הכרעת דין בתיק פ 8059/97

מהות האישום ותשובת הנאשם.

1.         כתב האישום בתיק זה, מייחס לנאשם עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402 (ב) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק").

            על פי הנטען בכתב האישום, שדדו הנאשם ושני אחרים שהיו עימו - ביום 22.5.97, בעין גדי - את המתלונן ( רבאח חיג'אזי; להלן: "המתלונן") בגונבם הימנו, תוך שימוש באלימות קשה נגדו, משאית מסוג "סקאניה", ששוויה 480,000 ש"ח (להלן: "המשאית") , ובנסיבות דלהלן:

            שניים משלושת השודדים - וכשאחד מהשניים היה רעול פנים - נכנסו לתא הנהג של המשאית, ושם נאבקו במתלונן, בהכותם אותו בכל חלקי גופו ותוך שימוש גם בכף בנייה ("מסטרינה") עד אשר גברו עליו; כפתו אותו בידיו וברגליו, באמצעות חבלים וגומי; והחלו לנסוע במשאית - כשהמתלונן שרוע וכפות, כאמור, על מיטה המצויה בחלק האחורי של תא הנהג - ובמרחק מה משם השליכו אותו על הקרקע, כשהוא חבול וכבול, ואיימו עליו כי ישליכו אותו לתהום; וכשאחד מהם גם אמר לו, כי השודד השני שעימו - הינו "רוסי  משוגע" שיש לו "חיסול חשבונות" עם בעל הבית של המתלונן וכי, על כן, מוטב לו למתלונן שיהיה "ילד טוב", ואם כך יתנהג (כ"ילד טוב") לא יפגעו בו.

            בכל מהלך הדברים, כמתואר לעיל - כך נטען עוד - נסע השודד השלישי אחרי המשאית, במכונית "סובארו" לבנה (להלן: "מכונית הסובארו").

            בהמשך - כך נטען עוד - גררו שלושת השודדים, וביניהם הנאשם, את המתלונן (מהמקום בו הושלך, בראשונה) אל תוך מכונית הסובארו, ומשם הסיעוהו בה מרחק מסוים עד מקום אחר נטוש. שם, הוציאוהו ממכונית הסובארו; הוסיפו וכפתו אותו פעם נוספת - כשבזו הפעם קשרו את ידיו אל רגליו באמצעות חוטי ברזל - הזהירוהו שלא יזוז מהמקום במשך שעתיים; עזבו אותו באותו מקום נטוש; והסתלקו משם עם המשאית - אותה גנבו מהמתלונן.

            כעבור כחצי שעה - כך נטען עוד בכתב האישום - הצליח המתלונן להשתחרר מהכבלים שברגליו והגיע בכוחות עצמו לאכסניית עין גדי; ולאחר מכן - וכעבור זמן קצר מאז הודיע המתלונן על האירוע - נתפס הנאשם נוהג במשאית באיזור חברון. תפיסת הנאשם התאפשרה בסיוע מערכת "איתוראן" שהיתה מותקנת במשאית.

            אלו הן העובדות הנטענות בכתב האישום, ונוסיף, כי בסיכומיה  הבהירה ב"כ המאשימה, כי אותו רעול פנים, כאמור לעיל - הוא הוא הנאשם.

2.         במענה לכתב האישום, הודה הנאשם כי, אכן, נהג במשאית ביום האירוע הנטען. אך, לטענתו, היה זה לא רק על פי רשותו של המתלונן, אלא אף בשליחותו של זה. לדברי הנאשם - כך הוסיף והבהיר - הוא והמתלונן הינם מכרים ותיקים, הן על רקע היותם מתגוררים ביישובים סמוכים זה לזה בצפון הארץ, והן על רקע עבודתם המשותפת כנהגי משאיות "באותו קו"; וביום האירוע הנטען יצא, יחד עם המתלונן, מנמל אילת ונסע עימו במשאית (כ"טרמפיסט") בדרכם  צפונה אל בתיהם; ובשלב מסוים ביקש ממנו המתלונן לבצע עבורו (עבור המתלונן) "עבודה", באמצעות המשאית - שאינה בבעלות המתלונן (אך מצוייה בהחזקתו של המתלונן ובשימושו) - וזאת, בעת ועל שום שהמתלונן בחר להישאר בעין גדי, שם המתין לבחורה מסויימת, שעימה קבע פגישה (רומנטית) באותו מקום (עין גדי).

            פרט לאמור, כפר הנאשם בכל יתר עובדות כתב האישום, וממילא, גם בעבירה המיוחסת לו בו.

            למען הבהרת הדברים נוסיף, כבר כאן, כי - וכעולה מאימרותיו של הנאשם במשטרה ומעדותו בבית המשפט - גירסתו, בקליפת אגוז, היא כי, לבקשתו של המתלונן ועל פי הנחיותיו, נסע במשאית מעין גדי, כשיעד נסיעתו הוא אשדוד או אשקלון, כדי להעמיס עליה חול מאחת המחצבות שם ולהובילו במשאית ולפורקו בכניסה לחברון ולקבל תמורת החול, מאדם מסוים שאמור להמתין במקום לקבלת החול, סכום שלא יפחת מ- 1,000 ש"ח; ולאחר מכן, אמור היה לשוב לעין גדי ולחבור שוב אל המתלונן. ואולם - כך לגירסת הנאשם - תעה הוא בדרכו לאשדוד או לאשקלון; וכך מצא עצמו, לפתע, ליד היישוב יטא (הסמוך לחברון) - שם נעצר עם המשאית (מבלי שהגיע לאשדוד או לאשקלון).

            לדבריו, משימה זו אמור היה לבצע עבור המתלונן, ולבקשתו של זה, כיוון שהמתלונן אמור היה, באותה עת, לבלות בחברתה של אותה בחורה מסוימת, שעימה קבע המתלונן להיפגש בעין גדי, כאמור.

3.         ביחס לאירוע השוד הנטען, לגופו, מצויות בפנינו אך עדויותיהם הנוגדות של המתלונן, מחד; ושל הנאשם, מאידך - ואלו, בלבד. ברם, ביחס להתרחשויות שלאחר האירוע הנטען, הובאו מטעם המאשימה עדויות וראיות נוספות ואשר, לטענת ב"כ המאשימה, יש בהן כדי לשמש חיזוק לעדותו ולגירסתו האמינה של המתלונן, שאותה יש, לטענתה, להעדיף על פני גירסתו של הנאשם המבוססת על עדותו היחידה שלו ואשר - כך נטען - לוקה היא, מאידך, בסתירות מהותיות ובחוסר היגיון.

            לעומתה, טוען הסניגור, כי גירסתו של המתלונן ועדותו - היא זו הלוקה בחוסר היגיון, עד כדי אבסורד "ולעג וקלס לאינטלגנציה" (כלשון הסניגור בסיכומיו) ואינה אלא "תאוריה הוליווידית", וכי הדבר ניכר ובולט על פניו ובא לידי ביטוי גם בהתפתלויותיו של הנאשם בחקירתו הנגדית; בסתירות מהותיות שנמצאו בגירסתו; ובתשובות בלתי הגיוניות ("ילדותיות ומגוחכות" - כלשון הסניגור) או גם מתחמקות.

            עוד ביקש הסניגור להצביע על מחדלים שנפלו, לטענתו, בחקירתה של המשטרה, ואשר אילמלא אלה - כך נטען - ניתן היה לעמוד, כבר לכתחילה, על חוסר אמינות גירסת המתלונן, מחד; ועל אמינות גירסת הנאשם, מאידך.

            עוד  טען הסניגור - וגם אם בבחינת "טענה חלופית", ואף שהנאשם עצמו לא טען זאת, כלל - כי, למעשה, כל האירוע לא היה אלא פרי קשר ותיכנון בין המתלונן ובין הנאשם, כשמטרתם המשותפת היתה להבריח את המשאית לשטחי הרשות הפלסטינית ולמוכרה שם ולהתחלק בכספי תמורתה; ולשם כך - וכ"סיפור כיסוי" - ביימו השניים (ואולי בעזרת אחרים) שוד, כביכול; ועל כן, אין מקום לדבר על עבירת שוד, כמיוחס לנאשם בכתב האישום.

פעולות חקירה שבוצעו ועובדות שהוכחו.

4.         טרם נעמוד, בפירוט, על עדותו של המתלונן, מזה; ועל עדותו של הנאשם, מזה - ושהינן העדויות המרכזיות, כאמור - נסקור להלן את העובדות שאינן שנויות במחלוקת או אשר הוכחו בפרשת הראיות או אשר לא נסתרו; ובכלל זה, עובדות באשר להתפתחות הליכי החקירה והשתלשלותה:

א.         המתלונן מתגורר ביישוב טמרה, בצפון הארץ; והנאשם מתגורר ביישוב עראבה, המרוחק הימנו כ- 15 ק"מ.

            השניים הכירו זה את זה קודם לאירוע הנטען, ושניהם עסקו בהובלת חומרים במשאיות, מאילת והסביבה צפונה, כשכל אחד מהם עבד בשירותה של חברה אחרת.  ברוב ימות השבוע נמצאו השניים באיזור אילת, ובסופי שבוע (לרוב, כבר בימי חמישי) היו נוסעים לבתיהם שבצפון.