הכרעת דין בתיק פ 8227/06

1.         לנאשם מיוחסים 6 אישומים הנוגעים להתפרצויות למטרות גניבה, לשישה בתי מגורים, בשכנות נווה נוי, בבאר שבע (להלן : השכונה). כל הפריצות המיוחסות התרחשו בלילה שבין ה- 5.8.2006 ל-  6.8.2006. 

2.         ב אישום הראשון נטען כי הנאשם פרץ לבית בשכונה - מדובר בבית ברחוב שיזף - באמצעות שבירת תריסי הסלון. המתלוננת, בתיה רחום, ישנה בחדר השינה אליו נכנס הנאשם, והוא נטל שעון מסוג PAMA  ממגירה בחדר השינה. המתלוננת התעוררה משנתה, תפסה את ידו של הנאשם, וזה כתגובה דחפה לעבר מיטתה, היכה אותה באגרופו, בזרועה ובכתפה השמאלית, ושרט את כתפה השמאלית, וכן תפס את צווארה במסגרת מאבק עימה. למתלוננת נגרמו פצעי שפשוף בכתף ובידיה, והיא נזקקה לטיפול רפואי.

לנאשם מיוחסים בפרט זה, עבירות של התפרצות למקום מגורים, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין (להלן: החוק), תשל"ז- 1977, וכן שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק.

ב אישום השני נטען כי סמוך לשעה 02:30, ברחוב סתוונית 17 בבאר שבע, התפרץ הנאשם לדירתה של המתלוננת, שרה ברשתיין (צ"ל- ברנשטיין), למטרת גניבה, לאחר שחדר לדירה דרך חלון הסלון. הנאשם נטל מהבית תיק כחול, אשר הכיל תכשיטים, חלקם מזהב, תמונות, סוללת טלפון נייד, ושעונים.

ב אישום השלישי מיוחסת לנאשם התפרצות למטרת גניבה לביתו של המתלונן, חיים חן, ברחוב הכלנית 21, לפני השעה 04:00. הנאשם נכנס לבית דרך חלון המרפסת, וגנב מתוך מהבית טלפון אלחוטי נייד, שני מכשירי טלפון ניידים: פלאפון  TELIT, ו"נוקיה" של חב' סלקום בצבע כחול.

ב אישום הרביעי מיוחסת לנאשם התפרצות לבית ברחוב פקועה 3, לפני השעה 10:00. הנאשם נטל מהבית תיק שחור שהכיל מכשיר פלאפון TELIT, תכשירים קוסמטיים, סיגריות, מטען לטלפון, משקפיים שעון, בושם, וארנק שהכיל 70 ש"ח, כרטיסי אשראי, פנקסי שקים, ותעודת זהות.

בגין האישומים בפרטים השני, השלישי והרביעי, מיוחסות לנאשם עבירות התפרצות למקום מגורים, לפי סעיף 406(ב) לחוק, וגניבה לפי סעיף 384 לחוק.

בפרטי ה אישום החמישי והשישי, מיוחסת לנאשם עבירות של התפרצות לשתי יחידות מגורים המצויות על מגרש משותף, הגובל ברחובות אירוס הנגב  ורותם, בהן מתגוררת משפחת רסיוק; בשעה 04:30 התפרץ לביתם של  ההורים,  גבריאל וליאונור,  דרך חלון אחד החדרים,  בכווה לבצע גניבה, ולאחר מכן, התפרץ לבית המגורים השני, בו מתגוררים, הבנים, און ורועי רסיוק, למטרת גניבה. הנאשם נטל מהבית תיק שחור שהכיל 100 ש"ח, כרטיס אשראי, ומסמכים, מכנסי ג'ינס, 2 חולצות ותיק חום שהכיל ארנק ותעודות אישיות למיניהן.

בני הבית התעוררו, והחל התנהל מרדף רגלי אחרי הנאשם. הנאשם ניסה להימלט, ונשך את המתלונן רועי בידו השמאלית, והיכה אותו, ולאחר מכן היכה את און באמצעות ידיו ורגליו, בכל חלקי גופו, בנוסף יידה אבנים לעבר המתלוננים, אשר אחת מהן פגעה באון. במהלך האירוע השמיע הנאשם איומים לעבר המתלוננים כי בני משפחתו יפגעו בהם, כי הוא יודע היכן הם גרים, וכי לא יישנו בשקט. בגין מעשי הנאשם נגרמו לאון חבלות בשפתו, שריטות חבורות ושפשופים בפניו, ובגפיו, ולרועי נגרמו פצעי שפשוף בגב, כתף שמאל, יד וברך ימין, והם נזקקו לטיפול רפואי.

בגין פרט אישום זה מיוחסות לנאשם עבירות של התפרצות למקום מגורים, שוד בנסיבות מחמירות, ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

כל פרטי הרכוש הגנובים הוחזרו לבעליהם, כמפורט להלן.

3.         הנאשם הכחיש כל קשר לביצוע מכלול מעשי ההתפרצות. לטענתו הוכה על ידי און ורועי בעת שהגיע לרחוב הנרקיס, ליד שכונת נווה נוי לחפש אחר גמליו שאבדו, והשניים סברו בטעות שביצע פריצה לביתם והיכוהו בצורה קשה.

ראיות התביעה

4.         בעניינו של פרט האישום השני, הוגשו בהסכמה הודעתיה של המתלוננת, שרה ברנשטיין, ת/17, ת/18, ת/19. היא מסרה בהודעות כי התעוררה משנתה בשעה 02:30, לקול רעש, והבחינה בדמות הנמצאת בדירה, שהחלה לרוץ בבית. היא ירדה לקומה הראשונה בבית והבחינה בסימני פריצה דרך חלון הסלון,  ובבדיקה שערכה התברר לה כי נגנבו ממנה תיק מחדר הארונות, תכשיטי זהב, ומכשיר פלאפון. העדה זיהתה בתחנת המשטרה, תיק כחול, שבתוכו תכשיטים ושעונים השייכים לה (בסימון משה שנקור, אירוע 133); חיים חן, העיד כי הפריצה לביתו, המתייחסת לפרט האישום השלישי, התרחשה בין השעות 02:00- 04:00. לדברי העד נגנבו מכשירי טלפון של חב' סלקום, פלאפון, ובזק, ותכשיטים שערכם מועט. לפני שהספיק לדווח על הפריצה,  קיבל הודעה מהמשטרה שפריטי הרכוש נמצאו, ואלה הוחזרו לו באותו יום. (צילום שלושת מכשירי הטלפון, ת/3); המתלוננת הגר לוי העידה בעניינו של ה פרט הרביעי, כי הבית שנפרץ ברחוב פקועה, שייך להוריה, והיא הבחינה בפריצה בשעה 07:00 בבוקר, כשהתעוררה משנתה. מהבית נגנב תיקה ובו חפצים אישים, בשמים, מכשיר טלפון (עליו מודבקת תמונתה), וכרטיס אשראי. רכושה נתפס בידי המשטרה, והוחזר לה באותו יום. (הודעות המתלוננת ת/3, ת/4, וצילום פריטי רכוש שהוחזרו במשטרה, ת/5).

5.         העדה בתיה רחום, המתגוררת ברחוב השיזף, העידה בעניינו של פרט האישום הראשון. לדבריה, סמוך לאחר השעה 02:00 - העדה ציינה כי אינה יודעת מה הייתה השעה המדוייקת - (ע' 8 לפר' מיום 29.4.2007) - התעוררה משנתה, בחדרה, הממוקם  במפלס השלישי העליון בביתה, והבחינה בפורץ העומד ליד מיטתה, ומנסה לפתוח את מגירת השידה לידה. המתלוננת תפסה את ידו, והחלה להתרומם מהמיטה, ואז היכה אותה הפורץ בכתפה כדי להשתחרר מאחיזתה, ונמלט מהבית. העדה התרשמה כי הפורץ ביקש לברוח מהמקום, ולא להתעמת עיתה (ע' 11). העדה לא הבחינה בתווי פניו של הפורץ, אולם הבחינה כי לבש מכנסי ג'ינס וחולצה כהה, ותיארה אותו כבעל גובה הדומה לשלה (1,69 מ'), ובעל עור שחום (ע' 5). לאחר מכן, הבחינה בסימני פריצה בחלון הסלון, ומצאה את תיקה, שהושאר על ידה בסלון, מחוץ לבית, כשהוא "הפוך". מהתיק נעלם שעון יד, שהוחזר לה על ידי  המשטרה, לאחר שמסרה הודעה בעניין הפריצה (תצלום השעון,ת/14). נוכח העובדה כי התצלום הינו בצבעי שחור-לבן, הבהירה העדה כי מדובר בשעון בעל רצועה צבעונית שעליה פסים בצבעי אדום- כתום -וורוד (ע' 13-14 לפר'). יצויין כי העדה דיווחה תחילה כי נגנבו מביתה שני שעונים, אולם לאחר מכן מצאה את השעון השני במטבח, והודיעה על כך לחוקר (ע' 13). עקב העימות עם הפורץ נגרם לעדה, שהייתה בהריון אותה עת, שטף דם ושריטה באיזור כתף שמאל (ע' 3 לפר' מיום 29.4.2007, תצלומי הפגיעה, ת/13). העדה הציגה את סימני הפגיעה בעת גביית הודעתה, בפני החוקר עזרא מרדכי (ע' 44).

מדוח פעולה, ת/15, שנערך על ידי השוטרת דאלי שירן, שהגיעה לביתה של בתיה רחום, לאחר השעה 0700, נרשם מפי המתלוננת כי אירוע הפריצה היה בשעה 02:30. עוד צויין בדוח כי המתלוננת התלוננה גם על גניבת מצלמת וידיאו, ואולם המתלוננת מכחישה בעדותה כי דיווחה על גניבת מצלמת הוידאו.

6.         מספר שעות לאחר הפריצה, נעצר הנאשם כפי שיובהר להלן. לביתה של  המתלוננת הגיע רכב משטרתי  בו נמצא השוטר שנקור, שאף קיבל התלונה אודות הפריצה. הנאשם ישב ברכב מאחור. העדה נשאלה על ידי השוטר שנקור אם תוכל לזהות את הנאשם, והבהירה כי לא הבחינה בפניו, אלא בצבע עורו בלבד. העדה הכחישה בחקירתה כי צעקה לעבר הנאשם שיישב הרבה שנים בכלא, וציינה כי לא הצליחה להבחין בו כלל בעת שישב ברכב, ואף לא פנתה אל הנאשם בדברים (ע' 10). עוד עלה בחקירתה  כי בעלה הינו שוטר ואותה עת לא שהה בבית.

7.         שוטר הסיור, משה שנקור העיד, כי ביום 6.8.2006, בשעה 04:30, במהלך  משמרת בילוש עם השוטר יגאל אברהם, קיבל דיווח מהמוקד המשטרתי, על פריצה שהתבצעה בבית ברחוב שיזף.  מדוח שערך, ת/7, והוגש בהסכמה במסגרת החקירה הראשית, עולה, כי הגיע לביתה של המתלוננת, הבחין בתריסים מפורקים בסלון הבית, והמתלוננת מסרה לו את תיאורו של הפורץ, שנמלט. העד ציין בעדותו כי למיטב זכרונו ידע שמדובר באשת שוטר, והיא ציינה זאת בפניו (ע' 18-19 לפר').

העד עזב את הבית, ובשעה 05:05 נתקבל דיווח נוסף מהמוקד על תפיסת חשוד שפרץ לבית ברחוב אירוס הנגב 10 בשכונת נווה נוי, ועל כך שמתחולל מאבק ברחוב נרקיס, שהוא הרחוב הקיצוני בשכונה, לכיוון מועדון הפורום. העד הגיע ברכב המשטרתי לרחוב אירוס הנגב, ופנה לרחוב נרקיס וזיהה כל "מיני דברים, תיקים  וכל מיני אביזרים על רצפת הרחוב" (ת/7). גם בעדותו ציין כך. (ע' 23). השוטר אברהם, בעדותו מתאר אף הוא כי ראה "חפצים זרוקים" ב" כל הכביש. כאילו איך שאתה נכנס מכיוון אירוס הנגב על המדרכה, זרוק תיק ועוד משהו..." (84, 87). השוטרים המשיכו בנסיעה, והבחינו באדם "מבוגר" ברחוב אירוס הנגב, שדיבר בטלפון,  והצביע לשאלת שנקור "איפה החשוד", לכיוון קבוצת עצים, בסמוך לכביש הראשי. העד עצר את הרכב והגיע בריצה למקום, ואז הבחין בשתי דמויות ללא בגדים, שזוהו מאוחר יותר כאון ורועי רסיוק, ולשאלתו היכן החשוד, "צעקו לעברו" והצביעו לכיוון הואדי מאחורי השכונה. העד התקדם, והבחין מספר שניות לאחר מכן בחשוד, העומד על גבעה ללא חולצה (ת/7, וכן ע' 26 לפר'). הוא החל לרוץ לעברו, והבחין כי החשוד אוחז בידו הימנית "בגד כהה". החשוד נמלט מהשוטר, ולא שעה לקריאותיו: "משטרה, משטרה, תעצור". לבסוף, החל החשוד להתעייף והאט את מהירותו, ושכב על הקרקע (ע' 19) העד הזעיק את הבלש אברהם יגאל, שהגיע קרוב למקום, בנסיעת איגוף. השוטר אברהם העיד כי שמע את דיווחו של שנקור כי הוא נמצא בקשר עין עם החשוד, ועם לכידת החשוד, הגיע אליו בריצה תוך 30-40 שניות (ע' 85).