הכרעת דין בתיק פ 8214/05

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירה של החזקת סם מסוכן שלא כדין, עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא + 31ד' לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג - 1973, נסיון להספקת סם מסוכן שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 13+19 א' לפקודה הנ"ל + סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 והחזקת אגרופן או סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

על פי  כתב האישום, ביום 13.7.05 שעה 19:15, או בסמוך לכך, בשדרות, החזיק הנאשם שלא כדין בסם מסוכן מסוג הרואין במשקל נטו של 96.74 גרם.

הנאשם קיבל את הסם בבאר-שבע מאדם שאינו מכיר ואמור היה למסור הסם בשדרות לאדם שיפנה אליו, שגם את שמו אין הוא יודע ובתמורה לקבל 500 ש"ח.

הנאשם נעצר לפני שמסר את הסם.

2.         גירסת הנאשם היא שלא ידע את תוכן החבילה שעליו להעביר. ביום האירוע, 13.7.05, יצא מתחנת דלק בדרך חברון העצמאות בבאר-שבע, עצר אותו בחור, שאינו מכיר,  שהיה לבוש בחולצה לבנה, משקפי שמש, ג'ינס, כובע קסקט ושאל אם יהיה מוכן לבצע נסיעה מחוץ לעיר - הסכים. אותו אלמוני אמר שיתן לו משהו להעביר "בלי לשאול שאלות".  הנאשם ביקש 200 ש"ח עבור הנסיעה ונאמר לו שיקבל 500 ש"ח. האלמוני ביקש ממנו להמתין דקה, חזר והביא לו גרב, אותה אמור היה למסור לאדם שיגיע אליו בשדרות. הדריך אותו כיצד לנסוע, איפה להמתין. לא מסר לו טלפון להתקשר ואמר לו שאותו אחד שאמור לקבל החבילה, כבר ימצא אותו.

בהמתינו בשדרות, נעצר על ידי המשטרה. לא ידע שיש סמים בחבילה. גם כאשר נעצר על ידי השוטר אמר שאין הוא יודע מה מכילה החבילה. כשקיבל החבילה לא חשב על תוכנה. כל שענין אותו זה לקבל התמורה עבור הנסיעה. בחקירתו במשטרה העלה כל מיני השערות לגבי תכולת החבילה, שזה יכול להיות יהלומים, זהב או סמים.

בחקירה נגדית העיד שבמהלך הנסיעה עלו כל מיני השערות לגבי תוכן החבילה. עלה בדעתו שיכול להיות שבתוך החבילה יש סמים. לא ידע בוודאות (עמ' 25 ש' 8-9). כשנשאל מדוע עלה בדעתו שיתכן ואלה סמים עונה : "שביקשתי מהבחור את הטלפון והוא אמר לי שיגיעו אלי הוא אמר לי שיתנו לי גם 500 שקלים  וזה נראה לי דבר שיש בו ערך מסויים" (עמ' 25 ש' 10-12).

דיון:

3.         דרך ואופן הפניה לנאשם מעוררים חשד כבד ביותר. פונה אליו אדם שאינו מכיר, ומציע לו להעביר חבילה, עטופה בגרב, מורה לו לא לשאול שאלות, ומודיע לו שהתמורה שיקבל היא 500 ש"ח במקום 200 ש"ח, שביקש, והאדם שאמור לקבל החבילה ממנו כבר יאתר אותו. כל אלה היה בהם כדי לעורר את כל החשדות האפשריים ולהדליק את כל הנורות האדומות, במיוחד כשמדובר בנאשם שהוא מתנדב במשמר האזרחי.

אין מחלוקת שהנאשם החזיק בסם. השאלה היא אם ידע את תוכן החבילה. הסם נמסר לו, כפי שציינתי קודם לכן, בנסיבות מאד מחשידות. הנאשם מודה שבמהלך הנסיעה החל לחשוב שיתכן ומדובר גם בסמים ובכל זאת לא עשה דבר ולא פנה למשטרה.

הנאשם בחר לא להתעמת עם השאלה לגבי תוכן החבילה. היה לו נוח לא לשאול שאלות וכל שענין אותו היה התשלום. הנאשם עצם עיניו מלראות ואוזניו מלשמוע את כל סימני האזהרה שדלקו מול עיניו. מעצם העובדה שהנאשם חשד שיתכן ומדובר בסם ולא בירר זאת עד הסוף, ניתן להסיק שהיה מודע לתוכן החבילה.

סעיף 20 ג(1) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 קובע "רואים אדם שחשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להם אם נמנע מלבררם".

השופט קדמי בספרו "על פקודת הסמים המסוכנים", מציין כי דרישת הידיעה הינה דרישה של "מודעות" וכדבריו " מודעות" כאמור יכול שתבוא לכלל ביטוי בידיעה מילולית ויכול שתבוא לכלל ביטוי כחשד בדבר אפשרות קיום הנסיבות... אם נמנע מלבררם, כאמור בסעיף 20 ג(1) לחוק העונשין.... המדובר בחשד שקינן בפועל בליבו של הנאשם; והדעת נותנת שצריך שיהיה זה חשד שאדם סביר בנעליו של הנאשם לא היה מתעלם ממנו" (עמ' 52).

זאת ועוד סעיף 31 לפקודת הסמים המסוכנים יוצר חזקות מהן ניתן ללמוד דבר הידיעה של הנאשם. סעיף 31(2) לפקודה קובע כי כשמדובר בעבירות לגבי סם "חזקה על הנאשם שידע כי הסם הוא מסוכן, והטוען להגנתו שלא ידע על כך עליו הראיה" לסתירת החזקה הנטל הוא על הנאשם ועליו לעמוד במאזן ההסתברויות כנדרש במשפט אזרחי ובהעלאת ספק סביר בלבד לא די (ספרו של י.קדמי עמ' 48).

4.         השאלה אם יש בהסבר שמוסר הנאשם כדי להרים נטל הראיה שחל עליו.

            לא שוכנעתי מגרסת הנאשם שלא ידע שמדובר בסם. גם אם אקבל גרסת הנאשם, כפי שהיא, הרי לכל היותר ניתן לומר שהנאשם אטם עיניו מראות ואוזניו מלשמוע. פונה אליו אדם באופן אקראי, כגרסתו, ומציע לו להעביר גרב מב"ש לשדרות תמורת תשלום הגבוה פי שניים וחצי ממה שביקש, לא מוסר לו פרטים ומורה לו לא לשאול שאלות, די בכל אלה כדי להביא למסקנה שהנאשם ידע שמדובר בסם, ולכן העדיף לא לשאול שאלות ולא לברר לגבי תוכן החבילה.

קושי נוסף בגרסת הנאשם, הוא מעצם שווי הסם. מדובר בסם בכמות גדולה ששויו כ-26,000 ש"ח, כך שקשה לקבל גירסתו שמי שהפקיד הסם בידיו לא הכירו.

חקירתו של הנאשם במשטרה תומכת דווקא בעמדת התביעה שידע שמדובר בסם. בחקירתו מיום 13.7.05 שעה 20:40 בסמוך למעצרו נשאל "מה יש בתוך הגרב והשיב שאינו יודע שלא פתח" (עמ' 2 ש' 30-31). בהמשך נשאל אם יש סמים בגרב השיב שאין לו מושג (עמ' 3 ש' 33-34) ואז נשאל "... מה אתה חושב שיש בתוך הגרב" ועונה "סמים מה יכול להיות שם". בהמשך "למה בשאלה קודמת אמרת שאתה לא יודע מה יש בפנים ואחר כך אתה אומר שיש סמים בפנים" ולכך עונה "תיארתי לעצמי כי כשאומרים לבן אדם קח 500 שקל תיקח את זה לאן שצריך לקחת אבל היו עוד רעיונות בראש יכול להיות יש שם יהלומים" (עמ' 2 ש' 36-40). ובהמשך: "אם באותו רגע שחשבת שיש בפנים סמים אז היית מודע לכך שאתה מבצע עבירה פלילית" עונה "הייתי מודע שזה עבירה פלילית". לשאלה מדוע בכל זאת עשה זאת עונה "בשביל 500 שקל" (עמ' 5 ש' 25-29). די בעדותו זו כי חשב שיש סמים ולא עשה דבר כדי לוודא זאת כדי להרשיעו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום מכח הוראות סעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין.

זאת ועוד, על פי עדותו של השוטר מיקי הרוש שעדותו הוגשה בהסכמה (ת/5), מתברר שהנאשם ניסה להחביא הגרב. כאשר השוטר ניגש אליו, ניסה הנאשם לדחוף הגרב בין הכיסא לפלסטיק של ידית בלם היד. הנאשם טוען שלא ניסה להסתיר הסמים, אלא שעה שניסה לצאת מהרכב האוזניה של הטלפון הסלולרי  היתה מחוברת אליו והושיט ידו לקחת המכשיר, אלא שעדותו של השוטר לא נסתרה, משהוגשה בהסכמה.