הכרעת דין בתיק פ 8241/07

1.                   כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 (א) (1) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

כתב האישום על עובדותיו מייחס לנאשם כי ביום 4.8.07, בסמוך לשעה 14:30, דקר את חברתו לחיים מזה 7 שנים, הגב' ילנה קיפניס (להלן: "ילנה"), באמצעות סכין מטבח גדולה בבטנה וגרם לה לחבלה חמורה בכוונה להטיל בה מום שלא כדין.

בשל מעשי הנאשם נגרם לילנה פצע דקירה בבטן שמאלית עליונה אשר הצריך טיפול רפואי. ילנה הובהלה לבית החולים סורוקה באמבולנס, שם נותחה בהרדמה כללית ונמצא דימום מאסיבי בחלל הבטן ולאחר קבלת טיפול רפואי שוחררה מבית החולים ביום 8.8.07.

2.                   אין חולק כי בזמן האירוע שהו בדירה בני הזוג, הנאשם ווילנה וכן שלושת ילדיהם הקטינים בגילאים 5, 4 ו-8 חודשים.

3.                   הנאשם, במענה לכתב האישום טען  כי לא דקר את ילנה וטען כי הייתה זו ילנה אשר דקרה את עצמה.

4.                   השאלה העומדת במחלוקת בתיק זה נוגעת לזהות הדוקר. דהיינו, האם  הנאשם הוא זה אשר דקר את ילנה, או האם היתה זו ילנה אשר דקרה את עצמה? גרסתה הראשונה של ילנה כי נדקרה במהלך השחזת הסכין נמצאה שקרית ואין חולק כי לא היו אלה הנסיבות.

5.                   המאשימה ביקשה לבסס את אשמתו של הנאשם בעבירה האמורה על בסיס הראיות הבאות: עדותה של חוקרת הילדים אשר גבתה עדות מבתם הקטינה של בני הזוג, ילדה בת 5 (להלן: "מ"), עדותה של אשת אביה של ילנה, שהעידה על שהתרחש בדירה מיד לאחר האירוע, עדות השוטר יגאל אלישע שהגיע לזירת האירוע מיד לאחר האירוע והעיד על דברים שסיפרה לו הילדה מ', התנהגות הנאשם וגרסאותיו, גרסתה של ילנה וממצאים שנמצאו בשטח.

ולבחינת הראיות:

6.                   עדות השוטר יגאל אלישע:

השוטר אלישע רשם דו"ח פעולה (ת/7) המתעד את דבר הגעתו לזירת האירוע מספר דקות לאחר קרות האירוע ולאחר שקיבל קריאה אודות אישה שנדקרה בטעות. אלישע, בדו"ח הפעולה כמו גם בעדותו בפני, תאר  כי נכנס לדירה, הבחין באישה שוכבת במטבח על גבה ואוחזת בסכין מטבח. השוטר לקח את הסכין ולשאלתו היכן נדקרה ענתה ילנה כי נדקרה בבטן והראתה לו חתך עמוק ממנו ניגר דם רב. משנשאלה היכן בעלה, השיבה כי זה נמצא בחברון. עוד ציין השוטר אלישע, כי ילנה תיארה בפניו את אירוע הדקירה כשהיא מספרת שנדקרה בטעות עת השחיזה את הסכין באמצעות אבן משחזת וכאשר נשאלה היכן אבן המשחזת אמרה לו כי מדובר באבן קטנה הנמצאת על הרצפה. השוטר ציין כי חיפש אחר האבן ולא מצא אותה.

עוד הוסיף וציין כי לאחר תחקור ראשוני שעשה לילנה, פנה לאחד החדרים בדירה שם ראה את שלושת הילדים הקטינים ותחקר תחקור ראשוני את הילדה הגדולה מ' ושאל אותה אם היתה עדה לאירוע. השוטר ציין כי הילדה השיבה לו שאבא שלה היה בדירה יחד עם האמא במטבח, היו ביניהם צעקות וכאשר היא התעוררה מהצעקות והגיעה למטבח, ראתה את אביה מחזיק בסכין מטבח בידו ודוקר את האמא בבטן והאמא נפלה על הרצפה כשהיא מדממת. לציין, כי הדברים נרשמו בדו"ח לא כציטוט מפי דברי הילדה, כי אם כסיכום דברים שהוחלפו בינו לבין הילדה, כך הבהיר השוטר בעדותו.

עוד ציינה הילדה בפניו כי האבא ברח מהבית והיא ברחה לחדר כשהיא בוכייה. ציין השוטר כי למקום הגיעו הוריה של ילנה והאם סיפרה לו כי בעבר הוגשו תלונות נגד הנאשם וכי הנאשם איים על ילנה שאם היא תתלונן נגדו במשטרה הוא " ירצח את ההורים שלה ויחתוך אותה". עוד ציין השוטר כי כאשר פנה לילנה ושאל אותה איפה הנאשם החלה ילנה לצעוק כי לא הוא זה אשר פגע בה וכי הוא לא עשה לה דבר. עוד הבהיר השוטר בחקירה נגדית, כי ילנה החלה לצעוק מיוזמתה כי בעלה לא עשה לה כלום.

7.                   עדות חוקרת הילדים:

אין חולק כי לאחר האירוע ולאור התחקור שעשה השוטר יגאל לילדה מ' נגבתה עדות מהילדה, באמצעות חוקרת הילדים הגב' ג'ולייט קייט. חוקרת הילדים, בטופס עדות הילדה, (ת/9), מפרטת את דבר התרשמותה מהילדה הנחקרת ומציינת כי מדובר בילדה בעלת יכולת ורבאלית התואמת ילדות בנות גילה, אשר שיתפה פעולה והשיבה על שאלות שנשאלה. ציינה חוקרת הילדים כי ניכר היה שהילדה מוצפת ומבולבלת לאור חשיפתה למצבה הפיזי של האם, בעקבות אירוע הדקירה. כך ציינה חוקרת הילדים כי הילדה לעיתים לא ענתה לעניין וכי לאורך החקירה התקשתה לענות על שאלות ולדייק בזמנים ופעמים רבות, בשלב מהותי של השאלה, עברה לנושא אחר. כן ציינה, כי הילדה דיווחה גם על פרטים שוליים של האירוע.

כך הבהירה חוקרת הילדים כי על אף שהילדה דווחה על אירועים נוספים של אלימות שאירעו בין הוריה, בהם תקף אביה את אמה והפגין כלפיה אלימות, כשהיא מציינת כי האב "מקלל כל יום" ולגבי אירוע אחר מציינת כי התרחש יום אתמול, קיים קושי, לאור גילה הצעיר של הילדה להסיק מדבריה מסקנות ברורות הנוגעות לזמני האירועים.

בסיכומם של דברים ציינה חוקרת הילדים כי התרשמה שהילדה נחשפה לאירוע עליו דיווחה אך מעדותה לא ברור האם נחשפה לשלב הדקירה עצמו או שהגיעה לזירה, למטבח, לשמע הצעקות, לאחר הדקירה עצמה.

הסבירה חוקרת הילדים כי הן לנוכח גילה הצעיר, בת 5, והן לנוכח מצבה הרגשי הקשה, התקשתה הילדה ליתן עדות עקבית וכרונולוגית של האירוע וכן דיווח מדויק של חלקי האירוע אליהם נחשפה. חוקרת הילדים סברה כי הילדה אומרת אמת אולם, לנוכח הקושי שלה לדייק בתיאורים הביעה את הסתייגותה סביב השאלה האם היתה הילדה עדה לאירוע הדקירה עצמו.

מתמליל העדות (ת/10) המגובה כאמור בתיעוד קלטת ויזואלית (ת/8) ניתן להתרשם ישירות מדברי הילדה. הילדה במספר מקומות חוזרת ומציינת כי: ..." אבא לקח סכין... והוא הרביץ לאמא". (עמ' 4 שורה 26 ל-ת/10).

או " אבא לקח סכין... והוא ככה בבטן (הילדה מדגימה) ויש לה דם בבטן..." (עמ' 5 שורה 31 ל-ת/10).