עם האקדח ושם אותו על השולחן הקטן בסלון. לאחר מכן, הוא התיישב בספה בסמוך לשולחן הקטן בסלון והסתכל בקופסאות הדיסקים, במשך 5-10 דקות.

הנאשם לא הבחין כי אלכס הכניס מחסנית לאקדח, באותו זמן. הנאשם לא הבחין כי באקדח מחסנית, שכן האקדח היה מונח על השולחן בסלון, כאשר בית המחסנית אינו פונה לכיוונו ובליטת המחסנית לא היתה מורגשת.

הוא ישב בספה בסלון הבית וכיוון את האקדח לעבר הקיר במטבח. בזמן הזה, לדבריו, לא ידע איפה היה המנוח והוא לא הבחין במנוח, עובר לרגע הירי.

לטענת הנאשם, מהמקום בו ישב לא יכול היה להבחין במנוח שכן, המנוח נמצא באזור המוגדר לגרסת הנאשם, כ"שטח מת", בתוך חלל המטבח. באותו שבריר שנייה בו הנאשם כיוון את האקדח לעבר הקיר במטבח, יצא המנוח מ"השטח המת", התקדם כצעד לעבר פינת האוכל, הנאשם בזווית העין הספיק לראות את המנוח יוצא מהמטבח, אולם הוא כבר לחץ על ההדק והמנוח נפצע ונהרג.

לטענת ב"כ הנאשם עומדת לו הגנת "טעות במצב דברים", שכן הנאשם האמין סובייקטיבית, כי האקדח ללא מחסנית, ולפיכך, טענה ב"כ הנאשם כי יש לזכות את הנאשם מעבירת ההריגה ולכל היותר, לאור העובדה כי מתקיים בנאשם הלך נפש של רשלנות בלבד, להרשיעו בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, שכן אין חולקין, כי קודם לנטילת האקדח מהשולחן הקטן, עובר לירי, הנאשם לא בדק את האקדח ולא ווידא שאין בו מחסנית.