הכרעת דין בתיק פ 7647/04

כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של תקיפה הגורמת חבלה בניגוד לסעיף 380 לחוק העונשין.

על פי הנטען בעובדות כתב האישום,  בתאריך 22.3.04 בשעה 11:00 לערך, ברח' יד חרוצים בתל-אביב, תקף הנאשם את אלישע קורדובה יליד 1927 (להלן: "המתלונן") בכך  שהתנפל עליו, קרע את חולצתו וכן שרט אותו בידיו ובפניו עד זוב דם.

ייאמר כבר עתה, כי לאחר שבחנתי את העדויות השונות, הגעתי למסקנה, כי התביעה לא הרימה את הנטל להוכחת אשמת הנאשם מעבר לספק סביר ויש לזכותו מחמת הספק.

אין חולק, כי בין הנאשם לבין המתלונן התפתח עימות פיזי שבסופו נפצע המתלונן בלחי ימין ובגב כפות ידיו . המחלוקת היא באשר לנסיבות האירוע וחלקו של כל אחד מן המעורבים בקטטה. בעוד שהמתלונן טוען, כי הוא הותקף על ידי הנאשם על לא עוול בכפו, הנאשם כופר בכך וטוען מנגד כי הוא זה שהותקף על ידי המתלונן. לדבריו, הוא פעל מתוך הגנה עצמית וכתוצאה מכך נפצע המתלונן.

ראיות התביעה מבוססות בעיקרן על עדותו של המתלונן וזאת, כנגד גרסתו של הנאשם.

גרסת המתלונן בכללותה היא, כי ביום האירוע הוא נהג במוניתו ברח' יד חרוצים בתל אביב ועצר לפני רמזור אדום. לדבריו, הנאשם, נעמד מאחוריו כשהוא נוהג בג'יפ שאליו היה מחובר נגרר. לדברי המתלונן, בעוד הנאשם עומד מאחוריו, אולי מפני שלא שבע נחת מקצב נהיגתו, יצא הנאשם לפתע ממכוניתו כשהוא מקלל ומגדף אותו. המתלונן, לדבריו, יצא אף הוא ממכוניתו מתוך חשש שהנאשם יפגע ברכבו, ואז, ניגש אליו הנאשם, משך בחולצתו וקרע אותה וכן סטר בפניו. לדברי המתלונן, תוך כדי משיכת החולצה נקרעה גם שרשרת זהב שהייתה על צווארו. לדברי המתלונן, כתוצאה מאותה סטירה - או בגלל חפץ חד שהיה בידי הנאשם או בגלל מגע ציפורניו- נגרמה לו שריטה בלחי.

לאחר מכן, לדברי המתלונן, הוא נכנס חזרה לרכבו והחל בנסיעה, ואז, פנה הנאשם ימינה תוך שהוא מבצע מעין עקיפה מצדו הימני ופגע עם הנגרר בפח שמעל לגלגל הימני של מוניתו. בתגובה לכך, הנאשם עצר בצד הדרך, מסר את פרטיו והבטיח למתלונן, כך לדבריו,  לשלם על הנזק. לדברי המתלונן, הוא פנה לטיפול רפואי (ראה תעודה רפואית -ת/2) ולמחרת גם פנה להגשת תלונה במשטרה.

לאחר שרוענן זכרונו מסר המתלונן, כי נגרמו לו גם חבלות בכפות ידו בעת שניסה לגונן על עצמו עם ידיו מפני מכותיו של הנאשם.

המתלונן אישר, כי לא תבע את הנאשם וגם לא פנה אליו על מנת שיפצה אותו על הנזק שנגרם לו.

גרסתו של הנאשם לאירוע היא שונה בתכלית. הנאשם הקדים וסיפר, כי הוא נכה 100% עקב מחלת פוליו בשתי רגליו ומוגבל בהליכה. אליבא דברי הנאשם, האירוע נשא שלב אחד בלבד שלא כטענת המתלונן. לדבריו, ביום האירוע, הוא נסע מאחורי מוניתו של המתלונן ברח' יד חרוצים, שהוא כביש דו סטרי (ראה תמונות נ/5 ב' ו-ג') בשלב מסוים, לדברי הנאשם, הוא עקף את רכבו של המתלונן מצד שמאל ונעמד לפניו. הנאשם הסביר, כי לא יתכן שעקף את רכב המתלונן מימין, כטענת המתלונן, מפני מדובר בכביש דו סטרי, בעל נתיב נסיעה אחד לכל צד,  כאשר בימין בדרך ישנה מדרכה.

לדברי הנאשם, לאחר שעקף את המתלונן, הוא נעצר לפני מעבר החצייה ואז נשמעה חבטה חזקה והוא ראה, כי מוניתו של המתלונן פגעה בחלק האחורי ימני של הנגרר שלו. הנאשם יצא לדבריו מרכבו וניגש לראות מה טיבו של הנזק שנגרם לו ואז, בעודו רוכן לעבר הנגרר,הגיע המתלונן והחל מכה אותו בפניו. לדברי הנאשם, הוא תפס עם שתי ידיו את ידי המתלונן כשהוא מצמיד אותן לנגרר. הנאשם הסביר, כי זו הדרך היחידה שבה יכול היה לבלום את המתלונן מפני שהוא נכה ואינו יכול לעמוד על רגליו ללא תמיכה. לדברי הנאשם, בעודו אוחז את המתלונן בשתי ידיו, החל המתלונן מניע את ראשו מצד לצד וכתוצאה מכך הוא נשרט בלחיו מרשת הנגרר שיש עליה  זיזים. בדרך זו גם נשרט המתלונן בכפות ידיו שהוצמדו לרשת הנגרר.

לדבריו הנאשם, בראותו שהמתלונן זב דם, הוא ניגב את לחיו ושניהם לחצו ידיים לאות סולחה וגם החליפו ביניהם פרטים. זאת הסיבה שהוא לא פנה והתלונן במשטרה נגד המתלונן.

ייאמר כבר עתה, כי גרסאות שני הצדדים אינן נטולות ספק בעיני ולא אוכל לסמוך על מי מהן לצורך קביעת ממצא ראייתי ברור.

אשר למתלונן: הלה מסר גרסה מבולבלת (אולי כפועל יוצא של גילו המבוגר) שמעוררת תמיהות ומקשה על האפשרות לבסס הרשעה בפלילים בהסתמך עליה בלבד.

יודגש, אין באמירה זו כדי לקבוע שהמתלונן מסר בפני דבר שקר בתארו את התקיפה, או כי בחר לטפול על הנאשם עלילת שווא, ועם זאת, כאשר בוחנים את מכלול גרסתו, על התמיהות שבה, יש להגיע למסקנה,  כי היא נעדרת את המשקל הראייתי הדרוש לצורך הרשעה בפלילים בהסתמך על עדות יחידה במשפט.

כך למשל, לא ברור מדברי המתלונן על מה ולמה פרץ העימות הראשוני בינו לבין הנאשם. דברי המתלונן בנקודה זו, מהם עולה לכאורה, כי הנאשם תקף אותו ללא מניע של ממש,  היו לאקוניים ולא משכנעים. לא זו אף זו, דברי המתלונן כאילו הנאשם החל להכותו כך סתם, אולי בגלל שקצב נסיעתו לא נשא חן בעיניו, אינם מתיישבים עם התנהלותו של הנאשם בהמשך, עת, אליבא דברי המתלונן עצמו, היה נכון לתת את פרטיו למתלונן באופן תרבותי וללא ויכוח לאחר שפגע ברכבו. המתלונן מתאר בדבריו כביכול התנהגות של שני אנשים שונים: אחד ברוטלי ואלים והשני- רציונאלי ואדיב. נדמה שגם למתלונן היה קשה להתמודד עם התמיהה, עד שבתשובותיו לב"כ הנאשם, התערער בטחונו בשאלה האם האדם שתקף אותו הוא האדם שאח"כ פגע ברכבו, והאם אדם זה  היה הנאשם  (ראה עמ' 24 ש' 27-25).

גרסת המתלונן מעוררת תמיהה נוספת, שעליה לא ניתן מענה ראוי בראיות התביעה. כמשתקף  בתמונות נ/5, הרי שרחוב יד חרוצים הוא  כביש דו סטרי בעל נתיב נסיעה אחד לכל צד,  ואם כך- לא ברור כיצד יכול היה הנאשם לעקוף את רכב המתלונן מצד ימין.

לא מן הנמנע, כטענת התובעת, שהסדרי התנועה במקום שונו מאז המקרה ועד היום, וגם לא מן הנמנע שבמקום קרות התאונה, הכביש מתרחב מעט ומאפשר מעבר רכב מימין, אך לא הובאו בפני ראיות כדי לבסס אפשרות זו.

לא ניתן להתעלם מכך, שבהודעתו במשטרה המתלונן לא הזכיר כי נקרעה שרשרת הזהב שלו. המתלונן גם ציין שם שגופייתו ולא חולצתו היא שנקרעה. בעדותו בבית המשפט, לעומת זאת, המתלונן לא זכר לומר מיוזמתו, כי נפצע גם בכפות ידיו.