הכרעת דין בתיק פ 8175/04

האישום, רקע עובדתי וגדר המחלוקת

1.         כתב האישום בתיק זה מייחס לנאשם - שהינו תושב מצרים - את העבירות הבאות:

            קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977; עבירות בנשק (ייבוא נשק) לפי סעיף 144 (ב2) לחוק הנ"ל; ו כניסה, שלא כדין, לישראל, לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952.

על-פי הנטען בכתב האישום, קשר הנאשם, במועד מסויים בחודש מאי/2004 - עם מוהנא ארמילאת (שהינו תושב מצרים, אף הוא - להלן:" מוהנא") ועם אחרים שזהותם לא ידועה - קשר לייבא ממצרים לישראל נשק, ולמכור אותו בארץ לתושבי שיטחי הרשות הפלסטינית. ואכן - כך על פי כתב האישום - נכנסו ארצה הנאשם, מוהנא וחמישה אחרים שזהותם לא ידועה, במועד מסויים בחודש יוני/2004, בשעת לילה, דרך גבול ישראל/מצרים, ועימם הכניסו 24 רובי קלצ'ניקוב ו - 18 מחסניות ריקות תואמות, ולאחר שהחביאו את כל אלה בוואדי ליד באר-אורה שבנגב, חזרו לשטח מצרים; ובתאריך 8.7.04 בשעת לילה, חזרו הנאשם ו מוהנא, ונכנסו ארצה דרך גבול ישראל/מצרים, ולאחר שבדקו וווידאו שהנשק הנ"ל עודנו באותו מקום מחבוא שבו הוסתר, כאמור, נסעו משם צפונה (בארץ) כדי לטפל במכירתו. אלא, שבטרם הספיקו ליצור קשר עם הקונים, נתפסו ונעצרו ע"י המשטרה.

2.         בישיבת המענה, הודה הנאשם בעבירת הכניסה לישראל שלא כדין - ובהתייחס, אך ורק, לכניסה ארצה ביום 8.7.04 -  וכפר ביתר העבירות המיוחסות לו; ועיקר גירסתו, בעדותו בביהמ"ש, היא כי, אמנם, נכנס ארצה עם אותו מוהנא ביום 8.7.04. אך, עשה כן, לטענתו, אך ורק כדי לעבוד בארץ, וכשלצורך זה, אמור היה להעזר ב מוהנא, שאמור היה, על פי סיכום מוקדם עימו - כך לדברי הנאשם - להנחותו את דרך הכניסה ארצה והגעתו אל מעביד ישראלי למקום עבודה, שאמור היה  מוהנא להסדיר עבורו.

            לדבריו, איפוא, אין ולא היה לו, בשלב כלשהו, קשר כלשהו עם אותו נשק האמור בכתב האישום - ואשר נמצא ונתפס באותו מקום מחבוא - וגם לא ידע עליו מאומה.

3.         יצויין, כי נגד מוהנא הוגש, בגין אותה פרשה, כתב אישום נפרד (בתיק פ' 8174/05) וזאת, משאמור היה לשמש עד תביעה במשפטו זה של הנאשם בתיק דנן.

            ואכן, ולאחר שמשפטו שלו, שהתנהל בפני, הסתיים - ואשר בו הורשע, על פי הודאתו (במסגרת הסדר, שהושג בעיצומה של פרשת ההוכחות, לפיו תוקן כתב האישום, ע"י מחיקת עבירת הקשר); וביום 4.7.05 גם נגזר דינו (בין היתר, לשמונה וחצי שנות מאסר בפועל) - העיד מוהנא, למחרת (ביום 5.7.05), כעד תביעה מרכזי ( ע.ת. מס' 4) במשפטו של הנאשם בתיק דנן.

אולם - כך נקדים לומר - איכזב הוא בעדותו בביהמ"ש את ציפיותיה של התביעה הימנו, משעדותו זו (שעל תוכנה וטיבה נרחיב את הדיבור להלן) עמדה בסתירה לאימרותיו במשטרה - אשר בהן הפליל את הנאשם - ועל כן, הוכרז הוא כעד עויין, ואימרותיו במשטרה הוגשו (כמוצגים ת/12, ת/13, ת/14); ואת תוכנן מבקשת המאשימה להעדיף, על פני עדותו בביהמ"ש; ולהרשיע (בעיקר) על יסודן - את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

לאור האמור - ומשבכך גם התמקדו סיכומי באי כוח הצדדים - השאלה המרכזית הטעונה הכרעה, ובה נדון בהכרעת דין זו, היא השאלה, היש להעדיף, וכבסיס לקביעת ממצאים, את אימרותיו של מוהנא במשטרה על פני עדותו של זה בביהמ"ש, היינו, האם התמלאו היסודות הנדרשים לצורך זה, על פי סעיף 10 א' לפקודת הראיות, ועל פי סעיף 54 א' לפקודה; ואם כן -  האם יש בתוכן אותן אמרות, וגם לאור יתר הראיות, כדי לבסס את הרשעת הנאשם, מעבר לכל ספק סביר, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

לצורך כך, ובתחילת הדברים, נסקור להלן את תוכן אימרותיו של מוהנא; לאחר מכן, נעמוד על עדותו של מוהנא בביהמ"ש; ולאחר מכן, נעמוד על עדותו של הנאשם.

4.         ברם, קודם לכל אלו, נביא להלן, וכרקע עובדתי, עובדות שאינן שנויות במחלוקת או אשר הוכחו - כעולה מכלל הראיות והעדויות שהוצגו - ואלו עיקריהן:

א.         הפעילות המשטרתית שבעקבותיה ובמהלכה נעצרו המעורבים בפרשה האמורה החלה בעקבות מידע בדבר החדרת סמים, דווקא, דרך הגבול ארצה.

            בעקבות המידע - לפיו הוחדר הסם ארצה והוא מובל ברכב מסוג "מזדה לנטיס" לבנה מ.ר. 15 - 805 - 94 - בוצע, ביום 8.7.04 בשעת צהריים, מעקב משטרתי אחר הרכב האמור, ומשזה הגיע סמוך לתחנת הדלק שבחצבה (אשר בערבה) ושם עצר, בוצע, ע"י הכוח המשטרתי העוקב, מעצרם של נהג הרכב ונוסעיו, אשר מנו יחדיו ארבעה אנשים, שכללו את מוהנא ואת הנאשם, וכן שני אחרים תושבי הארץ: האחד - בשם ג'ומעה אבו נווירה; והשני - בשם עיאד עדסאן המתגורר באיזור רביבים . ברכב לא נמצא כל סם או חפץ חשוד אחר. (ראה דוחות פעולה ת/4,ת/7, וכן עדותו של עמיחי משרקי - ע.ת. מס' 3 - בעמ' 8- 7 לפרוטוקול מיום 15.2.05).

ב.         בעקבות חקירתו של מוהנא - (תחילה ע"י גורמי שב"כ, ולאחר מכן ע"י המשטרה) ואשר בה מסר כי מדובר בהחדרת נשק, וכי הוא מוכן להצביע על מקום המחבוא ולהוביל אליו - ביצע מוהנא, ביום 10.7.04, הובלה לאיזור נחל שני שליד באר-אורה, והצביע ממרחק על כיוון כללי של מקום המסתור, לדבריו. אולם, בפועל, לא נמצא דבר (ראה, בין היתר, מזכר נ/1).

            ברם, כבר למחרת (ביום 11.7.04) שב מוהנא וביצע הובלה נוספת לאותו איזור, והפעם, כשהוא עצמו מגיע למקום המסתור - שאגב, נמצא בסמוך למקום שעליו הצביע ביום האתמול - והוא עצמו הצביע על שקי הנשק, שהוסתרו במקום.

            הבדיקה והספירה העלו כי מדובר ב - 24 רובי קלצ'ניקוב ו - 18 מחסניות תואמות (ראה דו"ח הובלה - ת/6; ודו"ח פעולה - ת/5).

אימרותיו של מוהנא במשטרה

            להלן, כאמור, עיקרי תוכן אימרותיו של מוהנא במשטרה.

5.         באימרתו הראשונה, מיום 9.7.04 (ת/12) שנגבתה ע"י החוקר המשטרתי רפי עמוס, מסר מוהנא, כי: