הכרעת דין בתיק פ 8059/06

1. הנאשם הינו תושב הרשות הפלשתינית, ומתגורר באיזור יהודה ושומרון. בתאריך 2.3.2006, שהה באיזור כסייפה ללא היתר כניסה לישראל. סמוך לשעה 16:00 הבחין השוטר רס"ר משה טואטי (להלן: טואטי), שנהג ברכב משטרתי, רינו ברלינגו, בנאשם הנוהג ברכב מסוג סובארו מ.ר 2232253. ברכבו של הנאשם נסעו אותה עת גם אחותו ובנו. הנאשם אינו בעל רישיון נהיגה בישראל.

על פי המיוחס בכתב האישום, אותת טואטי לנאשם לעצור, אולם הנאשם התעלם מדרישתו, נסע לעבר היציאה מכסייפה, כשהוא יורד לעבר שטח עפר, ונוסע ליד כביש 31. טואטי דיווח בקשר על בריחת הנאשם, ושוטרי ניידת נוספת, שנסעה עם אור כחול מהבהב, מני ניסימיאן וליאור לוי,  הורו לנאשם לעצור במערכת כריזה, בעת שרכבו של הנאשם עלה על כביש 31. הנאשם נסע לעבר הרכב המשטרתי באופן שאילץ את ליאור לבלום בלימת חירום כדי לא להתנגש בסוברו. הנאשם עקף את השוטרים מימין, בפראות ובמהירות, נסע לכיוון ערד, כשהניידת הדולקת בעקבותיו מפעילה סירנה ומערכת כריזה, והנאשם מתעלם מההוראה לעצור. הנאשם חצה את נתיבי הכביש, שהינו דו נתיבי, ואילץ נהגים של כלי רכב שנסעו בשני כיווני התנועה, לסטות מנתיב נסיעתם, ולבלום רכביהם, כדי להימנע מפגיעה. הנאשם ירד במהירות רבה מהכביש לכיוון שטח קרקעי, עלה על כביש 80, ליד תל ערד, נסע במהירות על הכביש, ירד ממנו פעם נוספת, עד שנעצר על ידי השוטרים שנסעו בעקבותיו.   

2. הנאשם מודה בשהייה בלתי חוקית בישראל, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952, נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה (נ"ח) תשכ"א- 1961, ונהיגה ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2 לחוק לביטוח כלי רכב מנועי, (נוסח חדש), תש"ל- 1970.

3. הנאשם כופר בעובדות כתב האישום האחרות, ובעבירות המיוחסות לו בגינן, סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 232(2) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

4. רס"ר טואטי העיד כי נסע ברכב המשטרתי, בצבעי כחול-לבן, עם אור כחול מהבהב, בכביש היציאה מכסייפה, והבחין ברכב הסובארו הנ"ל, "מדגם ישן בצבע כחול עם גגון", העוקף אותו. טואטי זיהה את הרכב, בשל צורתו הייחודית, כרכב שנמלט מפניו יומיים קודם לכן. השוטר  מציין כי רשם את מספר הרכב בעת שזה עקפו, ודיווח על כך למשטרת העיירות, ועודכן כי מדובר ברכב ש"הורד מהכביש", והוא חשש כי מדובר בסיכון בטחוני (ע' 5 לפר'). טואטי סימן לרכב לעצור, תוך הבהוב אורות והפעלת צופר, ואולם נהגו הגביר מהירות עד שירד לשטח עפר, כחצי ק"מ לאחר המפגש הראשוני. טואטי מעריך כי מהירות הרכב הגיעה לכ- 70 קמ"ש, בכביש עליו מותקנים פסי האטה.  במקום מצויים מסגד וקניון, וכי מדובר בנהיגה שהייתה עלולה ליצור סיכון פוטנציאלי.

5. טואטי דיווח לרכב משטרתי מסוג טויוטה היילקס שנסע כ- 200 מ' לפניו, בו נהג השוטר ליאור לוי, וביקש לאגף את הסובארו בשטח, לאחר שברכבו לא ניתן היה לבצע נסיעת שטח. רכב הטויוטה נסע בעקבות הסובארו, כאשר נשמרת רציפות במעקב אחרי הסובארו, ולאחר כניסת שני הרכבים לשטח, איבד העד קשר עין איתם, עד מעצר הנהג באיזור תל ערד.

6. השוטר ליאור לוי העיד כי קיבל דיווח בקשר מטואטי על נסיעת הסובארו, זיהה את הרכב הנוסע מכיוון כסייפה, דרך השטח, לכיוון כביש 31, וביצע איגוף, תוך שהניידת עולה על כביש 31, וזאת במטרה לבצע חסימה על הכביש, ולעצור את הסובארו. הניידת שהייתה עם אור כחול מהבהב, נסעה לאחור על כביש 31 לצורך התמקמות, שעה שרכב הסובארו יצא מהשטח, חלף במהירות מאחורי הרכב המשטרתי, באופן שאילץ את הרכב המשטרתי שנסע לאחור, לבלום כדי להימנע מפגיעה. השוטר סובב את הרכב המשטרתי והחל במרדף אחרי הסובארו בכביש 31,  לכיוון ערד; הרכב הנמלט נסע  תחילה במרכז הכביש, ולאחר מכן "חתך" את נתיב הנסיעה ופנה שמאלה. הרכב ירד מהכביש, נסע על השוליים הנגדיים, ונכנס לשטח קרקעי לכיוון תל ערד, תוך שאינו שועה להוראות השוטרים במערכת הכריזה לעצור. לאחר כברת דרך עלה הסובארו על כביש 80, כאשר הוא נוסע במהירות גבוהה, ועובר מנתיב לנתיב, ולאחר מכן ירד מכביש 80, וחזר פעם נוספת לשטח הקרקעי. הרכב נעצר לאחר מספר קילומטרים, והנאשם זוהה כמי שנהג ברכב, בו היו מצויים כאמור אישה וילד. השוטר לוי מעיד כי שאל את הנאשם מדוע ברח, וזה השיב לו כי "פחד שייתנו לו דוחות תנועה" (ע' 12 לפר'). לדברי לוי לא היה מוטל ספק בזיהוי רכבו כרכב משטרתי, נוכח האור הכחול המהבהב, ומערכת הכריזה, וכי לא ניתן היה לבצע את חסימת כביש 31, שהינו כביש בין עירוני סואן, אלמלא מדובר היה ברכב משטרתי מזוהה (ע' 12 לפר').

7. על פי עדותו של השוטר לוי, דרך נהיגתו של הנאשם בקטע הכביש 31, אילצה מספר כלי רכב שנסעו על הכביש מהכיוון הנגדי, לבלום ולסטות לשוליים ולמרכז הכביש. כמו כן נאלצו כלי רכב שנסעו בכיוון נסיעת הסובארו לסטות מנתיב נסיעתם כדי להימנע מפגיעה ברכבים שנעו בכיוון הנגדי, וסטו מנתיב נסיעתם כאמור לעיל.  העד מעריך כי מדובר בסטיה של כארבעה כלי רכב, שאינו זוכר את סוגם ותיאורם החיצוני, שכן התמקד בעיקר במרדף אחר הרכב הבורח. עוד מעריך העד כי הנסיעה על כביש 31, עד הירידה ממנו, הייתה למרחק של כ- 100 מ'.

העד לוי ערך לאחר האירוע דוח פעולה, נ/1 בו ציין כי בעת החסימה על כביש 31 הסובארו "עובר מאחורי וכמעט נכנס בי, ומצליח לעבור מהצד מאחור, אני מסתובב, והוא עובר לנתיב הנגדי, תוך כדי זה רכבו סוטה לשוליים ולאמצע הכביש, אני... נוסע אחריו כ- 100 מ' לערך, והוא יוצר מהומה בכביש על ידי סטיית הרכב לשוליים, ולאחר מכן הוא יורד לשוליים ולשטח...לאחר כארבעה ק"מ לערך, בשטח הרכב נעצר..." בתרשים, ת/8, שערך העד ביום עריכת הדוח, ציין את ה"מקום אשר גרם לרכבים לסטות לשוליים ולבלום", כשוליים השמאליים כיוון נסיעת הסובארו. בהודעה מיום 5.3.2006, נ/2, מוסר לוי כי עם עליית הסובארו לכביש 31, "כמעט נכנס בי, כאשר אני בלמתי ונתתי לרכב לעבור... אם לא הייתי בולם היה נכנס בי עם חלק קדמי שלו ברכב שלי, אני הסתובבתי חזרה ונסעתי אחריו...לאחר מספר מטרים הנהג סטה לנתיב הנגדי גרם לרכבים שהגיעו מכיוון ערד כללי לבלום ולסטות לשוליים מצד ימין שלהם, ורכבים שהגיעו מכיוון כללי כסייפה גרם להם לבלום כי רכבים שהגיעו מכיוון ערד סטו לכיוון נתיבם, בגלל...הסובארו שבא מולם, אם לא היו סוטים הסובארו היה פוגע בהם... לציין שמשלב שהוא עקף אותי מאחור התחוללה מהומה בכביש של רכבים, כי בעקבות העקיפה שלו נאלצו רכבים לבלום ולצפור, רכבים שהגיעו ממול וגם רכבים שנסעו אחרינו, אם לא היו בולמים היה פוגע בהם...". בתרשים , ת/9, אשר נערך על  ידי העד בצמוד ל- נ/2, מתואר  "מקום רכבים שהורדו מהכביש", באופן  ששני רכבים סוטים לשוליים השמאליים והשלישי פונה לכיוון הנגדי.

8. לדברי הנאשם (ע' 20 לפר'), הוא עוסק בישובי הבדואים במכירת בגדים בהקפה, ובאותו יום שהה בכסייפה לצורך גביית חובות. ברכבו שהו אחותו ובנו הקטן. הוא אישר כי אותה עת לא היה לו אישור שהיה בר תוקף בישראל, וכי לא היה לו רישיון נהיגה ישראלי. יצוין כי הנאשם טען כי אישורי הכניסה לישראל  מתחדשים מעת לעת, ואף צורף אישור מעין זה לסיכומי ההגנה, ואולם אין באישור שצורף משום היתר שהייה במועד האירוע בו עסקינן.

בעת שנסע בכביש היציאה מכסייפה הבחין ב"רכב לבן קטן" שהתקרב אליו, וחשב שמדובר בבדואים שרוצים לגנוב ממנו את כספו. הוא פנה שמאלה ונכנס לשטח עפר כפי שהוא נוהג לעשות, מאחר שהרכב בו הוא נוסע "אינו מורשה", והוא אינו מעוניין להיתקל במשטרה"(ע' 24, 25). הוא הבחין במראה כי אין כל רכב מאחוריו, עד שלפתע הבחין באותו "רכב לבן" המצוי לידו. נהגו של הרכב דרך נשקו ואז עצר את הרכב. לדבריו לא ידע שמדובר ברכב משטרתי, שכן לא היו עליו אמצעי זיהוי משטרתיים, ובכללם אור כחול מהבהב וסירנה. עם זאת הבחין ב"סירנה כחולה" מתחת לכסא הרכב, רק לאחר שהוכנס לרכב, ואז הבין כי מדובר ברכב משטרתי. לדבריו לא סיכן כל רכבים אחרים בדרך נהיגתו. הוא ירד מכביש כסייפה, תוך כדי איתות, הרכב הלבן נצמד אליו תחילה, ולאחר מכן לא פגש בו עד שעצר אותו בשטח. עוד טען כי לא הבחין בכל מחסום שמוקם על הכביש.

באימרתו שנגבתה ביום 2.3.2006, ת/7, ובניגוד לעדותו, מאשר הנאשם כי "פחד וברח" מהרכב הלבן, ש"הסתובב אחרי ונסע אחרי בשטח", עד שנעצר על ידי אנשים שהזדהו כשוטרים. הוא מאשר כי הבחין שהרכב דולק בעקבותיו. הוא לא  הבחין בכל סימני זיהוי משטרתיים על הרכב, ואף לא סיכן כל רכב אחר בנתיב נסיעתו, ונכנס לשטח כיוון שהיה זה מסלול נסיעתו לביתו ביישוב יאטה. הנאשם הבהיר כי ת/7 נגבתה בשפה הערבית, אולם נרשמה בעברית, והוא חתם עליה בלא שהוקראה לו תוכנה, והוא אינו מאשר כי אמר בחקירתו שהבחין ברכב המסתובב ונוסע לכיוונו, אלא הבחין בו לראשונה עת נצמד אליו בדרך העפר(ע' 24,25 לפר').

9. גובה האימרה, רס"מ ששון נחמיה, העיד כי חקר את הנאשם בשפה בערבית, ורשם את תוכן הדברים בשפה העברית, וזאת לאחר שלא היה חוקר שיערוך רישום בשפה הערבית. עוד ציין כי הקריא לנאשם את הודעתו, לאחר גבייתה, בשפה הערבית(ע' 10 לפר').

10. על פי טענות התביעה, ניתן לבסס את האישומים המיוחסים לנאשם על פי עדויות טואיטו, לוי, ואימרת הנאשם, ת/7, המעלה בניגוד לעדותו, כי הנאשם היה מודע למרדף שנערך אחריו.

11. ההגנה מיקדה עיקר טיעוניה בעדותו של לוי. על פי הנטען, לא ניתן לבסס על עדות זו  ממצאים לחובת הנאשם הנוגעים לסיכון שיצר על פי דברי לוי, בדרך נהיגתו בכביש 31. עדותו של העד כי גרם לסטיית כלי רכב למרכז הכביש, אינה מתיישבת עם ת/8, בו נעדר רישום של סטיית רכבים לאמצע הכביש, אלא סטייה לשוליים בלבד. הבהרות אלה שהוספו רק במסגרת נ/2 הינן בבחינת "מקצה שיפורים" שמטרתה לבסס עבירה של סיכון חיי אדם, ללא תשתית עובדתית של ממש. בהקשר זה נטען, כי ב-נ/1 לא נרשם על ידי העד כי נאלץ לבלום רכבו כדי להימנע מפגיעה, עם עליית הסובארו לכביש 31, בעוד שאיזכור הבלימה מופיע לראשונה, ב-נ/2. גם בתרשים ת/9 לא שורטטו כלי רכב שנאלצו לסטות מהנתיב המוביל לכיוון ערד, אלא רק אלה שירדו מהכביש בואכה צומת שוקת. העד לא ידע לפרט בחקירתו במדויק בכמה רכבים מדובר, צבעם, או סוגם, וכי היה עסוק במרדף ולא בהתבוננות על רכבים. הוסף לחוסר הודאות את המרחק הקצר ביותר של הנסיעה על כביש 31, המלמד כי מדובר בנסיעה של שניות ספורות, ולא ברור אם היה סיפק בידי השוטר לוי להתרשם כדבעי אם יצר הנאשם סיכון בדרך נהיגתו. עוד נטען, כי התביעה נמנעה, ללא מתן הסבר, להעיד מטעמה את השוטר שנלווה לשוטר לוי, במפורט בכתב האישום, באופן שעדותו של לוי מהווה עדות יחידה למעשה, לאירוע הנטען, ללא תמיכה ראיתית של ממש. מנגד, לא ניתן להסתמך על אימרת הנאשם שלא נגבתה בשפתו, ואין ליתן לה משקל כלשהו, ויש לקבל את עדותו העקבית של הנאשם בין כתלי בית המשפט, כי לא סיכן כל רכב בדרך נהיגתו, וכי לא הבחין כלל כי נוסעים בעקבותיו רכבי משטרה, בקטע זה או אחר של מסלול נסיעתו.

דיון

12. מעדיף  אני  גירסת  עדי  התביעה  על פני של הנאשם, שאינה מהימנה בעיני, וזאת, גם אם אניח לשיטתו של ב"כ הנאשם, כי אין ליתן משקל לדברים הכלולים באמרת הנאשם ת/7.

אין חולקין כי ביום האירוע שהה הנאשם בישראל ללא היתר, ונהג ברכב בלתי מורשה, ללא רישיון נהיגה. הנאשם מעיד על עצמו כי חשש להיתקל במשטרה, ובחר, בשל כך, לנוע בדרכי עפר. מעדותו של השוטר טואטי, שלא נתגלו בה כל סימני הגזמה, ושלא טען כלל כי הנאשם סיכן בפועל עוברי דרך בכסייפה, חרף מהירות נסיעתו, עולה, כי הנאשם לא שעה לצפירותיו והבהובי האורות, ומיהר לרדת לשטח, ומנע את המשך נסיעתו של השוטר אחריו. גם אם ייטען כי הנאשם לא שם לבו להוראות השוטר כי יעצור רכבו, הרי שטענתו כי לא הבחין בקיומו של רכב משטרה אינה סבירה בעיני. מדובר היה ברכב משטרתי מזוהה, עם אור כחול מהבהב על גגו, שהנאשם עקפו, בקטע כביש שאותה עת לא הייתה בו תנועת רכבים או הולכי רגל. טענת הנאשם כי לא הבחין חרף האמור, בכל רכב משטרתי אינה מתיישבת למעשה, עם הודאתו כי ביקש לחמוק מביקורת משטרתית שהייתה עלולה לחשוף את נהיגתו האסורה, ועם ההנחה המסתברת כי חושיו היו מכוונים להימנע ממפגש לא רצוי זה עם הרשויות. ואם לא די בטענה זו של הנאשם, הרי שהוא מוסיף וטוען כי לא הבחין גם ברכב המשטרתי בו מצוי השוטר לוי, עם העלייה לכביש 31, המבצע מחסום דרכים על כביש ראשי, בעת שהוא חולף מאחוריו, וכמעט פוגע ברכב המשטרה, לפי עדות לוי. לא זו בלבד, אלא שדרך נהיגתו של הנאשם בהמשך הדרך מלמדת על ניסיונו הנואש לחמוק מידי השוטרים, חרף הימצאם של אישה וילד ברכב; הנאשם לא סתר למעשה את עדותו של השוטר לוי לגבי מסלול נסיעתו הלא שגרתי. תחילתו בירידה לשטח קרקעי ליד כסייפה, המשכו בעליה לכביש 31 ונסיעה בו למרחק קצר; ירידה נוספת לשטח קרקעי; עליה ממנו לכביש 80, וירידה נוספת לשטח קרקעי, כל זאת במרחקים קצרים יחסית זה מזה, כפי שניתן ללמוד מהתרשימים שהוצגו. הנסיעה מתבצעת בכל אחד מקטעים אלה במהירות גבוהה ומסוכנת לדברי העדים, ומתנהל מרדף אחרי הנאשם, שסופו במעצרו, כאשר לטענת הנאשם, שאף היא בלתי סבירה בעיני, אין הוא חש כלל בקיומו של מרדף מעין זה, עובר למעצרו ממש, עד  שהרכב ה"עוקב" - רכב לבן קטן - נצמד אליו. גם תגובתו של הנאשם לשוטר לוי, על פי עדות לוי, לעניין חששו מדוחות, מלמדת על כך כי היה ברור לנאשם כי מתנהל אחריו מרדף משטרתי, דווקא.

13. צודק הסניגור בטיעונו כי נפלו אי התאמות בין תרשימיו ודיווחיו של השוטר לוי לעניין דרך סטייתם של כלי רכב שנעו בכביש 31. עם זאת ייאמר מיד, כי אין מקום לקבל טענת ההגנה כי השוטר ביקש ל"בסס" עבירה של סיכון בנתיב תחבורה כנגד הנאשם, על ידי ניפוח מניפולטיבי של דיווחו. השוטר לוי מיקד עדותו בעניין זה, רק לקטע קצר ביותר בכביש 31, ואף עשה הפרדה ברורה, בין הסיכון שנגרם מנהיגתו של הנאשם בכביש זה, לבין אי סיכון בפועל של עוברי דרך עקב נהיגתו בכביש 80, בין עירוני אף הוא, חרף הנהיגה, במהירות גבוהה, גם בקטע דרך זה.