הכרעת דין בתיק פ 8084/03

1.       כתב האישום

בכתב האישום ייחסה המאשימה לנאשם עבירה של הריגה, עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977(להלן : "החוק").

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 27.1.03 בשעה 15:30 לערך, נהג הנאשם במשאית (להלן : "המשאית"). בהגיע הנאשם לצומת הכניסה לכפר מימון (להלן: "הצומת") חצה קו הפרדה לבן רצוף על מנת לעקוף רכב מסחרי (להלן : "הרכב המסחרי" או "הרנו" או "הרכב המעורב"), שהתחיל לפנות שמאלה בצומת, כשהרכב המסחרי נמצא בנתיב לפניה שמאלה.   

הנאשם תוך כדי עקיפה סטה שמאלה והתהפך על צידו הימני, על רכב הרנו המסחרי.  כתוצאה מהתאונה נהרג נוסע הרכב המסחרי, עטיה פרץ ז"ל (להלן : "המנוח") ונפצעו באורח קל  שני אנשים.

נטען, כי התאונה על תוצאותיה הקטלניות נגרמה כתוצאה מנהיגתו הפזיזה של הנאשם, בכך שחיבר חבל משיכה ממוט הטורים במנוע והפעיל את הטורים ע"י משיכת החבל, דבר שגרם לנסיעת המשאית בטורים גבוהים שפגעה ביעילות הבלמים וכן בכך שהנאשם עקף רכב שנסע בנתיב לפניה שמאלה וחצה קו הפרדה לבן רצוף.

2.         תשובת הנאשם

הנאשם כפר בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום וכן בקשר הסיבתי בין התאונה למותו של המנוח.

בקליפת אגוז גרסת הנאשם היא, כי נהג במשאית בעת אירוע התאונה, אולם לטענתו התאונה לא ארעה בשל החיבור הפרוביזורי שהתקין במשאית, אלא בשל רכב מיצובישי אשר נסע לפניו, עקף אותו ובלם לפניו. לא היתה באפשרות הנאשם היכולת לבלום ומחשש לפגיעה ברכב המיצובישי, סטה והתנגש ברכב הרנו.

3.         לאור כפירת הנאשם העידה התביעה את כל עדיה ובהם עדת ראיה - הגב' רמה כהן-טרבלסי, נהג רכב הרנו שנפגע - משה בורפקר, אנשי משטרה ובוחן תנועה, אנשי מד"א ורופאים.

            מטעם ההגנה העידו הנאשם, אביו ועד מומחה - בוחן תנועה.

4.         התאונה ארעה בכביש 25, מנתיבות לעזה, בכניסה ליישוב כפר מימון. המדובר בכביש דו סיטרי, נתיב לכל כיוון מסומן היטב. לפני הפניה לכפר מימון, ישנה אפשרות לפניה שמאלה ומעבר לה קו הפרדה לבן רצוף המפריד, באזור התאונה, בין הנתיב לפניה שמאלה ובין הנתיב הנגדי. (ראה דו"ח בוחן ת/6, תרשים ת/8 ותמונות ת/10)

אין חולקין (כך עפ"י סימני צמיגי המשאית בה נסע הנאשם, ראה חוות דעת הבוחן ת/6 והתמונות ת/10), כי הנאשם סטה מנתיב נסיעתו, שהיה מכיוון נתיבות לכיוון עזה, ועובר לתאונה נמצא מעבר לקו ההפרדה הלבן הרצוף שבכיוון נסיעתו וכי פנה שמאלה לכפר מימון, בניגוד למטרת נסיעתו. אלא שכאמור לעיל, עפ"י גרסת התביעה הנאשם עשה כן, בשל החיבור הפרוביזורי של כבל הגז שהיה ברכבו, שגרם לו לא להאט בצומת, ואילו עפ"י גרסת הנאשם סטייתו שמאלה ובריחתו לכיוון כפר מימון, היתה בשל רכב המיצובישי שעקף אותו בצומת וניסיון הנאשם למנוע התנגשות בו.

5.          התאונה וגרימת מותו של עטיה פרץ

            עדות רמה כהן- טרבלסי

העדה היתה עדת ראיה לתאונת הדרכים הנדונה, שהתרחשה ב- 27.1.03, בשעות אחר הצהרים.

היא העידה, כי נסעה בכביש מכיוון נתיבות לכיוון כפר מימון. היא נהגה לבד ברכבה הפרטי מסוג מיצובישי אדומה. לדבריה, כל הדרך מנתיבות נסעה אחרי משאית. המשאית היתה במהירות של 70-80 קמ"ש. (עמ' 7 ש' 20-21)

לדבריה, בנתיב הנסיעה ישר, בו נסעו לפני התאונה, לא היה רכב לפניה, מלבד המשאית. (עמ' 7 ש' 17)

בהגיעה לצומת כפר מימון, ראתה את רכב הרנו, אותו לא ראתה קודם לכן, נכנס לתוך הנתיב השמאלי ואותת במטרה לפנות שמאלה, אז לדבריה, "ופתאום ראיתי את המשאית עוקפת מצד שמאל, אף על פי שהדבר לא ניתן  שכן אפשר היה שם לנסוע או ישר או לפנות לתוך הנתיב השמאלי, כדי לפנות שמאלה, כפי שעשה נהג הרנו. נהג המשאית לא אותת, הוא כאילו הגביר את המהירות שלו, שנהייתה לפתע גבוהה מאוד, אז אמרתי לעצמי "איזה מפגר" הכוונה לנהג המשאית, כיצד הוא רוצה לבצע עקיפה בנתיב שלא ניתן לבצע זאת." (עמ' 3-4 ש' 22-24, 1)

לדבריה, בעת התאונה היא היתה בנתיב הפניה שמאלה.

העדה העידה, כי כשנהג הרנו החל לפנות שמאלה, באותו שלב, לטענתה, כנראה נהג הרנו הבחין במשאית, הוא ניסה לסטות ימינה כדי שהמשאית לא תתנגש בו, לדבריה, "נראה לי שבגלל שהמהירות של המשאית היתה גבוהה נהג המשאית לא הצליח לבלום, אני ראיתי אור בלימה של המשאית שכנראה הבין מה הוא עשה וניסה לבלום, אך הוא לא הספיק והוא התהפך על הרנו." (עמ' 4 ש' 3-5)