הכרעת דין בתיק פ 8016/08

א.         כללי

1.         הנאשם והמתלונן - ברוך וילסון, חברים קרובים. מבלים יחד, נפגשים מידי יום, שוהים זה בחברתו של זה, ושותים, דרך קבע, אלכוהול.

בתאריך 30.10.07, היו הנאשם והמתלונן בבית המתלונן ושתו אלכוהול. בשלב מסויים, על רקע ויכוח בין המתלונן לבת זוגו - תמימה סטרינגפלו (להלן:"תמימה"), עזב המתלונן את ביתם המשותף - בית מספר 234/3 בדימונה (להלן:"הבית") והלך לבית אמו ב"כפר" הכושים העבריים בדימונה. כשחזר בסמוך לשעה 19:00 לבית, היו שם תמימה, הנאשם ובנותיו הקטנות ובן ציון סניד (להלן: "בן ציון"). הימצאות הנאשם בבית, עם תמימה, כשהמתלונן נעדר מהבית, הכעיסה את המתלונן, שחשד שמתנהל ביניהם קשר רומנטי. על רקע זה התפתח ויכוח קולני בינו לבין הנאשם, במהלכו זרק עליו המתלונן חפץ שפגע בברכו ודרש ממנו לעזוב את הבית. הנאשם נפגע מהתנהגות המתלונן כלפיו ועזב את הבית עם בנותיו הקטנות. כעבור זמן מה הוא קרא למתלונן "לרדת למטה". המתלונן יצא מביתו וירד אל הנאשם. הנאשם דקר את המתלונן בחזה. המתלונן פונה לבית החולים, שם אושפז למשך שבוע ימים.

2.         על רקע מסכת זו, יוחסה לנאשם עבירה של חבלה בכוונה מחמירה בניגוד לסעיף 329 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

דיון והכרעה

1.         להתרחשות העיקרית, נשואת כתב האישום - דקירת המתלונן, ישנן שתי גרסאות. של המתלונן ושל הנאשם.

המתלונן תיאר בבית המשפט את השתלשלות העניינים כך: "הוא יצא ואני נשארתי בבית. אחרי כמה דקות אני שומע אותו קורא לי לרדת למטה. .. ירדתי למטה ואיך שיצאתי מהבניין, לא הספקתי להכות אותו והוא דקר אותי בחזה בצד שמאל מקדימה, דקירה אחת. אני התכופפתי וירד לי דם רב ופינו אותי למד"א" (עמ' 10 מש' 15).

הנאשם תיאר בבית המשפט את השתלשלות העניינים כך: "הוא רצה לריב איתי ובא לעברי ובן ציון הפריד ביננו, וגם אני קיללתי אותו וכעסתי ואמרתי לילדיי בואו נלך. כשהייתי כבר למטה, המתלונן עמד בחלון ביתו וקילל לעברי וגם אני צעקתי וקיללתי לעברו. בן ציון שהיה איתי עלה על מונית ונסע. אני וברוך המשכנו להתווכח כשאני למטה והוא בחלון והוא אמר לי "אני אזיין אותך". אמרתי לבנותיי שילכו הביתה... ואמרתי לו "אם אתה גבר תרד למטה".הרמתי בלוק מהמדרכה והוא אמר "אני בא אליך". כשהוא ירד למטה הוא אמר "אני אזיין אותך". ראיתי אותו מחזיק את ידו על הכיס שלו, הרמתי את הבלוק כדי להכות אותו בה והוא הוציא היד מהכיס בתנועה כאילו לדקור אותי. ראיתי שיש לו סכין או משהו כזה, ואני זרקתי את האבן הצידה ודחפתי אותו. הוא עשה תנועת דקירה לעברי ובדיוק באותו זמן אני דחפתי אותו וכך ארע שהוא נדקר בחזהו. התקהלו אנשים מהקהילה ואני ברחתי". (פרוטוקול מיום 9.4.08 עמ' 4 מש'19)

2.                   המחלוקת בין הצדדים נוגעת איפוא לנקודות הבאות:

הנאשם טוען כי גם כשיצא מהבית והגיע לחזית הבניין בו ממוקם הבית, לא היתה הפוגה בריב המילולי בינו ובין המתלונן. המתלונן עמד ליד חלון הבית והנאשם עמד ברחוב, על המדרכה בכניסה לבניין בו ממוקם הבית, וכל אחד ממקומו צעק וקילל את חברו. - המתלונן טוען כי הנאשם הלך, וכעבור מספר דקות חזר וקרא לו לרדת למטה.

לטענת הנאשם, הזמנתו את המתלונן לרדת אליו למטה, היתה תוך כדי הריב המילולי המתמשך ביניהם, ורק לאחר שהמתלונן אמר לו "אני אזיין אותך". - המתלונן טוען כי לא היה כל ויכוח מילולי ביניהם קודם שהנאשם קרא לעברו לרדת למטה.

הנאשם מדגיש (עמ' 6 ש' 3 מסוף העמוד) כי מהרגע שיצא מבית הנאשם ועד לאחר פציעת המתלונן, הוא (הנאשם) לא עזב את המקום.

הנאשם מאשר כי אמנם הוא שגרם לדקירת המתלונן בחזהו, אולם הדבר קרה לאחר שהמתלונן שלף סכין מכיסו וניסה לדקרו ותוך כדי תנועת התגוננות שביצע, המתלונן נפגע. - המתלונן מכחיש תיאור זה מכל וכל וטוען כי לא היתה ברשותו כל סכין, הנאשם הוא שהחזיק בסכין ודקר אותו מיד בצאתו מהבניין.

3.         שלוש הנקודות הראשונות נוגעות לאותה שאלה - האם, כטענת המתלונן, חלפו מספר דקות מאז עזב הנאשם את בית המתלונן ועד שחזר למקום וקרא לו לרדת למטה או שמא, הוא נשאר כל העת ליד הבניין בו ממוקם הבית וכלל לא הלך משם.

לעניין זה חשיבות רבה שכן, אם הנאשם לא עזב את המקום, אין הסבר כיצד הגיעה אליו הסכין וממילא הדבר תומך בגרסתו כי המתלונן הוא שהביא אתו את הסכין. ואילו, אם הנאשם עזב את המקום וחזר אליו רק כעבור מספר דקות, הדבר מסביר את הימצאות הסכין ברשותו -  בדקות אלו הלך הנאשם לביתו, הנמצא בקרבת מקום, הביא משם את הסכין ואז קרא למתלונן לרדת למטה.

(אמנם בכתב האישום נטען כי הנאשם הלך לדירת שכנתו ונטל מביתה סכין, אולם התברר במהלך שמיעת העדויות, כי מקור הטענה בטעות. המתלונן טען במשטרה כי את הסכין קיבל הנאשם מהשכנה - בעדותו בבית המשפט הוא הבהיר כי כוונתו היתה כי הסכין שייכת לשכנה ולא כי באותו מעמד הנאשם הביא אותה ממנה. הנאשם עצמו אישר כי את הסכו"ם הנמצא בביתו הוא קיבל מאותה שכנה)

נקודת המחלוקת הרביעית נוגעת לנסיבות פציעתו של המתלונן.

4.       אני מאמין לגרסת המתלונן ודוחה את גרסת הנאשם. גרסת המתלונן קוהרנטית, הגיונית ומשתלבת היטב בהתפתחות האירועים ובראיות נוספות התומכות בה.  גרסת הנאשם סותרת ראיות אחרות, אינה עולה בקנה אחד עם דברים שהוא עצמו מסר בהזדמנויות שונות ואינה מתקבלת על הדעת.

5.         בן ציון - ע.ת. 5, חברם של המתלונן והנאשם, העיד כי היה בבית בזמן שהמתלונן הגיע ופרץ ריב בינו לבין הנאשם - במהלכו השליך המתלונן על הנאשם חפץ שפגע בברכו, קפץ עליו ודחף אותו. בן ציון מסר כי הוא קם והפריד ביניהם, תפס את הנאשם והוציאו מהבית, כשהוא עצמו יוצא ביחד אתו. כשיצאו מהבניין הוא אמר לנאשם שילך לביתו. הוא עצמו עלה על מונית וראה שהנאשם אכן מתחיל ללכת לכיוון הבית שלו.

מתיאור זה עולה כי כשהנאשם ירד מהבית לרחוב, הוא לא נשאר לעמוד במקום אלא, צעד לעבר ביתו. כמו כן, עולה כי הריב המילולי בין הנאשם למתלונן לא נמשך.