הכרעת דין בתיק פ 8282/03

א.        כתב  האישום

1.       כתב האישום מייחס לנאשמים עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"). בנוסף, לנאשם מס' 2 מיוחסות עבירות של ניסיון לגרימת חבלה חמורה, לפי סעיף 329 (א)(2) לחוק והחזקת סכין לפי סעיף 186(א) לחוק.

2.       על פי המתואר בכתב האישום המאוחד, בתאריך 25.10.03 סמוך לשעה 02:30, טיילו שני צעירים מוחמד קוואמנה (להלן: "המתלונן") וחברו, גבי עודה (להלן: "גבי") בטיילת, הסמוכה למרכז התיירות באילת, בעת שנתקלו בנאשם מס' 2 (להלן: "עלא") ובני חבורתו, אשר מנתה מספר אנשים. בין עלא לבין השניים התפתחה קטטה, אליה הצטרפו בני חבורתו של עלא. במהלך התגרה, שלף עלא סכין והחל לרדוף אחר המתלונן, אשר נמלט לעבר מועדון "אנפלגד".

סמוך למועדון "אנפלגד", הצטרף לעלא בן דודו, הנאשם מס' 1 (להלן: "רושדי") והשניים דלקו יחדיו אחר המתלונן לאורך מדרגות מועדון "אנפלגד", שם או בסמוך, הרים המתלונן כיסא ואיים באמצעותו על עלא, אשר ביקש לדקרו באמצעות הסכין שבידו. המתלונן הרפה מהכסא והמשיך במנוסתו והשניים בעקבותיו.

3.       המתלונן נמלט ל"ממתקיה" במרכז התיירות (להלן: "הממתקיה" או "החנות") והשניים בעקבותיו. ב"ממתקיה", תקף עלא את המתלונן, בעט בו, הפילו ולאחר שזה התרומם, רושדי לפת את צווארו ועלא דקרו בחזהו דקירה אחת.

כתוצאה, המתלונן נחבל בריאתו והובהל לבית החולים, שם קיבל טיפול רפואי.

ב.         מהלך המשפט

1.         המתלונן וגבי, שני עדי התביעה המרכזיים, מסרו הודעות מפורטות במהלך חקירתם במשטרה, באשר לאירועים המתוארים, סמוך לאחר התרחשותם. במהלך הדיון בבית המשפט, הם הוכרזו כעדים עוינים - לאחר שחזרו בהם מתוכן ההודעות שמסרו. אלו הוגשו כראיה, מכוח סעיף 10 א' לפק' הראיות [נוסח חדש] (ת/21,ת/22, ת/25א', ת/25ב').

            שני העדים טענו, איש איש בתורו, כי אינם זוכרים דבר, כי בעת האירוע היו שתויים וכי זהותם של תוקפי המתלונן, אינה ידועה להם. בהתייחסם לנאשמים, העידו, כי אלו אינם מוכרים להם וכי אין להם יד בביצוע המעשים המתוארים בכתב האישום.

2.         המתח הרב בו היו שרויים השניים - צעירים כבני 18 - 20 - בעת מתן העדות, ניכר עליהם היטב. מעמד מסירת העדות הכביד והעיק עליהם. הם נעו בחוסר שקט בשבתם בדוכן העדים, לעתים, היו על סף דמעות ולעיתים, השיבו לשאלותיהם של עורכי הדין בתוקפנות אשר גבלה בחוצפה. לעיתים, השהו את תשובותיהם ולעיתים הרימו את קולם.

גבי נתן ביטוי למצוקתו, בטרוניה שהפנה כלפי סנגורו של הנאשם מס' 2, על כך שזה מכביד עליו תחת ל"סייע" לו, כך לשיטתו.

התנהגותם של השניים העידה על מצוקתם הרבה, הגם שביקשו להסתירה, באמצעות התנהגות תוקפנית ותשובות שאין להן יסוד ואחיזה במציאות.

3.         המתלונן טען, כי אין שוני בין עדותו בבית המשפט לבין הודעותיו במשטרה, הזהות בתוכנן, כך לשיטתו - ברם העיון בהודעותיו מלמד כי לא כן היא. הודעותיו במשטרה בהירות ומפורטות ובהן, פרטים מוכמנים רבים, המלמדים על מהימנות דבריו במהלך החקירה. אף מדבריו במהלך העימות, שנערך בינו לבין רושדי - חזר בו המתלונן והצהיר, ברוח נסערת, כי בדעתו להגיש תלונה למח"ש נגד החוקר, עורך העימות אשר רשם " דברי כזב", דא עקא, העימות  הוקלט ודבריו, מהם חזר - תועדו.  

גבי הגדיל לעשות, כאשר העיד בבית המשפט, כי המתלונן אושפז בבית החולים, בליל האירוע, כתוצאה ממחלת השפעת בה לקה - בניסיונו לחמוק ממתן תשובות הנוגעות לאירועים שהובילו לפציעתו של המתלונן, הגם שזו כלל לא שנויה במחלוקת, כמו גם העובדה שהמתלונן נדקר בחזהו, אגב האירועים נשוא כתב האישום.

4.         התביעה ביקשה להציג כראיה סרט, אשר צולם באמצעות מסרטה דיגיטאלית, המותקנת ב"ממתקיה" דרך קבע ומתעדת את דלפק הקופה והאזור הסמוך לו, לאורך 24 שעות ביממה (להלן: "הסרט"). עין המצלמה צדה את האירוע, בו עלא דקר לכאורה, את המתלונן, בסיועו של רושדי, כך על פי הנטען.

            ההגנה טענה כי הסרט אינו קביל כראיה. שאלת קבילותו תידון בהמשך.

5.         על יסוד הודעותיהם של המתלונן וגבי במשטרה ובהסתמך על הסרט, לרבות ראיות חיצוניות נוספות, התומכות בגרסת התביעה, קרי, תיעוד רפואי ועדויות שוטרים - עתרה התביעה להרשיע את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם.

6.         הנאשמים כפרו בעובדות המיוחסות להם בכתב האישום.

רושדי גרס, כי הגיע לאילת לבילוי, עם ילדיו בני ה - 12 ו - 13, חברים לעבודה ובני משפחה, לרבות עלא, בן דודו. עם הגיעם לאזור הטיילת, אחר חצות, הוא עזב את בני חבורתו ופנה לעבר מרכז התיירות, כדי לרכוש ממתקים לילדיו, אשר נותרו עם בני החבורה בטיילת, או אז, אירעה קטטה, בין בני החבורה לבין המתלונן וגבי, לרבות אחרים, אשר בעקבותיה, עלא רדף אחר המתלונן לעבר מרכז התיירות. רושדי הבחין בשניים, באקראי, בעת שהיה בסמוך ל"ממתקיה" והצטרף אליהם, במגמה להפריד ביניהם. רושדי גרס, כי הגם שהסרט ב"ממתקיה", אשר תיעד לכאורה את האירוע אינו קביל כראיה, יש בתוכנו כדי לתמוך בגרסתו, כי ביקש להפריד בין הניצים.