הכרעת דין בתיק פ 8006/04

מהות כתב האישום, מבוא וגדר המחלוקת

1. כתב האישום המתוקן בתיק זה מייחס לנאשם את העבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 (1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977; יבוא סם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג - 1973 (להלן: "הפקודה"); והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7 (א) +(ג), רישא, לפקודה.

על פי הנטען בכתב האישום האמור, קשר הנאשם עם אחרים (במועד לא ידוע, במדוייק, אך לפני 27.7.00) קשר לייבא מירדן סם מסוג הירואין. במסגרת קשר זה, הלך ביום 27.7.00, סמוך לשעה 21:30, יחד עם אחר, בשם עותמאן אלסנע ( להלן:" עותמאן"), לעבר נקודה דיווח מס' 827 הסמוכה לנאות הכיכר שבקירבת גבול ישראל/ירדן; והשניים חזרו משם כשבידיהם שני שקים (כל אחד מהם החזיק שק אחד) - אשר הכילו סם מסוג הרואין במשקל כולל של 19.735 ק"ג, נטו - ומשכוחות משטרה הבחינו בהם והורו להם לעצור, השליכו השניים את השקים מידיהם ונמלטו, אך נתפסו לאחר מרדף רגלי קצר.

2. במענה לכתב האישום, כפר הנאשם בכל העובדות המיוחסות לו, למעט, העובדה כי, אכן, החזיק באחד משני השקים בזירת האירוע. אך, לטענתו, בלא שידע מה תכולתו; וממילא, כפר, איפוא, בכל העבירות המיוחסות לו.

ראוי לציין, כי כתב האישום המקורי בגין הפרשה הנדונה - ושהתייחס לנאשם, לעותמאן ולעוד שלושה אחרים - הוגש ביום 11.8.00. אך, ועקב תקלה טכנית (ולא שיפוטית) שוחררו גם הנאשם  ועותמאן ממעצרם ביום 15.11.00 (שעה שרק שלושת האחרים אמורים היו להשתחרר מהמעצר); ועל כן, ומשלא אותרו במשך תקופה ארוכה, הותלו ההליכים נגדם. זאת, עד אשר ביום 9.12.03 שב הנאשם ונעצר, ואז חודשו ההליכים נגדו (על פי "כתב האישום המתוקן" בתיק זה - פ' 8006/04).

בינתיים, ועד לחידוש ההליכים נגד הנאשם דנן, כאמור, נמחק כתב האישום נגד שלושת הנאשמים האחרים (מסיבה כלשהי, שלא הובררה בפני); ואילו אותו עותמאן - ששב ונעצר, אף הוא, מספר חודשים לפני הנאשם דנן - נידון, בגין מעורבותו בפרשה זו, בפני כב' השופט י. אלון, אשר הרשיע אותו בעבירות המיוחסות לו (למעט, עבירת יבוא הסם, שממנה זוכה מחמת הספק), ועקב כך, ולבקשת סניגורו של הנאשם, הועבר עניינו של הנאשם לדיון בפני; ונכון למועד שמיעת הסיכומים בתיק דנן (כך הוברר בפני, מדברי סניגורו של הנאשם דנן, בפתח שמיעת הסיכומים בעניינו) תלוי ועומד בביהמ"ש העליון ערעור שהגיש עותמאן על הרשעתו ועל גזר דינו.

עוד יצויין, כי - וכפי שלמדתי עוד מטיעוני ב"כ הצדדים בפני בסיכומיהם - לא הגישה המדינה, מנגד, ערעור על זיכויו של עותמאן  מעבירת יבוא הסם. אך - כך לטענת ב"כ המאשימה  - אין בכך משום הסכמת המאשימה עם הזיכוי מעבירה זו, ואין בכך כדי להשליך על הרשעת הנאשם דנן גם בעבירה זו, כפי שעותרת המאשימה.

3. כן, נקדים ונציין עוד, ביחס ל נאשם דנן, כי - ולאחר שמיעת פרשת ההוכחות הממושכת במשפטו, שהתנהל בפני בתיק דנן, וכך עולה גם מסיכומיו של הסניגור המלומד - מרבית העובדות נשוא הפרשה,  אותן ביקשה המאשימה להוכיח, אינן שנויות עוד במחלוקת, למעשה, או כי  אין ההגנה חולקת על דבר הוכחתן. ואולם - וזוהי המחלוקת העיקרית בין הצדדים - בעוד שהמאשימה מבקשת וסבורה שיש להרשיע את הנאשם, על יסוד העובדות הללו (ואחרות), בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, הרי שלטענת הסניגוריה, אין בכל העובדות, כאמור, כדי לבסס את הרשעת הנאשם באיזו מהעבירות המיוחסות לו;  ואף לא בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, כאמור.

עובדות שאינן שנויות במחלוקת או שהוכחו

4. משכך, נפתח להלן בסקירת העובדות שאינן שנויות במחלוקת או אשר הוכחו; והן עולות מהתמונה הכוללת שהתקבלה מצרוף העדויות הרבות של השוטרים שנטלו חלק במארב שהוצב לנאשם ולעותמאן, באותו לילה של יום 27.7.00, באזור אותה נקודת דיווח הסמוכה לגבול ישראל/ירדן,  ואשר בעקבותיו נלכדו השניים ונעצרו בזירת המארב, וסמוך מיד לאחר שכל אחד מהם השליך מידו שק שהכיל סם מהסוג האמור:

א.   עקב מידע מודיעיני שהתקבל אצל יחידת הגבולות שבימ"ר דרום (האחראית על נושא הברחות סמים, נשים ועוד, דרך הגבול) - ולפיו אמורה להתבצע "העברת סמים" בנקודת הגבול האמורה - יצא ביום 26.7.00 (היינו, יום קודם לאירוע) כוח משטרתי, שמנה 14 שוטרים, בפיקודו של סנ"צ יורם סופר, אל נקודת הגבול שליד החממות של מושב נאות הכיכר, ושם נערך להצבת מארב. אלא, שבפועל, לא נצפתה ולא התרחשה כל פעילות במקום, באותו לילה, ועל כן, "התקפל" כוח המארב מהמקום.

ב.      למחרת - ביום האירוע ( 27.7.00) בשעה 21:30, ובעקבות מידע עדכני כי הפעילות באותו אזור הגבול אמורה להתבצע באותו יום - פרש אותו כוח מארב באותו מקום. כוח מארב זה כלל, בין היתר, את השוטר רס"ל יניב אביטן ( ע.ת מס' 1 - להלן:" אביטן") שהתמקם בנקודת תצפית על גג של מחסן שניצב בשולי השביל שהוליך ממערב (שטח ישראל) אל כיוון מזרח, היינו, אל כיוון גבול ישראל/ירדן (להלן:" השביל"); וכן את השוטר אייל גולדברג ( ע.ת מס' 4) שהתמקם במורד אותו שביל המוביל לגדר המערכת ובנקודה המזרחית הקרובה ביותר, וכדי מרחק של כ - 70 מ' מנקודת הדיווח 827 הנ"ל, וכשברשותו היתה מצלמת וידאו, באמצעותה אמור

היה לצלם  את  ההתרחשות  הצפויה,  ככל  שהתנאים  יאפשרו  זאת. (ראה התרשים ת/13 המתאר, בפירוט, את מיקום שוטרי המארב, נקודות התצפית ואזור זירת האירוע).

ג.        בשלב מסויים, נראה - במרחק של  כ- ק"מ אחד ממקום המארב - רכב עוצר על הציר הראשי, בתוך שטח ישראל ולפני אותו שביל, וממנו ירדו שתי דמויות, אשר צעדו במהירות לכיון אותו שביל ועלו עליו, כשפניהם לכיוון מזרח (כיוון הגבול) ותוך שחלפו על פני חלק משוטרי המארב שהתמקמו בקירבת תחילתו של השביל. אחת הדמויות נראתה לבושת חולצה לבנה; והשנית, נראתה לבושת חולצה כהה. כן, נראו שתי הדמויות כשאף אחת מהן אינה נושאת בידיה או על גופה חפץ או מטען כלשהו, למעט שקית ניילון קטנה - והיא זו בלבד - שנשאה אחת הדמויות.

ד.      תוך כדי  צעידת שתי הדמויות על השביל, חלפו הן, ממש, בסמוך לאותו מחסן הגובל בשביל, ושעל גגו מוקמה התצפית שהיתה מאויישת, כאמור, על ידי אביטן, ואשר הבחין בבירור בלבושן ובתנועתן בעת שחלפו על פניו, והן נצפו על ידו כשהן ממשיכות לעבר גדר הגבול, עד הגיען למבנה (כנראה, של חב' "מקורות") שניצב בסמוך לנקודת הדיווח 827 הנ"ל, ואשר היה מואר בשני פרוז'קטורים דולקים. בשלב זה - כך עולה מעדויותיהם של אביטן ושל גולדברג הנ"ל -  נראתה דמות שלישית שהגיעה מכיוון גבול ירדן; ולאחר דקות ספורות של התעכבות בסמוך לגדר הגבול, ושבהן נותק קשר עין עם שלושת הדמויות, נראו אותן שתי דמויות מקוריות (שנראו, קודם לכן, צועדות על השביל לכיוון גדר הגבול) חוזרות משם חזרה, בריצה, על אותו שביל, ובידיה (או על גבה)  של  כל  אחת מהן, שק יוטה. (ראה, בין היתר, עדותו של אביטן  בפרוטוקול המוקלט  מיום  28.4.04).

ראוי לשוב ולציין, כי באותן דקות ספורות של ההתעכבות כאמור, נותק, למעשה, קשר העין עם אותן שלוש דמויות, לאחר שאלו נכנסו לשטח חממות הסמוכות לגדר הגבול; ורק לאחר אותן דקות נראו שתי הדמויות המקוריות חוזרות חזרה מערבה על אותו שביל, כאמור; וכי - ופרט לכך שעל פי עדות אביטן נראו שתי הדמויות חוברות לאותה דמות שלישית שהגיעה מאזור גבול ירדן ושעימם  נעלמה, כאמור, מיד לתוך לתוך שטח החממות (ראה עמ' 6 לפרוטוקול הנ"ל) - לא נצפה מצב שבו איזו משלושת הדמויות מוסרת דבר למה לרעותה. כן, אין  כל ראייה ואף לא טענה כי הוכח, שאותה דמות שלישית נצפתה חוצה את הגבול מירדן לישראל; או כי נצפתה פעולה של החדרת דבר מה, או השלכתו, מבעד לגדר הגבול מהצד הירדני אל תוך שטח ישראל (וראה גם סיכומי ב"כ המאשימה, בעמ' 6  לפרוטוקול מיום  5.7.05)

ה.      בשלב שבו נראו שתי הדמויות חוזרות ובידי כל אחת מהן שק, כאמור, ניתנה  הוראה

לחשיפת המארב ולמעצרן; ואו אז, הגיחו שוטרים מהמארב, כשהם מאירים בפנסים לעבר שתי הדמויות, ומורים להן לעצור. אך הדמויות השליכו את השקים מידיהן והחלו להימלט, כשהדמות האחת נמלטה לכיוון מזרח, ולאחר מרדף אחריה נתקלה זו בשלד אחת החממות, מעדה ונעצרה; ואילו הדמות השניה נמלטה צפונה ו"נפלה", ישירות, לידי השוטרים שהיו ממוקמים במארב באותו מקום.

כפי שהוברר, הדמות שנמלטה צפונה, כאמור - היא הנאשם; ואילו הדמות שנמלטה מזרחה - היא עותמאן.

ו.    מיד עם השלכת שני השקים, כאמור, על גבי השביל (ולא ברור איזה מהם הושלך ע"י מי מהשניים) נתפסו  השקים ע"י הבלש בנימין דב ( ע.ת 7) ששימש גם הוא בכוח המארב, ואשר בדק את תכולתם.