הכרעת דין בתיק פ 7638/02

1.         בתיק זה ניתנה הכרעת דין לפיה הנאשם זוכה מהאישומים שהוגשו נגדו.

2.         כנגד הנאשם הוגשו שני אישומים המייחסים לו עבירות של מעשה מגונה, וזאת כלפי שתי מתלוננות. על פי אישום ראשון, בתאריך 14.12.01 עשה הנאשם במתלוננת 1 (להלן: "ליאת") מעשה מגונה בכך שתוך כדי הסבר היכן עליה לשים את התג הכרוך בעבודתה כמלצרית, נגע לה בחזה.

            בתאריך 22.1.02 ביקשה ליאת מהנאשם רשות ללכת לביתה, אך הנאשם ליטף את פניה, חיבק אותה מאחור ונגע בחזה.

3.         על פי אישום שני, במהלך תקופת עבודתה של המתלוננת 2 (להלן: "שירי"), בין החודשים נובמבר 2001 למרץ 2002 נגע הנאשם בגופה במקומות אינטימיים, ובכלל זה בחזה, וכן התחכך בה. על פי אישום זה, הנאשם היה נוהג לעמוד במעבר צר במסעדה הנמצאת במלון דן אכדיה וממתין כדי שהמתלוננת תעבור במעבר זה, ובכך היה מתחכך בה. כמו כן, היה נוהג לגעת במתלוננת וללטף את שערה בניגוד לרצונה.

4.         הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב, וניתן להתרשם כבר עתה כי באשר למתלוננת שירי, באישום השני, התביעה בדעה כי עדותה הינה כללית ולא ספציפית, וכדברי ב"כ התביעה בעמ' 2 לסיכומיו:

            "התביעה מודעת לכך שעדותה של שירי לוי היא כללית ולא ספציפית, ובכך יש קושי, אולם גם אם ימצא ביהמ"ש שאין בעדות זו כדי להוכיח כל שנטען באישום השני עדיין תסבור התביעה שיש בעדות כדי לחזק את עדותה של ליאת בן זכאי".

5.         אין ספק כי התביעה בהגינותה היתה ערה לקושי הרב הכרוך בהסתמכות על דברי המתלוננת שירי לחובת הנאשם. מהראיות שהוצגו בפני ביהמ"ש עולה בבירור כי לא ניתן להשתית ממצא כלשהו לחובתו של הנאשם אשר יוביל להרשעתו. עדותה של המתלוננת שירי היתה כללית, סתמית והבירור שנערך בביהמ"ש באשר לטענותיה מעלה כי הנאשם נהג באופן רגיל כפי שמתבקש מתפקידו כאחראי מלצרים במלון אכדיה ללא כל גוון מיני כלפי הכפופים לו, ובכלל זה המתלוננת שירי.

6.         זירת האירוע והמעורבים בפרשה היתה במלון דן אכדיה. הנאשם היה בזמן הרלבנטי אחראי מלצרים, והמתלוננות עבדו תחת פיקוחו כמלצריות. הנאשם עבד בתפקיד זה עשרות בשנים, ועל פי ראיות שהוצג לפני ביהמ"ש מעולם לא התקבלה תלונה כלשהי כגון זו נשוא כתב האישום, ממנה עולה כי הנאשם היה נוהג כלפי מלצריות באופן פסול.

7.         בחרתי לפתוח בהתייחסות למתלוננת שירי משום שיש לכך משמעות והשלכה גם באשר למתלוננת 1 ליאת בן זכאי, שכן אין חולק כי תלונתה של שירי הוגשה אך ורק לאחר מסע שכנוע ושידול של ליאת. לדברים אלה יש משמעות בעיקר לנוכח אופי עדותה של שירי התואם בנקודות לא מעטות גם את הדברים עליהם העידה ליאת, אלא שכאמור גם התביעה ראתה בדברי שירי עדות כוללנית ולא ספציפית אשר יש בה קושי.

8.         אין חולק, כי המלצרים והמלצריות נדרשו לשים תג מעל החזה. המתלוננות טענו כי הנאשם נגע בחזה שלהן באמתלה של שיפור מקום הנחת התג הרשמי. אין חולק עוד, כי המקום בו עבד הנאשם והמתלוננות היה הומה בבני אדם אשר היו באים לסעוד במסעדת בית המלון, מה גם שבכל משמרת ומשמרת היו מלצריות רבות. הנאשם הכחיש מכל וכל כי נגע בחזה של המתלוננות והעיד, כי הסביר לכל הסגל כי יש להתלבש באופן נאות, תוך שהוא מסביר היכן לשים את התג.

            (פרוטוקול מיום 1.1.04, שורות 10-15).

            חיזוק לדברי הנאשם לעניין זה בא לידי ביטוי בעדותו של יניב חיומי, עד תביעה 3, עובד בית המלון, אשר העיד כי הנאשם היה נוהג להקפיד על דרישה זו של הנחת התג הרשמי על הבגדים.

10.       יצוין, כי גם שירי לא ראתה בהערת הנאשם, ואפילו כשנגע בתג, משום מעשה מגונה, שכן לא התלוננה כלל בנושא זה, ולא מן הנמנע כי השפעתה של מתלוננת 2 עליה הובילו אותה בדיעבד לטעון כי מדובר במעשה מגונה של הנאשם.

11.       המתלוננות סיפרו על חיכוכים של הנאשם כלפיהן במעבר צר. הוגשו תמונות נ/1, נ/2, מהן עולה כי מדובר בשטח הנמצא מאחורי ארונית ופתוח למטבח. במקום זה נהגו להיכנס ולצאת מלצרים עם מגשים, שם הוכנו מגשי האורחים. מקובלת עלי לחלוטין טענת הנאשם, וכן עובדים נוספים שהעידו בביהמ"ש, ובכלל זה עדי התביעה יניב חמו ומלי הירש כי מדובר במקום שבו המעבר הוא אינטנסיבי וכרוך בעומס עבודה רב שנועד לשרת את אורחי המלון באופן יעיל ומהיר.

            על פי כתב האישום, שירי העידה כי הנאשם היה נוהג ללחוש באוזנה. הנה מתברר, כי דברים אלו שנלחשו באוזניו היו נוגעים אך ורק לגבי קיפול מפיות. זאת ועוד, ניתן להתרשם כי אחיזתו של הנאשם בידה של שירי במהלך עבודתה היתה אך ורק לצורך הסבר, כשלעניין זה מקובלים עלי דברי הנאשם לחלוטין כי ראוי שהערות למלצרים ודרבונם לעבודה מהירה ייעשו באופן דיסקרטי ולא לאוזנם של אורחים הסועדים את ליבם.

12.       חיזוק לדברים אלה ניתן למצוא גם בעדותו של יניב חיון בביהמ"ש כי הנאשם היה נוהג להסביר את הדברים כאשר הוא אוחז בידם של המלצרים, עובד או עובדת. לא מצאתי מקום לפרש אחיזה ביד ולחישות באוזן כראיות הפועלות לחובת הנאשם, וזאת מהטעמים האמורים לעיל.

13.       הנאשם היה נוהג להעיר לשירי על העובדה כי היתה נוהגת לצבוע שערה חדשות לבקרים בגוונים שונים. התרשמתי, כי הערות אלה התייחסו לגבי אופי המקום והרצון לשוות לו מקום מכובד, ולא היה בכך כל אקט שיש בו משום מסר מיני. לעניין זה ניתן למצוא חיזוק בדבריו של יניב חיון לפיו בית המלון דן אכדיה שומר על אווירה שמרנית ומכובדת.

14.       ראיה חשובה הפועלת לחובת המתלוננת שירי באה לידי ביטוי בדברי עדת ההגנה 2, ציפי סימון. עדה זו מכירה את שירי שנים רבות, ולדבריה שירי היתה בת בית אצלה. הקשר ביניהם היה קשר אישי, ולדבריה ללא ספק לו היה אירוע שכזה אזי היתה שירי מדווחת לה עליו. יצוין, כי עדה זו עבדה במלון דן אכדיה משנת 95 במכירות ומכירה את הנאשם מאז החלה לעבוד שם. לדבריה, שירי תרגמה את התנהגות הנאשם באופן שאינו נכון, וכאשר ביקשה לבטל את תלונתה במשטרה אוימה כי היא תיעצר. כאמור, תלונתה של שירי במשטרה נמסרה בעקבות לחץ ושכנוע של ליאת מקץ חודש לאחר מסירת תלונה של ליאת במשטרה.

15.       אין ספק כי המתלוננת ליאת, על פי התרשמותו של ביהמ"ש במהלך עדותה, היתה דמות דומיננטית בכל הקשור להגשת תלונה והשפעה על שירי להגיש תלונה במשטרה. מדובר במתלוננת אסרטיבית אשר העידה על הדברים באופן נמרץ ותקיף.