הכרעת דין בתיק פ 8223/05

כתב האישום

לנאשם מיוחסות עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז 1977, שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, ופציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 ו-335 (א)(1), לחוק העונשין.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 23.7.2005, בשעה 05:50, באזור התעשייה בשדרות, תקף הנאשם עם שניים אחרים, את המתלונן, רפאל צירוליק, בעת שזה צעד למקום עבודתו באחד המפעלים באיזור; הנאשם והאחרים היכו את המתלונן מאחור תוך כדי הליכה, ומשניסה להימלט, השיגוהו, והחלו להכותו בכל חלקי גופו באגרופים ובבעיטות; הנאשם דקר ופצע את המתלונן באיזור המפשעה, בחלק העליון של רגלו השמאלית, באמצעות סכין בעלת להב של 10 ס"מ, כשהוא מאיים על המתלונן במילים: "אם תלך למשטרה, נחתוך לך את הגרון". התוקפים שדדו את ארנקו של המתלונן  שהכיל תעודות אישיות, כרטיס אשראי, ו-100 ש"ח. הארנק נמצא מאוחר יותר, בקרבת מקום, ללא הכסף.   

עקב תקיפתו נגרמו למתלונן שטפי דם ונפיחות בפנים ושריטות ביד, בצוואר ובגב. עקב דקירתו, נגרמו למתלונן ארבעה פצעים עמוקים  באיזור המפשעה, והוא פונה לבית חולים שם קיבל טיפול רפואי. 

קו ההגנה

הנאשם כפר בפתח משפטו במעורבות באירוע.

בישיבת המענה, נטען על ידי ההגנה כי "הנאשם...היה באיזור אבל לא היה מעורב בקטטה, היו כמה אנשים, הוא לא היה מעורב בדקירות ולא במכות."(ע' 5 לפר'). רק במהלך עדותו, במסגרת פרשת ההגנה, הודה הנאשם כי תקף את המתלונן עם אחרים במקום האירוע, ואולם לא דקר אותו, לא גנב את ארנקו, ולא איים עליו, ואינו יודע מי מבין המעורבים האחרים עשה זאת. בנסיבות אלה מסכימה הגנה כי ניתן להרשיע את הנאשם במעשה התקיפה אשר גרם למתלונן חבלות גוף, למעט פצעי הדקירה, שלנאשם לא היה חלק בה על פי הנטען.

ראיות התביעה

1.                  מדוח פעולה ת/1, ומהודעה ת/2 מיום 23.7.2005, שנגבתה משוטר הסיור ערן סוויסה, שהוזעק למקום האירוע בשעה 05:54, עולה כי על פניו של המתלונן נראו סימני דם ונפיחות. המתלונן ציין בפניו כי הותקף על ידי חבורה של בני העדה האתיופית, ארנקו נגנב ונלקחו ממנו 100 ש"ח. יצוין כי ארנקו של המתלונן נתגלה בסמוך למקום האירוע כשהוא מכיל את מסמכיו האישיים בלבד. (מזכר, ת/4, לגבי מציאת הארנק, ותצלום הארנק ותכולתו, ת/18).

2.                  ממכתב שחרור מבית חולים ברזילי באשקלון בו קיבל המתלונן טיפול רפואי אותו יום, עולה, כי בירך נמצאו ארבעה פצעי דקירה, ועל פניו של המתלונן היו שטפי דם. (מכתב השחרור, ת/19, וכן תצלום סימני הדקירה,  וסימני החבלה על פניו וגבו של המתלונן, ת/20).

3.                  מהודעות אימו של הנאשם, איבט שנקור, ת/14, שנגבתה ביום 24.7.2005, עולה כי הנאשם לא שהה בבית בלילה שלפני אירוע התקיפה, וחזר עם בוקר.(כך עלה גם מהודעות אחיו, יעקב, ת/13, ואחותו, אפרת, ת/15).

4.                  מדוח פעולה ומהודעתו של השוטר סוויסה, ת/1, ת/2, עולה כי בשעה 04:40, כשעה לפני שפגש במתלונן כמפורט לעיל, נתקל בארבעה בחורים אתיופים, ביניהם הנאשם, היושבים בתחנת הדלק "פז" באזור התעשיה בשדרות, ליד מקום האירוע. הנאשם שתה משקאות  חריפים, והיה לבוש "בחולצה בצבע ירוק זית...ומכנס שחור."

מהודעתו של בוריס פוסטלניק, מתדלק בתחנת הדלק, ת/26, וכן מעדותו (ע' 35 לפר'), עולה, כי "לקראת חצות" הגיעו לתחנת הדלק 3 בחורים, בני העדה האתיופית, ששתו משקאות אלכוהוליים, ועזבו את המקום בשעה 0500 לערך, לאחר שאחד מהם היה מעורב בקטטה במקום.

5.                  במהלך חקירתו של הנאשם ביום 23.7.2005, נתפסו מכנסי ג'ינס אותם לבש, לאחר שהתעורר חשד כי בקטע הברך הימנית של המכנסיים מצויים כתמי דם. (מזכר, ת/8, עדות החוקר, רס"ר ששון ב ע' 8 לפר', וכן ע' 9 לפר'). כמו כן הוחרמו חולצה שחורה ונעלי "פומה", שהנאשם לבש ביום האירוע, על פי טענת אימו (מזכר, ת/7). גם הנאשם אישר בחקירתו כי אלה היו בגדיו. (עדות החוקר, רס"ר ששון חן, ע' 9 לפרט').

6.                  מכנסי הג'ינס, וכן דגימות רוק שנלקחו מפיו של המתלונן, בשני מטושים, הועברו למז"פ לצורך בדיקת ד.נ.א, שמטרתה לבחון אם הכתמים על מכנסי הג'ינס מקורם בדמו של המתלונן. מחוות דעת מומחית מטא"ר מז"פ, דליה חרמון, ת/27, אכן עולה כי  התאמה בין דגימות הרוק לדם.

עם זאת, ועל כך אין מחלוקת, קיימת אי התאמה בין מספרה של כל אחת משתי השקיות המאובטחות שבהם הונח מטוש הדגימה, על פי הסימון במזכר, ת/5, שערך רס"ב יוסי יחזקאל, שנטל את דגימות הרוק מהמתלונן, לבין מספר השקית המאובטחת, מכילת המטושים, שהועברה למטא"ר מז"פ,  כמפורט בטופס הלוואי למוצגים, ת/11, שנערך על ידי פקד עודד חביב ממשטרת שדרות, שהיה ממונה על החקירה, ובת/27. (ע' 11 לפרט'). מ-ת/27 עולה, כי שני המטושים הגיעו בתוך שקית מאובטחת אחת- שמספרה זהה לרישום בת/11-  ולא בשתי שקיות נפרדות, בעלות סימון מספרי שונה, כעולה מת/5.

התביעה שהבחינה בקטיעת רצף סימון שקיות המטושים, המעלה ספק לגבי זיהויים, רק לאחר סיום עדותו של פקד חביב, ביקשה לזמנו פעם נוספת לדוכן העדים, ואולם הבקשה נדחתה, תוך ציון כי הנימוקים לדחייה יינתנו בנפרד. (ע' 39 לפר'). עם זאת, נוכח המפנה שחל בקו הגנתו של הנאשם, שהודה רק לאחר סיום פרשת התביעה, כי היה  מעורב בתקיפתו האלימה של הנאשם, ואף ציין, כפי שיפורט להלן, כי אין לשלול  אפשרות כי דמו של המתלונן הוא שהכתים את מכנסיו, התייתר הצורך לבסס הזיקה האמורה, על סמך בדיקת הדנ.א, וההגנה הסכימה בטיעוניה כי "הסוגיה איבדה מחשיבותה".

7.                  בתאריך 25.7.2006 נערך מסדר זיהוי בו זוהה הנאשם וכן אדם נוסף, זיו אדנה שמו - שלא היה קשור באירוע -  על ידי המתלונן, כמי שנטלו חלק במעשה התקיפה. (פרוטוקול המסדר, ת/10, עדות פקד חביב ב- ע' 12-13 לפר').    

עדות המתלונן