הכרעת דין בתיק פ 8132/04

מהות האישום; רקע עובדתי; וגדר המחלוקת.

1.         כתב האישום בתיק זה מייחס לנאשם את העבירות הבאות: הכשלת שוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"); סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332 (2) לחוק; ו נסיון לחבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 (א) (2) לחוק.

            על פי הנטען בכתב האישום, נהג ונסע הנאשם - ביום 30.5.04 סמוך לשעה 11:10 , ברכב מסוג ב.מ.וו (מ"ר 16 - 018 - 52) שצבעו לבן והרשום בבעלותו (להלן: "הרכב הלבן") - בכביש "60" בצומת "חטיבת הנגב", וכשלפניו נסע רכב מסוע ב.מ.וו (אף הוא) שזהותו אינה ידועה, זולת סוגו, כאמור, וצבעו שהיה צבע "כסף" (להלן: "הרכב הכסוף"). הנאשם ונהג רכב כסוף זה, נהגו ונסעו בריכביהם האמורים במהירות; ובדרכם, עקפו כלי רכב, שעמדו בצומת הנ"ל ברמזור אדום, ותוך שהשניים מסיטים את רכביהם אל נתיב הפנייה שמאלה לכיוון שכונת רמות בבאר-שבע; וכשהרמזור בצומת הנ"ל התחלף לירוק, סטו הנאשם ונהג הרכב הכסוף מאותו נתיב שמאלי לנתיב הימני, והמשיכו לנסוע ישר; וכשתוך כדי כך, "חתכו" וסיכנו את נהגי כלי הרכב ונוסעיהם, אשר נסעו ישר באותה צומת. כשהשוטרים ליאור לוי ו מיקי אברהם - אשר נסעו באותה עת בצומת "חטיבת הנגב" ברכב "טויוטה" משטרתי (סמוי) - הבחינו באופן נהיגתם זה של השניים, דלקו אחריהם, וכרזו להם לעצור, תוך הפעלת האורות הכחולים על גג הרכב המשטרתי, אך השניים לא שעו להוראה, ואף הגבירו את מהירות נסיעתם והחלו בנסיעה פרועה בכביש "60" הנ"ל; תוך שהם עוקפים מימין ומשמאל, כלי רכב תמימים שנסעו לפניהם - ומתוך כוונה לפגוע בנהגיהם ובנוסעיהם, או לסכן את בטיחותם של אלה - ועד כי אלה נאלצו לבלום בלימת פתע או לסטות מנתיב נסיעתם, על מנת להימנע מהתנגשות הרכב הלבן (רכב הנאשם) או הרכב הכסוף בהם. בהגיעם לפנייה לישוב תל שבע, פנו השניים ( הנאשם ונהג הרכב הכסוף) מיד, ימינה לכיוון היישוב הנ"ל; ומיד, ביצעו פניית "פרסה" על קו הפרדה רצוף ופנו, חזרה, לכביש "60". בהגיע הנאשם סמוך לצומת הפנייה ליישוב עומר, עקף - תוך נסיעה מהירה, על שולי הכביש השמאליים - שני כלי רכב שנסעו בנתיב השמאלי, ותוך שהוא נצמד אליהם משמאלם; ומיד לאחר עקיפתם, כאמור, פנה, באופן חד (ימינה מבחינתו), אל הנתיב השמאלי של הכביש; וכך גרם לכלי רכב תמימים (אחרים) שנסעו בנתיב זה לסטות, בפתע, לנתיב הימני, כדי להימנע מהתנגשות רכב הנאשם בהם. משם פנה הנאשם ימינה ליישוב עומר (כשנהג הרכב הכסוף, מאידך, ממשיך ישר, תוך חציית הצומת ברמזור אדום); וכאשר, ובנוסעו בשכונת "דובדבן" בעומר, הבחין בשני השוטרים הנ"ל - שהמתינו לו, בינתיים, שם, סמוך ליציאה מהיישוב לשטח שבט טראבין - פנה הוא לרח' התפוז שבעומר; ובהגיעו לכיכר הצטלבות הרחובות התפוז/אקליפטוס, בעת שעמדו בה שלושה הולכי רגל, נסע הנאשם במהירות לעבר שלושת הולכי רגל אלה - במטרה להימלט ממעצר או מעיכוב כדין - ובאופן שאלה נאלצו לקפוץ למדרכה, כדי להימנע מהידרסותם ע"י רכב הנאשם. משם, המשיך הנאשם ונסע בכבישי היישוב עומר, עד שהצליח לצאת משם, היישר, אל שטח שבט טראבין; ובהימלטו מפני השוטרים הנ"ל שנאלצו להפסיק את המרדף.

            עד כאן עובדות כתב האישום ואשר, על פי הנטען, מקימות הן את העבירות המיוחסות לנאשם, וכמפורט לעיל.

2.         הנאשם - וכמו גם בחקירתו במשטרה - כפר במעורבות כלשהי מצידו באירוע נשוא כתב האישום; וטענתו, היא - כך בקליפת אגוז - כי בעת התרחשות האירוע, היה הוא בביתו שבשטח שבט טראבין, ואף היה ישן; כך שלא הוא זה שנהג ברכב הלבן (וגם לא ברכב הכסוף) בעת התרחשות האירוע המתואר.

3.         בסופו של יום - ולאחר שמיעת פרשת הראיות וכעולה גם מסיכומיו של הסניגור - אין מחלוקת, למעשה, אודות העובדות נשוא האירוע, כמתואר בכתב האישום, ובאשר לאופן נהיגתם של נהג הרכב הלבן ונהג הרכב הכסוף ונסיבות המרדף אחריהם, כמתואר וכמובא לעיל. כן, אין מחלוקת - וגם הנאשם העיד על כך בעדותו בביהמ"ש - כי השוטרים ליאור לוי ו מיקי אברהם הנ"ל, הכירו את הנאשם (ואת בני משפחתו), והוא את השניים, קודם לאותו אירוע.

            המחלוקת העובדתית נעוצה אך ורק בשאלה: האם הוכח, מעבר לכל ספק סביר, כי נהג הרכב הלבן - הוא, הוא - הנאשם דנן.

            משכך הוא, נתמקד להלן - בעת סקירת הראיות שהובאו בפנינו - באותן ראיות, מכאן ומכאן, הנוגעות לשאלה זו והכרוכות בה; ולאחר מכן, נבקש להכריע במחלוקת האמורה.

4.         ברם, קודם לכן, נביא להלן, בתמצית, מספר עובדות חשובות שעלו מחומר הראיות (ומעבר לעובדות האירוע נשוא כה"א) ואשר, בכללותן, אינן שנויות במחלוקת:

א.         בו ביום התרחשות האירוע נשוא כה"א דנן - ואף, לטענת ב"כ המאשימה, היה זה לא יותר מכחצי שעה, בלבד, לאחריו - התרחשה, בצומת חטיבת הנגב בבאר-שבע, תאונת דרכים שבה היו מעורבים רכב צה"לי ו הרכב הלבן דנן, ובעת שבזה האחרון נהג אחיו של הנאשם (בשם וואסל - להלן: " וואסל" או ה" אח"); וכתוצאה מהתאונה, נחבל וואסל, ועקב כך, הובהל ממקום התאונה, ע"י צוות מד"א, לביה"ח "סורוקה" בבאר-שבע, ושם אושפז. כן - ונוכח הפגיעה הקשה שספג הרכב הלבן בתאונה זו - החליט בוחן וחוקר תנועה המשטרתי ( שי רצון) על  "איסור שימוש ברכב" ("הורדה מהכביש" - ראה נ/3).

ב.         סמוך לאחר התאונה, ובו ביום, נסעו השוטרים ליאור לוי ו- מיקי אברהם  - הם השוטרים הנ"ל שהיו מעורבים במרדף נשוא כה"א דנן - לביה"ח "סורוקה", ושם ראו הם (או לפחות אחד מהם - והוא השוטר ליאור לוי) את הנאשם ,  בין בני משפחתו של וואסל שבאו לבקרו, אך השוטרים הנ"ל לא עצרו שם את הנאשם. וזאת, למרות שיחה או חילופי דברים שהיו להם עם אביו של הנאשם ועימו בביה"ח; ובפועל, נעצר הנאשם, בקשר עם האירוע נשוא כה"א דנן, רק ביום 1.6.04 בשעת בוקר, (סמוך לאחר השעה 09:00) במבנה שבמתחם מקום מגוריו.  כן, לא רשמו השוטרים ליאור לוי ו- מיקי אברהם         הנ"ל (או מי מהם) זכ"ד או תרשומת כלשהם אודות ביקורם הנ"ל בביה"ח; והדבר עלה, למעשה, מפיהם רק במהלך חקירתם הנגדית בביהמ"ש, ע"י הסניגור.

            גם לעובדות אלו יהא עלינו להידרש, ונידרש, בבואנו להכריע במחלוקת האמורה שבמשפט זה; וכשבתחילה - ונוכח עובדות אלו - יהיה עלינו להידרש, ראש וראשונה, לשאלה בדבר שעת התרחשות התאונה (שאלה שאף היא שנוייה במחלוקת) ואשר לה השלכה ישירה על המחלוקת המרכזית, כאמור.

ראיות המאשימה

5.         ראיותיה המרכזיות של המאשימה לביסוס הטענה העובדתית בדבר היות הנאשם - הוא הוא, ולא אחר  - נהג הרכב הלבן שהיה מעורב (יחד עם הרכב הכסוף, עד לשלב מסויים) באירוע נשוא כה"א, מבוססות על עדויותיהם של השוטרים ליאור לוי ו- מיקי אברהם הנ"ל; ועל כן, ראוי להתמקד, לכאורה, בהן.

            ואולם - לנוכח העובדות הנוגעות לאותה תאונת דרכים, ואשר עליהן גם מבקש הסניגור להתבסס, בסיכומיו, לשם קיעקוע גירסת השוטרים הנ"ל בדבר זיהויים את הנאשם, כנהג הרכב הלבן בארוע נשוא כה"א; ונוכח המחלוקת באשר לשעת התרחשות אותה תאונה - יהא עלינו להידרש הן לעדויותיהם של שני השוטרים הנ"ל  וגם בכל הקשור לנסיבות ביקורם בביה"ח "סורוקה", בעקבות אותה תאונת דרכים; והן לעדויות ולראיות אחרות, בכל הקשור לשעת התרחשות אותה תאונת דרכים.

            יחד עם זאת - ומשעל כל פנים, וכאמור, אין מחלוקת, למעשה, באשר לנסיבות האירוע והמרדף נשוא כתב האישום -  לא נתעכב עליהם, בעת הבאת העדויות, כאמור.

6.         בעדותו הראשית, העיד השוטר רס"ר ליאור לוי (ע.ת מס' 4) (להלן: "ליאור") אודות נסיבות האירוע והמרדף נשוא כתב האישום (ואשר, לדבריו, החל בשעה 11:17); ובהתייחס לזיהויו את הנאשם - כמי שנהג ברכב הלבן, לדבריו - העיד, אודות היכרותו את הנאשם ואת חלק מבני משפחתו (ועל היכרות מוקדמת זו אין מחלוקת, כזכור) וזאת, מתקף עבודתו כבלש במשטרה במשך כ - 7 שנים(עמ' 13 לפרוטוקול מיום 8.9.04).

            לדבריו, הרי שכבר בשלב שלאחר שנהג הרכב הלבן ונהג הרכב הכסוף ביצעו אותה פניית פרסה סמוך לצומת תל שבע " ... זיהיתי את הנאשם נוהג באותו רכב לבן... . כשראיתי אותו, הוא היה במרחק של כ - 10 מ' ממני. חלון הנהג של הרכב שלו היה פתוח. בפניית הפרסה שהוא עשה זיהיתי את הנהג שהוא הנאשם". מאידך - ובאשר לרכב הכסוף - מסר העד, כי לא זיהה מי נהג בו, וזאת, כך לדבריו, " כיוון שהוא (הרכב הכסוף - ח.ע.) הקדים ראשון" בביצוע אותה פניית פרסה, ובטרם הגיע העד למקום (שם, עמ' 14).

            הוסיף ליאור והעיד, כי גם בשלב המתקדם של המרדף - בתוך היישוב עומר - זיהה, בשנית, את הנאשם נוהג באותו רכב, וכך דבריו: " נתקלתי ב- ב.מ.וו. בצבע לבן (הרכב הלבן" דנן - ח.ע.) כאשר הוא מצד ימין שלי הגיע, כאשר הוא פונה ימינה; ואני, בנתיב השמאלי הנגדי, נוסע במהירות, במטרה לבצע חסימה של השער (ביישוב עומר - ח.ע.) שכנראה ממנו ניסה להיכנס לשבט... . כשהיינו במקביל, זיהיתי את הנאשם פעם שנייה" (שם, עמ' 14 למטה, ועמ' 15 למעלה).

            עוד הוסיף, ברחל בתך הקטנה, בעדות ראשית זו, כי : "את וואסל - אחיו של הנאשם - אני מכיר; וגם את כאמל, אחיו של נג'אח ( הנאשם - ח.ע.) אני מכיר. אם יש טענה שמישהו אחר מבני המשפחה נהג ברכב ה - ב.מ.וו הלבן, ולא הנאשם, אני אומר שזיהיתי בוודאות את הנאשם, כמי שנהג ברכב לאורך המרדף" (שם, עמ' 15, באמצע).