הכרעת דין בתיק פ 8186/05

1.                   כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו את ביצוע העבירות כדלקמן:

איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); תקיפה, עבירה לפי סעיף 379 ו- 29 לחוק; פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 334 ו- 335(א)(1) לחוק; ניסיון חטיפה, עבירה לפי סעיף 369, 25 ו-29 לחוק; תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 382(א), 380 ו-29 לחוק, וכן עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.

2.                   בין המתלוננת לנאשם קיים סכסוך על רקע קשריו של הנאשם עם אחותה של המתלוננת. על פי המתואר באישום הראשון, בתאריך 05/06/05, סמוך לשעה 03:30, שהו המתלוננת וחברתה, לילך קרוואני (להלן: לילך), במועדון הפפראצ'י באילת. המתלוננת ולילך ישבו מחוץ למועדון, והמתלונן היה בקרבתן והחל לשוחח עמן. בשלב זה הנאשם הגיע למקום ברכב מסוג BMWבצבע כסוף. הנאשם ישב במושב הסמוך למושב הנהג ועימו ברכב מספר חברים נוספים. הנאשם פנה אל המתלוננת ודרש ממנה שתתקרב אליו על מנת לשוחח עמה, אולם המתלוננת סרבה. הנאשם קרא למתלונן שיתקרב אליו, שאל אותו מדוע הוא משוחח עם המתלוננת ואמר לו שהדבר אינו מוצא חן בעיניו. המתלונן אמר לנאשם שהוא אינו מכיר את המתלוננת והתרחק מהרכב, חזרה לקרבת המועדון. במהלך חילופי הדברים, המתלוננת התקרבה אל המתלונן והזהירה אותו לבל ישוחח עם הנאשם. אחד ממיושבי הרכב, אשר ישב במושב האחורי, שפך על המתלוננת מים וקרא לה "גזענית". סמוך לאחר מכן הגיעו למקום חברים נוספים של הנאשם ברכב אחר. בזמן זה, הנאשם יצא מהרכב שבו ישב ורץ לעבר המתלונן, תפס בצוואר המתלונן בידו הימנית וחנק אותו. מייד לאחר מכן הצטרפו אל נאשם רבים נוספים שחלקם ירדו מכלי הרכב וחלקם יצאו מתוך המועדון.

על פי האמור בכתב האישום, הנאשם סימן לחבריו לבוא יחד איתו אל המתלונן ואז שניים מהחברים אחזו במתלונן בידיו, שניים אחזו בברכיו, אחד חנק אותו והנאשם חבט באגרופו בבטנו ובפניו של המתלונן. הנאשם אמר לחבריו "יאללה" ואז החברים המשיכו ותקפו את המתלונן בכל גופו. במהלך התקיפה, הנאשם איים על המתלוננת ועל לילך בכך שאמר להן: "אם אתן לא שלי, אף גבר אחר לא יסתובב איתכן". המתלונן הצליח להימלט לתוך המועדון, הנאשם נכנס למועדון אחריו וניסה להתקרב אליו אולם אנשים ששהו במועדון מנעו זאת ממנו. הנאשם זרק אל עבר המתלונן בקבוק בירה, הרים ספסל וניסה לזרוק גם אותו אל עבר המתלונן. בשלב זה הוציאו עובדי המועדון את כל המעורבים בקטטה אל מחוץ למועדון והמתלונן נמלט והתחבא מפני הנאשם במקום סמוך.

הנאשם קרא לאחר מחבריו (להלן: האחר) ואמר לו להביא אליו את המתלוננת. האחר ניגש אל המתלוננת, אחז בידה ודרש ממנה לבוא לרכב שבו ישב הנאשם. המתלוננת סרבה וניסתה להשתחרר מאחיזתו, אך הוא הרים אותה על ידיו ונשא אותה אל הרכב. האחר ניסה להכניס את המתלוננת אל תוך הרכב, לצידו של הנאשם ולילך, חברתה, אחזה בידה של המתלוננת וניסתה לסייע לה להשתחרר, ללא הצלחה. שני אנשים נוספים שהיו במקום סייעו למתלוננת והצליחו לשחרר אותה מאחיזתו של האחר, עד שעמדה על רגליה. הנאשם, מיד לאחר מכן, זרק בקבוק זכוכית לעבר רגלה של המתלוננת, הבקבוק התנפץ ורגלה של המתלוננת נפצעה משברי הזכוכית. לילך סייעה למתלוננת להתרחק מהרכב ואז הנאשם יצא מהרכב והתקדם אל המתלוננת. לילך ביקשה מהנאשם שיעזוב את המתלוננת אולם הנאשם דחף את לילך לאחור והמשיך לצעוק לעבר המתלוננת, לקללה ואיים על המתלוננת באמרו לה: "רק שתדעי לך זה לא יגמר, יקרה מה שיקרה זה לא יגמר".

הנאשם ברח מן המקום ביחד עם האחרים בשני כלי הרכב, כאשר שמעו את צפירת הסירנה של ניידות המשטרה שהגיעו למקום.

כתוצאה ממעשי הנאשם, נגרמו למתלונן חבלות בגופו, בראשו, בבטנו ובעינו והוא הובהל לבית החולים לקבלת טיפול רפואי.

על פי האישום השני, הנאשם, לאחר מעצרו ביום 10/06/05, קשר קשר עם אחרים להטריד את המתלוננת, לנסות להניאה מלהתייצב לעימות עם הנאשם, לבטל את תלונתה ולמסור הודעת שקר בחקירה. במסגרת הקשר ולשם קידומו, התקשרו אל המתלוננת, בכמה הזדמנויות שונות אדם בשם "חוסני", אדם בשם "דיין"  ושני אחרים שזהותם אינה ידועה למאשימה, וניסו לשכנעה שלא לבצע את העימות מול הנאשם ו"לסיים את העניינים בדרך אחרת".

3.                   הנאשם כפר בעובדות כתב האישום. ביחס לאישום הראשון, לא הכחיש את הימצאותו במקום, אולם הכחיש כי תקף, איים, פצע בנסיבות מחמירות, ניסה לחטוף או ביצע עבירה פלילית כל שהיא.

ביחס לאישום השני טען הנאשם כי אין לו ולא היה לו כל קשר לאירועים המתוארים באישום זה, אירועים אשר קרו עת שהיה עצור לצרכי חקירה.

במסגרת סיכומי הצדדים, המאשימה הסכימה לקיומו של ספק באשר למעורבות הנאשם באירועים המתוארים באישום השני וביקשה שלא להרשיעו באישום זה (ראה ש' 5-8 עמ' 55 לפרוטוקול מיום 05/11/07). לאור עמדת המאשימה, ולאחר שלא הוצגה ראיה להוכחת הקשר הנטען ומעורבות הנאשם בו אני מוצא כי יש לזכות את הנאשם מן העבירה המיוחסת לו באישום השני, עבירת הקשר.

ביצוע בצוותא

4.                   האישום הראשון מתאר מעשי תקיפה ואלימות שונים, רבי משתתפים, ולבד מן העבירות המיוחסות לנאשם ואשר נובעות מפעולות שביצע בעצמו (איומים ופציעה בנסיבות מחמירות), מיוחסות לו גם עבירות הנובעות מהיותו "מבצע בצוותא" (תקיפה, ניסיון חטיפה ותקיפה בנסיבות מחמירות), כך לפי הטענה.

על פי גרסת המאשימה ולטענתה, הנאשם שימש כמנהיג חבורת התוקפים והיא מבקשת להסיק זאת מן הראיות הנסיבתיות שהן בעיקרן הגעת שני כלי הרכב יחד אל המקום; הקשר שבין יושבי הרכב; סדר האירועים שהחל באמרותיו של הנאשם למתלונן, המשיך בתקיפת הנאשם את המתלונן והסתיים בתקיפת האחרים את המתלונן; וכן מן העובדה שלנאשם היה המניע לתקוף את המתלוננת ומכריה, על רקע הסכסוך ביניהם.

על פי סעיף 29(ב) לחוק "המשתתפים בביצוע עבירה תוך עשיית מעשים לביצועה, הם מבצעים בצוותא, ואין נפקה מינה אם כל המעשים נעשו ביחד, או אם נעשו מקצתם בידי אחד ומקצתם בידי אחר".

מן הפן העובדתי, אחריותו של נאשם כמבצע בצוותא אינה מצריכה ביצוע של כל רכיבי ההתנהגות הפלילית הנדרשת להרשעה בעבירה שיוחסה לו [דנ"פ 1294/96 משולם נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(5) 1]. המבצעים בצוותא הינם שותפים המהווים גוף אחד הפועל להשגת מטרה משותפת, באופן שכל אחד מהם אחראי להתממשות התוצאה שהייתה בבסיס ההסכמה המשותפת [ע"פ 4693/01 מדינת ישראל נ' בביזאיב, פ"ד נו(5) 580, 587]. מן הפן העובדתי, אם כן, נדרשת תרומה ממשית מצד המבצע להשגת תכלית מעשה העבירה. אין הכרח כי תרומה זו תהיה פיזית דווקא, והיא יכולה למצוא את ביטויה גם בתכנון הביצוע ובניהול הפעילות [י' קדמי על הדין בפלילים חלק ראשון, עמ' 367 (מהד' 2004), (להלן: קדמי)] ובנסיבות מסוימות ניתן להסתפק אף בהסכמה לביצוע [ראה למשל ע"פ 5589/98 סולטאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13/10/99)].

מן הפן הנפשי, נדרש כי בכל אחד מן המבצעים בצוותא יתקיים היסוד הנפשי של העבירה, כמו כן נדרשת מודעותם לכך שהם פועלים בצוותא (קדמי, 370).

הנאשם בענייננו, לא הכחיש את הקשר שיש לו עם יתר המבצעים לכאורה, הגם שלטענתו לא נקטו באלימות כלשהי כלפי המתלוננים ובכלל. הוא אישר שהגיע יחד עם חבריו למועדון, לדבריו הם היו תשעה אנשים אשר נסעו בשני ג'יפים, כמו כן אישר שעזבו את המקום יחד. ואולם קשר חברתי מוקדם בין הנאשם לאחרים אינו מצביע בהכרח על שותפות ביניהם לדבר עבירה. לכשנשאל הנאשם האם היה 'מנהיג' החבורה השיב: "אני הייתי כמו כולם אך הייתי הכי בוגר מביניהם. הייתי הכי מבוגר. כאשר כמה גברים הולכים יחד, לפי התרבות שלנו, למי שיותר מבוגר יש יותר כבוד" (ש' 8-10 עמ' 47 לפרוטוקול מיום 24/09/07). עובדות אלה, הגעתו של הנאשם למקום האירוע יחד עם קבוצת חבריו והיותו המבוגר והמכובד מביניהם, אינן מצביעות על היותו 'מבצע בצוותא', אלא נדרשת בחינת יסודות מעשי העבירות והתקיימותם אצל הנאשם, הן מבחינה עובדתית שעניינה נטילת חלק בביצוע העבירות ותרומה מצידו להתממשותן, והן מבחינה נפשית שעניינה מודעות לחבירתו אל האחרים לשם ביצוע העבירות.

עבירת התקיפה ותקיפה בנסיבות מחמירות

5.                   בחקירת המתלונן הוא תאר את אירוע התקיפה כך:

"גדי דיבר עם הבחורה האילתית ואני דיברתי עם החברה שלה. אז, משום מקום, קפצו עלי איזה ארבעה- חמישה אנשים ותקפו אותי. הרביצו לי רק עם הידיים. בעיקר חנקו אותי"(ש' 14-16, עמ' 30 לפרוטוקול מיום 21/05/07).