הכרעת דין בתיק פ 804/06

לאחר שבחנו את חומר הראיות ואת טענות הצדדים בפנינו, החלטנו לזכות את הנאשם מחמת הספק שעלה בידי הנאשם וסניגוריו המלומדים לטעת בלבנו. להלן יפורט מהלך הכרעת הדין.

כתב האישום

1 .        הנאשם הואשם בעבירה של אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין,
התשל"ז-1977 (להלן: החוק), ובעבירה של מעשה מגונה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 348(א) לחוק, בנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(4) סיפא לחוק.

על-פי האמור בכתב האישום, שימש הנאשם כנהג אוטובוס ב"אגד" בקו 417, הנוסע מירושלים (ממסוף הר חוצבים) לבית שמש. ביום 27.2.05 בסמוך לשעה 19:00 עלתה א', המתלוננת (אישה נשואה ואם לילדים), לאוטובוס בו נהג הנאשם, בקו 417, לאחר שאיחרה לאוטובוס בקו 418, אשר מגיע סמוך למקום מגוריה. במהלך הנסיעה התפתחה שיחה בין הנאשם לבין המתלוננת, הנאשם קרץ לעברה ואף ניגב את שפתיו בלשונו תוך שהוא מתבונן בה. כאשר הגיע האוטובוס לתחנה בה היתה המתלוננת אמורה לרדת, הציע הנאשם למתלוננת להמשיך ולנסוע באוטובוס, שכן הוא יוכל להוריד אותה סמוך לביתה לאחר שיסיים את הנסיעה במסלול הקו. המתלוננת, אשר התחנה בה היה עליה לרדת מרוחקת מביתה, הסכימה ונשארה לשבת באוטובוס. לאחר סיום הנסיעה עצר הנאשם את האוטובוס במקום חשוך בצד הכביש הראשי בדרך ל"רמת בית שמש". הוא התיישב ליד המתלוננת, חיבק אותה ונישק אותה בניגוד לרצונה, כשהיא מתחננת שיחדל. הנאשם הרפה מהמתלוננת לזמן מה, הציע לה סיגריה, ובסמוך לאחר מכן גהר עליה, הרים את חצאיתה ותחב את אצבעותיו לאיבר מינה. באותה עת הכניס הנאשם את ידו השניה לתוך חולצתה של המתלוננת ואחז בחזה. הנאשם ביקש מהמתלוננת לנשקו, וכדי להשתחרר ממנו הסכימה, אך כשהתקרב לפיה נשכה המתלוננת את הנאשם בשפתו התחתונה ואף סטרה בפניו. הנאשם שיחרר את המתלוננת לאחר שכפה עליה שתי נשיקות נוספות בפיה.

תשובת הנאשם

2.         סניגורו של הנאשם, עו"ד בר-חיים, טען כי המתלוננת בחרה לנסוע עם הנאשם בקו 417 למרות שהיתה יכולה לנסוע בקו 418 שעמד בתחנה בעת שהגיעה למקום. לטענתו, זו לא היתה הפעם הראשונה שהמתלוננת נהגה כך. במהלך הנסיעה היו בין השניים חילופי מבטים, חיוכים, קריצות, נשיקות באוויר ומשחקי שפתיים. כל אלה באופן הדדי. הנאשם לא הציע למתלוננת דבר, אלא היא נשארה מרצונה לשבת באוטובוס עד סיום הנסיעה, בשל כך שרצתה להיות עם הנאשם ביחידות. כאשר סיים הנאשם את הנסיעה, הוא חנה במקום סמוך לתחנה הראשונה משם היה צריך לצאת למסלול נוסף, במקום מואר על הכביש הראשי. הנאשם והמתלוננת התחבקו והתנשקו בהסכמה, באוטובוס. במהלך החיבוק, כאשר נגע הנאשם בחזה של המתלוננת היא ביקשה ממנו להפסיק, והוא נענה לבקשתה באופן מיידי. לא היה כל מגע של הנאשם באזור איבר המין של המתלוננת. השניים עישנו מעט, התנשקו שוב, והנאשם התחיל בנסיעה בקו מבית שמש לירושלים.

הראיות

3.         אין מחלוקת, כי המתלוננת נסעה בקו 417 היוצא מירושלים, ממסוף הר חוצבים, בשעה 19:00 לכיוון בית שמש. אין מחלוקת גם, כי המתלוננת לא ירדה בתחנה הסמוכה למקום מגוריה, אלא המשיכה בנסיעה עם הנאשם עד התחנה הסופית. בסופו של דבר, לאחר שהאוטובוס סיים את הקו והתחיל בנסיעה מן התחנה הראשונה בבית שמש (המצויה כ-200 מ' ליד התחנה הסופית) לכיוון ירושלים, ירדה המתלוננת באותה תחנה שבה היתה אמורה לרדת לכתחילה, לפני שהמשיכה בנסיעה עם הנאשם. הצדדים חלוקים ביניהם בנוגע למה שארע בין הנאשם והמתלוננת מאז ירד אחרון הנוסעים בתחנה הסופית ועד שהנאשם החל שוב בנסיעה בתחנה הראשונה.

לאחר שהמתלוננת הגיעה לביתה, היא שוחחה עם אחותה ש' ע' (המכונה ש'). השיחה היתה שיחת וועידה, שלה האזינה אחותן של המתלוננת ו-ש' - א' ב'. בעקבות אותה שיחה, בשעות הלילה, הגיעו ש' ובעלה לשעבר של האחות, ח' ע', המתגוררים בירושלים, לבית שמש. הם איתרו את מספר הטלפון של הנאשם, אשר כבר הגיע לביתו לאחר סיום יום העבודה, וקבעו להיפגש עימו בתחנת המוניות ברמת שרת בבית שמש. ש' ו-ח' ע' אספו את המתלוננת מביתה לפני המפגש. במהלך אותו מפגש, שהתקיים בסמוך לחצות, היה עימות מילולי חריף, שהתפתח לכלל תגרה, בין הנאשם לבין ש'. לאחר מכן פנה כל אחד מן המשתתפים לביתו.

            למחרת, ביום 28.2.05, לאחר סיום יום העבודה, הגיעה המתלוננת לתחנת המשטרה להגיש תלונה.

הנאשם נחקר לראשונה ביום 2.3.05 (ת/1), וכן ביום 3.3.05 (ת/2) וביום 28.3.05 (ת/3).

ביום 14.3.05 וביום 16.3.05 קיימה האחות ש' שתי שיחות טלפון מבוקרות עם הנאשם. תמלילי השיחות הוגשו לבית המשפט (ת/5 ו-ת/4, בהתאמה). כמו כן, ביום 20.9.05 (כחצי שנה לאחר האירוע) נערך עימות בין הנאשם לבין המתלוננת, אשר צולם (ת/7) ותומלל (ת/7א).

ביום 28.2.05 נבדקה המתלוננת על-ידי גניקולוג. הבדיקה היתה תקינה ולא נמצאו כל  ממצאים (נ/7).

4.         הראיה המרכזית להוכחת גרסת המאשימה היתה, מטבע הדברים, עדותה של המתלוננת.

באותה עת עבדה המתלוננת במפעל בהר חוצבים ונסעה חזרה לביתה בבית שמש ממסוף הר חוצבים. היא העדיפה לנסוע בקו 418 המגיע עד למקום הסמוך לביתה. המתלוננת העידה, כי ביום האירוע לא הספיקה להגיע לקו 418 היוצא בשעה 19:00, ולכן נסעה בקו 417, על-מנת לא להמתין שעה לקו 418 הבא. המתלוננת ישבה בספסל הראשון של האוטובוס בצד ימין. המתלוננת נסעה עם הנאשם בעבר פעמיים והכירה אותו כאדם חברותי אשר נוהג לחייך לנוסעים, לצחוק, לתופף ולהעביר את הנסיעה כ "חוויה"  (בעמ' 10 לפרוטוקול, שורה 6). במהלך הנסיעה התבונן הנאשם במתלוננת, הדליק את האור בתוך האוטובוס וחייך. בשלב כלשהו עלתה לאוטובוס הרבנית א' א', המוכרת למתלוננת, והתיישבה בספסל מאחוריה. כאשר הגיע האוטובוס לתחנה בה היה על המתלוננת לרדת, אמר לה הנאשם שלא תרד, ולאחר שיסיים את הקו יוריד אותה במקום קרוב לביתה. המתלוננת, אשר היה עליה ללכת 10 דקות מתחנת האוטובוס בקו 417 עד לביתה, סברה שמדובר בעיכוב של חמש דקות וחזרה לשבת. הנאשם המשיך בנסיעה והוריד נוסעים, כולל את הרבנית א'.

לאחר שהרבנית ירדה, אמר הנאשם למתלוננת "אני אעשה אותך עוד רטובה הלילה". באוטובוס היו עדיין נוסעים, אך הנאשם דיבר בשקט (בעמ' 15). המתלוננת חשה ברע, אך המשיכה בנסיעה. בסופו של דבר ירדו כל הנוסעים. אחרון הנוסעים, שירד בתחנה הסופית, הזמין את הנאשם לשתות עימו בהפסקה, אך הנאשם אמר לו שעליו להחזיר לביתה נוסעת שנרדמה, היא המתלוננת. הנאשם המשיך בנסיעה ועצר את האוטובוס במקום חשוך. הנאשם קם ממקומו, התיישב ליד המתלוננת, ביקש ממנה שתנשק אותו, ליקק את פניה, נישק אותן וחיבק את המתלוננת. המתלוננת העידה, כי נאבקה בנאשם, והוא הפסיק והביא סיגריות - לו ולמתלוננת. כאשר רצתה המתלוננת להתחיל לעשן, הנאשם נשכב עליה, "הכניס את כל הידיים שלו לתוך הגוף" (בעמ' 12, שורה 9), הכניס את אצבעותיו לאיבר מינה ונגע בחזה. המתלוננת נלחמה בנאשם שיוציא את ידיו, אך לא הצליחה ואמרה לנאשם כי תנשק אותו. כאשר התקרב אליה, "תפסתי לו את השפתיים, והתחלתי לנשוך, אמרתי לו 'עכשיו אם אתה לא קם ממני אני ממשיכה לנשוך', אז הוא אמר 'אי, אי, אי כואב לי', והוא קם" (בעמ' 12, שורות 19-21). לאחר מכן חיבק הנאשם את המתלוננת, נישק אותה שתי נשיקות והתחיל לנסוע במסלול מבית שמש לירושלים.

המתלוננת הוסיפה, כי במהלך הנסיעה חזרה התקשר אליה בעלה ואמר לה שהצליח למכור כמה בקבוקי יין (המתלוננת קיבלה בירושה מסבה יין משובח, אותו היא מוכרת במחיר של 50 ש"ח לבקבוק). הנאשם החל לשוחח עם המתלוננת בנושא בקבוקי היין, וכאשר הגיע האוטובוס לתחנה, ירדה המתלוננת והלכה לביתה.

מיד ברדתה, שמעה המתלוננת חריקת בלמי מכונית. שלושה גברים שהיו במכונית התקדמו לעברה ואמרו לה, כי "זה לא צנוע מה שעשית באוטובוס" (בעמ' 13, שורה 17). המתלוננת החלה לגמגם, והשלושה אמרו לה כי הם עוקבים אחרי הנאשם זמן רב וחושדים בו כי הוא "מתעסק" עם נוסעות. אותם אנשים הורו למתלוננת להתקשר לאדם בשם עודד ולספר לו מה ארע, על-מנת להביא לכך שהנאשם לא ישמש כנהג ב"קו החרדי", היינו, בקו "אגד" המשמש בעיקר את האוכלוסיה החרדית.