הכרעת דין בתיק פ 8011/06

1.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332 (2) לחוק העונשין , התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין") ועבירה של הפרעה לשוטר לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

2.         כתב האישום, על עובדותיו, מייחס לנאשם כי ביום 4.6.05, סמוך לשעה 03:00, נהג ברכב מסוג "מזדה" בדרך אילת בבאר שבע, כשלידו ישבה סיוון בן זינו, והגיע לצומת עם רחוב שומרון. הנאשם פנה במהירות רבה לתוך רחוב השומרון, שהנו רחוב צר, שם עמדה ניידת משטרה ובה השוטר יצחק לריח, כשהוא בודק אנשים. כאשר הבחין הנאשם בשוטר, עלה על המדרכה וביצע פניית פרסה במהירות על המדרכה ותוך חריקת הבלמים וכל זאת אל מול עיני השוטר ובמרחק של כ-4-5 מטרים בלבד ממנו ועל מנת להתחמק מהשוטר ולברוח ממנו.

בסמוך לכך, ירד הנאשם בחזרה אל הכביש ונסע במהירות ברחוב השומרון, נגד כיוון התנועה, חזרה לצומת הרחובות דרך אילת ורחוב השומרון, למרות שנסעו מולו כלי רכב, ואלו נאלצו לסטות הצידה ולבלום במהירות כדי להימנע מהתנגשות ברכבו של הנאשם או בכלי רכב אחרים. 

בהמשך, הגיע הנאשם לצומת, שם דלק אור אדום ברמזור, בכיוון נסיעתו. הנאשם התעלם מהוראות הרמזור וחצה את הצומת כשהוא פונה שמאלה לדרך אילת.

השוטר יצחק לריח, אשר נסע ברכב משטרתי אחרי הנאשם כשהוא מפעיל אור כחול מהבהב וסירנה, סימן לו לעצור, אולם הנאשם לא שעה להוראת השוטר והמשיך לנסוע במהירות ובפראות עד שהגיע לצומת עם רחוב האצ"ל.

במהלך נסיעתו, עקף הנאשם בפראות כלי רכב רבים שנסעו כחוק לפניו, עד שנהגיהם נאלצו להאט את מהירות נסיעתם ולבלום, כדי למנוע התנגשות ברכב הנאשם.

במהלך המרדף האמור, הצטרפה ניידת משטרתית, המזוהה בצבעים כחול לבן, ונסעה אף היא אחרי הנאשם, כשהשוטרים חוזרים וכורזים לנאשם לעצור. אולם, הנאשם שב והתעלם מהשוטרים והמשיך לנסוע במהירות ובפראות.

הנאשם פנה ימינה ברחוב האצ"ל וחצה בדרכו צמתים נוספים, למרות שדלק ברמזורים אור אדום בכוון נסיעתו, עד שהגיע לצומת עם רחוב אב"א אחימאיר, שם פנה ימינה, לאחר מכן פנה שמאלה בכיכר, לרחוב אליהו מויאל, ובהמשך פנה ימינה לרחוב מיכאל חזני.

במהלך נסיעתו, עקף הנאשם בפראות כלי רכב שנסעו כחוק לפניו, עד שנהגיהם נאלצו להאט את מהירות נסיעתם ולבלום, כדי למנוע התנגשות ברכב הנאשם.

כאשר הגיע לרחוב מיכאל, הנאשם עצר את הרכב בחניה, הוציא את מפתחות הרכב וברח מהרכב במהירות כשהוא מותיר את סיוון בן זינו ברכב.

בשל מעשים אלו ביקשה המדינה להרשיע את הנאשם בעבירות כמפורט לעיל.

3.         הנאשם, בתשובה לכתב האישום, כפר בכל העבירות המיוחסות לו אך הודה כי אכן נהג בכלי הרכב המתואר במקום ובמועד כמפורט בכתב האישום. לטענתו, לא ידע כי מדובר בשוטרים הרודפים אחריו, לא ביצע שום בריחה ולא סיכן חיי אדם ושמר על חוקי התנועה וכללי הזהירות. בהמשך טען כי ברח מכלי הרכב אשר רדף אחריו, אשר לטענתו לא היה מזוהה ככלי רכב משטרתי,  כי סבר שמבקשים להתנקש בחייו.

4.         התביעה ביקשה לבסס את האישומים של  סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, והפרעה לשוטרים במילוי תפקידם, על עדות השוטר יצחק לריח (להלן: "לריח"), אשר במועד הרלוונטי היה בניידת משטרתית ברחוב שומרון וביצע בדיקה של קבוצת נערים שהיו במקום; עדות הסיירת חגית וקנין (להלן: "חגית") אשר נסעה בניידת המשטרתית שהצטרפה למרדף; עדות אברהים אלסנע (להלן: "אברהים"), אשר באמצעות תעודת זהות עשתה סיוון שימוש כאשר סיפרה לשוטרים אודות זהות הנהג הבורח ועדותה של סיוון בן זינו (להלן: " סיוון") אשר ישבה לצידו של  הנאשם, ברכבו, במהלך כל האירוע.

מטעם ההגנה העיד רק הנאשם.

ההגנה טענה כי התביעה לא הוכיחה מעל לכל ספק סביראת יסודות העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, בפרט יסודות העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.

5.         המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלות אלה:-

- האם סיכן הנאשם בנהיגתו חיי אדם בנתיב תחבורה?

- האם הפריע הנאשם לשוטר במילוי תפקידו?

סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה