הכרעת דין בתיק פ 8057/05

מהות כתב האישום, וגדרי המחלוקת:

1. לנאשם מיוחסות בכתב האישום שבתיק זה העבירות הבאות: סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן:" החוק"); הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק; תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274 (1) לחוק; הסתייעות ברכב לביצוע פשע,לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה, התשכ"א - 1961 (להלן:" הפקודה"); נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיפים 10 +62 לפקודה; נהיגה ללא ביטוח חובה לרכב, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי התש"ל - 1970; נהיגה ברכב לא מורשה, לפי סעיף 2 +62 לפקודה; ו נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיפים 10 +62 לפקודה.

על-פי הנטען בכתב האישום, נהג הנאשם - ביום 9.2.05, בבאר-שבע - ברכב מסוג "אאודי", אשר אינו מורשה לנסיעה מאז יום 11.12.04, ובלא שיש לגביו תעודת ביטוח חובה; ובעת שהנאשם, עצמו, היה פסול, על פי הוראת ביהמ"ש, מלנהוג ברכב או מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, ובלא שהיה בידו כזה.

באותו יום, סמוך לשעה 19:25, כך נטען, החנה הנאשם את רכבו הנ"ל במפרץ עצירה, ליד "מכללת קיי" שבבאר-שבע, כשאורות הנסיעה כבויים ואורות החירום פועלים, והנאשם עמד ליד רכבו הנ"ל ומחוצה לו. השוטר אבי איפרגן (להלן:" איפרגן") - שנהג בניידת משטרתית גלויה והיה לבוש מדי משטרה, ובהיותו יושב בתוך הניידת - ביקש מהנאשם, מבעד לחלון הניידת הפתוח, להציג בפניו תעודת זהות, רישיון נהיגה ורישיון לרכב. בתגובה, נכנס הנאשם אל ריכבו, ומיד, פתח בנסיעה מהירה, כשאורות רכבו כבויים, אל עבר נתיב הנסיעה, תוך "שכמעט" פגע בניידת הנ"ל ובעת שכלי רכב אחרים נסעו באותו נתיב נסיעה; ורק עקב בלימת חרום שנאלצו אלה לבצע בפתע, נמנעה התנגשות רכב הנאשם בהם או באיזה מהם.

במצב זה, החל השוטר איפרגן לדלוק בניידת אחר הנאשם, תוך שהוא מורה לו, באמצעות מערכת הכריזה והפעלת הסירנה, לעצור. אך הנאשם לא שעה והמשיך בנסיעה, בפנותו ימינה בכיכר לרח' יהודה הלוי - ותוך שהוא מגביר את מהירות נסיעתו, ועדיין באורות כבויים, וכשהניידת ממשיכה לדלוק אחריו ולהורות לו לעצור - ומשם, פנה לרח' יעקב דורי, בו נסע במהירות גבוהה, עד הגיעו לכיכר (מעגל תנועה) בצומת הרחובות יעקב דורי/מרדכי מקלף; ואל הכיכר שעט במהירות, בעת שרכב תמים אחר נסע בה, ורק עקב כך שנהג אותו רכב נאלץ לבלום את רכבו ולסטות הצידה, נמנעה התנגשות הנאשם בו.

משם המשיך הנאשם בנסיעתו המהירה - וכשהניידת הנ"ל עדיין דולקת אחריו ומורה לעצור, באופן כאמור לעיל - ושוב, נכנס הנאשם במהירות לעוד כיכר נוספת (כיכר בצומת הרחובות  יעקב דורי/דוד אלעזר) ובעת שרכב אחר נסע בה כדין; ורק עקב הצלחת נהג אותו רכב לבלום ולסטות הצידה, נמנעה התנגשות בו.

תוך כדי ועקב האמור, הוצבה ניידת אחרת, שחסמה את דרכו של הנאשם, בצומת הרחובות דוד אלעזר/מרדכי מקלף, ועקב חסימה זו עצר הנאשם את רכבו. או אז, ניגשו השוטרים איפרגן, שוהם מוגרב ו יגאל רוטמן אל רכב הנאשם, הודיעו לנאשם כי הוא מעוכב והורו לו לצאת מרכבו. משסירב הנאשם להוראה, ניגשו השוטרים איפרגן ו מוגרבי הנ"ל אליו כדי להוציאו מהרכב - כשמוגרבי נכנס לרכב מבעד לדלת הימנית, ואילו איפרגן הכניס את ראשו לרכב, מצד הנהג - ואו אז, נגח הנאשם, בפתע ובחוזקה, בראשו של איפרגן, ועקב כך נחבל איפרגן בפניו.

2. בישיבת המענה, הודה הנאשם, באמצעות סניגורו, כי נהג ב"אאודי" הנ"ל באותו יום, בהיותו תחת פסילה מנהיגה; ללא רישיון נהיגה; ללא תעודת ביטוח; ובהיות הרכב בלתי מורשה לנסיעה (עבירות שכונו בסיכומי הסניגור - "עבירות תעבורה"). ובאשר למהלף המרדף הנטען אחריו, הודה, באמצעות סניגורו, באותה ישיבת מענה, כי, אכן, ובתחילת האירוע, לא נענה להוראה לעצור את רכבו והמשיך בנסיעה. אך, ופרט לכך, כפר ביתר העובדות הנטענות בכתב האישום, וטען כי, לכל היותר, "נסע ברכב במרחק שלא יותר מחצי ק"מ"; וכי לא סיכן אף רכב. כן, כפר בטענה, כי תקף את השוטר איפרגן, וטען כי היו אלה השוטרים שתקפו אותו בעת שעצרו אותו.

בסיכומיו, טען הסניגור - הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי - בכל הקשור למהלך המרדף הנטען. לטענתו, לא הוכח היסוד העובדתי לביסוס העבירה של "סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה"; ומכל מקום, ולחלופין, לא הוכח ולא מתקיים היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירה זו, ואף לא על פי המבחן ההילכתי שנקבע, זה לאחרונה, בסוגייה זו, ע"י ביהמ"ש העליון, בע"פ 217/04 חאפז אלקורעאן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)

כן - ובכל הקשור לעבירת תקיפת השוטר איפרגן - החזיק הסניגור, בסיכומיו, בטענה כי יש להעדיף את גירסת הנאשם, לפיה, אמנם, ספג איפרגן מכה בראשו, אך לא היה זה כתוצאה מכך שהנאשם נגח בו, אלא כתוצאה מכך שבעת שהשוטרים תקפו את הנאשם, הזיז זה את ראשו, תוך פעולת התרחקותו מתקיפת השוטרים אותו, ותוך כדי כך ספג איפרגן את המכה מראשו של הנאשם, ובלא שהנאשם התכווין לנגוח בו, או לתקוף אותו בדרך אחרת כלשהי.

3. לאור האמור, יהא עלינו להידרש בהכרעת דין זו להלן, לקביעת ממצאים עובדתיים באשר להתרחשויות במהלך המרדף הנטען, תוך הידרשות להכרעה בין גירסת המאשימה, מחד, לבין גירסת הנאשם, מאידך; ולשאלה, אם הוכחו הטענות העובדתיות, שבפי המאשימה, מעבר לכל ספק סביר; ולאחר מכן - ועל יסוד הממצאים העובדתיים שייקבעו - נידרש לשאלה, האם נתקיימו היסודות הדרושים לצורך הרשעה בעבירת "סיכון חיים אדם בנתיב תחבורה", לפי סעיף 332 (2) לחוק.

כן, נידרש להלן להכרעה במחלוקת הנוגעת לתקיפת השוטר איפרגן, ואשר, למעשה, הינה מחלוקת עובדתית, ביסודה.

לצורך הכרעה בשאלות אלו, נסקור, תחילה, את העדויות והראיות שהובאו בפנינו. תחילה - אלו שהובאו מטעם המאשימה; ולאחר מכן - אלו שהובאו מטעם הנאשם.

יצויין כי, וכצפוי, העדות המרכזית מטעם המאשימה - הן בכל הקשור למהלך המרדף הנטען והן בכל הקשור להתרחשות בעת מעצר הנאשם ותקיפת זה את איפרגן במהלכה, כנטען - הינה עדותו של איפרגן.

מנגד, העידו מטעם ההגנה, הנאשם עצמו, וכן השוטר מוגראבי הנ"ל.

מסכת הראיות

ראיות המאשימה

4. כאמור, העדות המרכזית מטעם המאשימה היתה עדותו של איפרגן, (שתועדה בפרוטוקול המוקלד מיום 9.5.05, בעמ' 12 - 5).

בעדותו הראשית (בעמ' 7 - 5 לפרוטוקול הנ"ל) העיד איפרגן, כי בתקף תפקידו כסייר בתחנת  משטרת באר-שבע, ביצע, באותו יום באותה ניידת ובאותו איזור, סריקות (בקשר עם אירוע אחר) כשעימו היה בניידת, הנהוגה על ידו, מתנדב משא"ז (בשם אריק). בהבחינו בשעת ערב חשוכה (19:25) בנאשם עומד ליד רכב שחנה ליד "מכללת קיי", וכשאורותיו כבויים, עצר את הניידת במקביל אליו, וביקשו להציג בפניו רישיונות. אך הנאשם נכנס לרכבו, הניעו, ומיד, "נתן מכת גז" ונסע לכיוון הכיכר, אשר הכביש אליה ולקראתה "הולך ונהיה צר", ותוך כדי כך, "גרם לכל התנועה לסטות ולבלום". עקב כך, נסע הוא (איפרגן) בנסיעה מהירה ברח' יהודה הלוי - תוך הפעלת סירנה ואמצעי הכריזה - ובאמצעותם, הורה לו לעצור בצד. אולם, הנאשם התעלם מההוראה, והמשיך בנסיעה, בפנותו ימינה בצומת יהודה הלוי/יעקב דורי, ועד שהגיע לכיכר יעקב דורי/ מרדכי מקלף, שאליה נכנס באופן שגרם לכלי רכב שנסעו בה "לבלום ואף לסטות"; ומשם, המשיך הנאשם - כשאיפרגן ממשיך לדלוק אחריו - ונכנס לכיכר הבאה ( יעקב דורי/ דוד אלעזר) ובאופן שגם בכיכר זו גרם לכלי רכב, שנסעו בה, לבלום. משם המשיך הנאשם ופנה לרח' דוד אלעזר, ובאותה עת דיווחה לו (לאיפרגן) ניידת אחרת על כי היא ניצבת בדרכו של הנאשם בכיכר הבאה, כדי לקדם את פניו. איפרגן הבהיר בעדותו זו, כי הנאשם נכנס לאותן שתי כיכרות, "כאילו הן פנויות", ועל כן, נאלצו כלי הרכב, שנסעו בהן, לבלום, כאמור; וכי בכל הרחובות בהן נסע הנאשם, "הכביש הינו בעל שני נתיבים מנוגדים", היינו, מסלול חד-סיטרי בכל כיוון, וכשרק בקטע הכביש מרח' מרדכי מקלף עד רח' דוד אלעזר מצויה גדר הפרדה בנויה בין שני הנתיבים; ואילו, בהמשך, ועד כיכר יעקב דורי/ דוד אלעזר, אין גדר הפרדה כזו.