הכרעת דין בתיק פ 8122/05

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו  עבירה של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402 (ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין"), עבירה של פציעה לפי סעיף 334 לחוק העונשין ועבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

2. כתב האישום מייחס לנאשם כי ביום 10.4.05, בסמוך לשעה 17:40, נמצא הנאשם כשהוא יושב ושותה אלכוהול במכולת "עידן" ברחוב מבצע עובדה 52 בבאר שבע.  כאשר אברהם דסטה (להלן: " המתלונן ") הגיע למכולת, הבחין בו הנאשם וקילל אותו. המתלונן התיישב במכולת במרחק מה מהנאשם ולגם מבקבוק בירה. הנאשם ניגש למתלונן ואיים עליו בכך שאמר לו כי " ישבור אותו כמו כלום". המתלונן התעלם מהנאשם וניגש לדלפק לרכוש בקבוק בירה נוסף, בעוד הנאשם ממשיך לגדפו, עד אשר בעל המכולת דרש מהמתלונן שיצא מחוץ למכולת על מנת שיהיה שקט. המתלונן התרחק מהמכולת והנאשם יצא אחריו. המתלונן ביקש מהנאשם שיניח לו, אך הנאשם תקף אותו בכך שהכה אותו באגרופים בפניו ובראשו, עד שנפל על הקרקע, איים עליו שיהרוג אותו תוך דקות ספורות ומשך בכוח את שרשרת הזהב שהייתה תלויה על צווארו של המתלונן, תלש אותה מצווארו, נטל אותה ושם אותה בכיסו.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלונן פצע מדמם בראשו, נפיחות, דמע ואודם בעין ימין וכאבים בצווארו. המתלונן הובהל לבית החולים "סורוקה" לשם קבלת טיפול רפואי.  

3. הנאשם כפר בעובדות כתב האישום וטען כי הוא הותקף על ידי המתלונן ואחרים שהיו במקום וכי מעשיו הנם בגדר הגנה עצמית. אשר לשרשרת טען כי, לא תלש אותה מצווארו של המתלונן וכי מי מהמעורבים בתקיפתו תפס אותו בחולצה ובשרשרת שהוא ענד לצווארו וכי  לאחר שהשרשרת נפלה הוא הרימה מאחר וסבר שהיא שלו. במילים אחרות טען להגנה עצמית ככל שהדברים נוגעים לאירוע התקיפה ולטעות במצב הדברים ככל שהדברים נוגעים להמצאות השרשרת של הנאשם בחזקתו.

יצוין, כי במהלך שמיעת הראיות הושגה הסכמה בין הצדדים לפיה השרשרת אשר נתפסה בזירת האירוע, הינה שרשרת של המתלונן ולא של הנאשם. יחד עם זאת, טען הנאשם כי ביום האירוע ענד שרשרת דומה ולכן טעה לחשוב כי מדובר בשרשרת שלו, אשר לטענתו נעלמה ויתכן שנותרה בזירה.

4. המחלוקת בין הצדדים: 

א.         עבירת האיומים- האם יש להעדיף את גרסת המאשימה לפיה, הנאשם איים על המתלונן בכך שאמר לו ש"ישבור אותו כמו כלום" או את טענת הנאשם בעניין זה, לפיה  לא הוכחו יסודות העבירה בראיות.

ב.         תקיפת ופציעת המתלונן- האם יש להעדיף את גרסת המאשימה לפיה הנאשם תקף ופצע את המתלונן או את טענת הנאשם לפיה עומדת לו טענת הגנה עצמית?

ג.        נטילת השרשרת על ידי הנאשם-  האם יש להעדיף את גרסת המאשימה לפיה הנאשם תלש את השרשרת של המתלונן, בתכוף למעשה האלימות כלפי המתלונן והכניסה לכיסו או את טענת הנאשם לפיה המתלונן הוא זה אשר תקף את הנאשם ביחד עם אחרים וכי במהלך התקיפה נתלשה השרשרת מצווארו אותה מצא לאחר מכן על הרצפה ולקח אותה מאחר וסבר בטעות כי היא שלו.

5.      התשתית הראיתית

עדות המתלונן- אברהם דסטה

בחקירתו הראשית, מעל דוכן העדים,  סיפר המתלונן כי ביום האירוע, 10.4.05, בסמוך לשעה 17:40, הגיע אל חנות המכולת של "אילן" שם הבחין בנאשם בפתח המכולת, אשר עמד שם ודיבר עם חבר "בשפה שלהם". לדבריו, כאשר נכנס אל המכולת פנה אליו הנאשם והחל לדבר איתו ונכנס אחריו למכולת. כשהנאשם היה בתוך המכולת ולגם מבקבוק בירה שקנה, דיבר הנאשם והרעיש כלפיו עד אשר בעל המכולת ביקש מהמתלונן לעזוב את המקום כדי לא להפריע. המתלונן יצא מהמכולת ואחריו יצא הנאשם. או אז, טען המתלונן כי הנאשם השמיע  באוזניו דברי איומים, תקף אותו ותלש מצווארו את השרשרת אותה ענד וכדבריו, "...יצאתי, ברגע שיצאתי יצא אחרי... חיפשתי מקום לשבת. בא ישב לידי. הוא אומר עוד חמש דקות אתה מת... ניסיתי להתרחק ממנו... הבן אדם תכנן עליי...לתת מכות, לתקוף אותי ולקחת... את השרשרת שהייתה לי ... קניתי אותה בעיר ב-1,250 ש"ח .. .(עמ' 3-4 לפרוט').

בהמשך הוסיף ותאר את התקיפה במילים אלו: "רציתי לקום ולא הספקתי להסתכל לצד הזה בא לצד הזה... בוקס עם הידיים, ופתח  לי עם בטבעת... בראש... אחרי כמה זמן נפלתי ...יצא דם, ולפני שעמדתי ליפול... החזיק אותי עם החולצה והוריד את השרשרת ... חתך אותה. (עמ' 5, ש' 1-10).

אשר להיקף הפגיעות ציין כי סבל מחבלה ליד העין ובראשו וכי נזקק לתפרים בראשו.

בחקירתו הנגדית של המתלונן ביקש הסנגור להצביע על סתירות שנפלו בין גרסתו של המתלונן על דוכן העדים אל מול גרסתו, אשר באה בהודעותיו במשטרה.

כך נמצא כי מעל דוכן העדים סיפר המתלונן כי נודע לו על נוכחותם של בחורים אתיופים נוספים שהיו בזירת האירוע  רק לאחר שיצא מבית החולים. בעוד שבאמרתו בתחנת המשטרה מיום 10.4.05 (נ/1 ), מיד לאחר האירוע סיפר כי :"...איתי היו עוד שני בחורים אתיופים מב"ש שאני מכיר אותם ועוד בחור אתיופי לא מב"ש ואת הבחור הרוסי (הנאשם) אני מכיר אותו הרבה זמן...(שם, עמ' 1 ש' 25-28) את הבחור הרוסי אני לא מכיר בשם שלו אבל בפנים שלו אני מכיר אותו מספיק טוב..."(עמ' 2, ש' 8-9).

לגבי הבחורים האתיופים מסר כי הוא מכיר אותם לאחד קוראים בני ואת שמו של האחר לא הכיר אך לדבריו, הם לא נגעו בו בכלל. (נ/1 -שם, ש' 1-3; עמ' 4, ש' 1-8).

כאשר חזר ועימת הסנגור את המתלונן עם דברים אותם מסר באמרתו לעיל, השיב המתלונן כי הוא לא אמר שאין לו בעיה לזהות את אותם בחורים אתיופים וכי ידע שאחד מהם מבאר שבע והשני מנתניה אולם לדבריו זאת ידע רק מתוך דברים שאנשים סיפרו  לו, לאחר שיצא ממיון (עמ' 17-18 לפרוטוקול).

דברים אלו כאמור עומדים בסתירה לדברים אותם מסר המתלונן באמרתו אשר נגבתה ממנו בבית החולים זמן קצר לאחר האירוע. ולא ברור מדוע חזר בו המתלונן מדברים אלו. סביר להניח כי שכרותו של המתלונן בזמן האירוע או המכה שספג בראשו ערפלה את הזיכרון שלו עד כי לא זכר את פרטי הדברים כאשר מסר עדות מעל דוכן העדים.

כמו כן, סיפר המתלונן, מעל דוכן העדים, כי לפני שהוכה על ידי הנאשם הוא לא קנה כלום ולא שתה כלום ( עמ' 19, ש' 10-16, 24-29; עמ' 20, ש' 9-10, 17-18).

אולם, לאחר שב"כ הנאשם הראה לו את הודעתו מיום 10.4.05 שם סיפר שקנה שתיה, השיב  כי אינו זוכר ( שם, ש' 24-25).

ואכן, עיון בהודעתו של המתלונן, מיום 10.4.05, מלמדת על הודאת המתלונן כי בזמן האירוע  הוא נכנס לחנות המכולת על מנת לרכוש בירה והנאשם ישב במכולת כשהוא שותה וודקה.  כדבריו שם, הנאשם קילל אותו והמתלונן ביקש ממנו שיניח לו והתרחק ממנו. המתלונן המשיך לשבת מחוץ למכולת ולאחר מכן ניגש לרכוש בירה נוספת והנאשם המשיך לגדפו ברוסית ולכן בעל המכולת ביקש ממנו שיצא החוצה וכך עשה. המתלונן יצא החוצה והנאשם יצא אחריו.

דברים אלו מלמדים כי המתלונן מודה כי הגיע למכולת וקנה אלכוהול ולא כפי שטען מעל דוכן העדים וכי בפועל השניים, הן המתלונן והן הנאשם, היו במידת מה ספוגי אלכוהול ולכן ביקש בעל המכולת להרחיק אותם מחנותו.

6.      הסנגור ביקש כי בית משפט יראה בכל גרסת המתלונן כגרסה בלתי מהימנה לנוכח הסתירות האמורות. ועל כן ביקש כי בית משפט יעדיף את גרסת הנאשם כי נקלע לסיטואציה בה הותקף וכי הוא פעל מתוך הגנה עצמית.

אין חולק כי ערכה של עדות שבעל-פה ומהימנותם של עדים הם עניין של בית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט.

במקרה דנן, לנוכח הסתירות שנתגלו בגרסתו של המתלונן, הזהרתי את עצמי שבעתיים כאשר בחנתי את גרסת המתלונן. בסופו של יום, לאחר שבחנתי את כל התשתית הראיתית אשר באה בפני, הן עדותו של המתלונן והן הראיות והעדויות הנוספות, בין השאר עדותם של השוטרים שמעון רוימי וחנית וקנין וכן הודעתו של הקטין מ.מ., מצאתי לנכון לקבל את גרסת המתלונן כמהימנה.

המתלונן מסר עדות ובה תיאורים ופרטים רבים הנוגעים לתקיפה שספג מהנאשם. יתר על כן,  עדותו של המתלונן בעניין החבלות שספג מתיישבת עם התיעוד הרפואי שהוגש מבית חולים "סורוקה".

כמו כן מסר המתלונן פרטים אודות השרשרת אשר נתלשה מצווארו. הוא ידע לומר בוודאות את עלות השרשרת וכן ידע לתאר אותה.