הכרעת דין בתיק פ 8082/06

1.       כתב האישום

נגד הנאשם הוגש ביום 03/04/06 כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה בניגוד לסעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, ייבוא סם מסוכן, עבירה בניגוד לסעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, וניסיון להחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה בניגוד לסעיף 7(א)+(ג) לפקודה הנ"ל בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

על פי עובדות כתב האישום, במועד שאינו ידוע במדויק אולם לפני 23/3/06, קשר הנאשם קשר עם אחרים, לייבא סם מסוכן מסוג MDMAלישראל, באמצעות משלוח הסם בדואר מחו"ל לישראל.

לצורך כך מסר הנאשם את הפרטים והכתובת של אחיינו (צריך להיות: בן דודו - נ.ז.) הקטין, צ.י., (להלן:" הקטין") המתגורר בקרית גת. ביום 23/3/06 הגיעה לסניף הדואר בקרית גת, חבילה שהכילה כמות של 24,738 טבליות סם מסוכן מסוג MDMAואשר מוענה לכתובתו של הקטין, אולם בפועל נועדה עבור הנאשם.

במועד הנ"ל, הגיע באקראי לסניף הדואר בקרית גת, קרוב משפחתם של הנאשם והקטין, השוטר זיו נעים, שם נמסר לו כי הגיעה חבילה עבור הקטין. זיו התרשם, כי המדובר בחבילה חשודה, סיפר על כך לקטין ולמשפחתו, וכך גם הנאשם שמע על הגעת החבילה.

הנאשם, סמוך לאחר מכן, גנב מתוך תיבת הדואר של הקטין, את שובר הדואר שנשלח לביתו, עליו הופיעו פרטי החבילה, וביום 26/3/06 התייצב בסניף הדואר, שם מסר את השובר, ודרש לקבל את החבילה בשם הקטין. הנאשם נמנע מלאסוף את החבילה שהכילה את הסם המסוכן לאחר שהבחין כי החבילה פתוחה, וטבליות הסם שבתוכה גלויות לעין.

במענה לכתב האישום ביום 23/4/06 כפר הנאשם בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום והודה רק בכך שחבילה של סמים, כאמור, הגיע לדואר ממוענת לקטין, שקרוב משפחתו של הנאשם (השוטר זיו נעים) הגיע לסניף הדואר ונמסר לו שחבילה הגיע עבור הקטין, שהחבילה היתה חשודה בעיניו והוא סיפר אודותיה לקטין ולמשפחתו. כמו כן, טען שלא אסף את החבילה ושאין מחלוקת לגבי שרשרת הסם מרגע תפיסת החבילה.

2.       פרשת התביעה

עמדת התביעה, לפיה ייבא הנאשם באמצעות משלוח בדואר סם מסוכן, ציפה להגעת החבילה, ידע מהי תכולתה ופעל כדי לקבלה, נסמכת, בין היתר, על הראיות שהובאו מטעמה,  כמפורט להלן:

ע"ת 1, רבקה פורמן אטיאס, דוורית בדואר המרכזי בסניף קרית גת, מסרה בהודעתה במשטרה, כי קיבלה את שובר החבילה בערך יומיים אחרי שהחבילה נפתחה. לדבריה, הניחה את שובר הדואר של החבילה בתיבת הדואר של משפחת הקטין, ביום 24/3/06 (יום שישי) או יומיים לאחר מכן. כמו כן, לשאלה האם הכניסה מכתבים נוספים לתיבה באותו יום, השיבה:

"לא וכעיקרון אם מישהו יודע שיש בתיבה משהו הוא יכול להצליח להוציא  ואני לא הקפדתי ממש שזה היה למטה"(ת/1 עמ' 2 ש' 26-27).

העדה ציינה, כי ביום שהניחה את שובר החבילה בתיבת הדואר, לא הבחינה באנשים סמוך למקום. עוד העידה, כי במקרה הזה, שובר הדואר הגיע יחד עם החבילה לסניף הדואר. לטענתה, בהחלט יתכן שהניחה את שובר הדואר בתיבה עד שעה 9:00 והנאשם הופיעה בסניף  הדואר מאוחר יותר באותו הבוקר, עם השובר. 

ע"ת 2, אברהם עטייה, עובד בסניף הדואר באשנב. מהודעתו במשטרה עולה, כי העד מכיר את הנאשם ואת משפחתו וכי הנאשם, ביום 26/3/06 בערך בשעה עשר, ביקש לקבל את החבילה כשבידו פתק של חבילה מחו"ל.

"הוא בא אמר לי אבי אני צריך למשוך את החבילה לבן דוד שלי, כנראה בן דוד שלו, הוא אמר שיש חבילה של (הושמטה כתובת ביתו של הקטין - נ.ז. ), הוא בא עם פתק רצה למשוך, הכנסתי אותו לוורדה וזהו, מאותו רגע לא התעסקתי איתו" (ת/2 שורה 14-15).

לאחר מכן, תיקן את הודעתו והבהיר, כי אינו זוכר באם הנאשם ציין בפניו שהחבילה ממוענת לבן דודו או למשפחה, אך זכר בוודאות שהנאשם אמר לו שהוא בא "למשוך" חבילה המיועדת להגיע לכתובת ביתו של הקטין.

במהלך עדותו במשפט, שינה העד את הגרסה שמסר במשטרה וטען, כי כלל לא דיבר עם הנאשם, אלא הפנה אותו לחדר החבילות, שם נמצאת ע.ת.3 גב' ורד אלבז. העד בשלב זה הוכרז עד עוין לתביעה.

בחקירה הנגדית חזר בו מעוינותו לתביעה, והעיד " ש. בעדותך במשטרה אמרת לחוקר "הוא בא אלי ואמר לי אבי, אני צריך את החבילה למשוך, זה נכון? ת. כן, את זה אני זוכר. אבל אני לא זוכר אם זה בשבילו או בשביל הבן דוד".(עמ' 8 שורה 15-17) ובשורה 21 " ...אני זוכר שהוא אמר שהוא בא למשוך את החבילה".(הדגשות אינן במקור- נ.ז.).            
 

בהקשר זה יש לציין, את ההלכה הפסוקה, לפיה  בית המשפט רשאי לתת אמון מלא בעד שחזר בו מעוינותו, על אף "הפכפכותו" של העד. (ראה לעניין זה ע"פ 679/78 כהן נ' מדינת ישראל פ"ד

לד(1), 480.)