הכרעת דין בתיק פ 750/04

השופט י' נועם:

מבוא - האישום והרקע לאירועים

1.         הנאשם והמתלוננת הנם גרושים והורים לשני ילדים משותפים. הם התגרשו ביום 21.7.04, לאחר חמש שנות נישואין ושלוש-עשרה שנות חברות. ביום מתן הגט עזב הנאשם את דירתם המשותפת בבית-שמש, ועבר להתגורר בבית אמו, המצוי בקרבת מקום. יומיים לאחר מכן, ביום 23.7.04, נחקר הנאשם במשטרה בגין איומים שהשמיע כלפי המתלוננת עובר לגירושין. בתום חקירתו באותו יום, שוחרר הנאשם בערובה בתנאים מגבילים, שבגדרם נאסר עליו ליצור כל קשר עם המתלוננת ולהיכנס לדירתה.

2.         בכתב-האישום נטען, כי ביום 27.7.04 בשעה שלוש לפנות בוקר, קרי - כארבעה ימים לאחר שחרורו בערובה בתנאים המגבילים האמורים, התפרץ הנאשם לדירתה של המתלוננת, בכך שנכנס לתוכה דרך הגג מבעד לחלון הסלון. הוא נעל את דלת הדירה על-מנת למנוע מהמתלוננת לברוח מהמקום, דרש מהמתלוננת לשוב לחיות עמו והשמיע כלפיה איומים לפגיעה בנפש. בהמשך, דקר הנאשם את המתלוננת בסכין וגרם לה לחתך בחזה. על-פי הנטען, בעקבות דרישותיו של הנאשם מהמתלוננת לקיים עמו יחסי מין, ועל רקע הדקירה ואיומיו לפגוע בה, פשטה המתלוננת את בגדיה  ואפשרה לו לבעול אותה ולהחדיר את אבר מינו לפיה.

בגין המעשים האמורים המיוחסים לו, הואשם הנאשם בכתב-האישום בעבירות שלהלן: אינוס - לפי סעיף 345(ב)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק); מעשה סדום - לפי סעיף 347 בנסיבות המנויות בסעיף 345(ב)(2) לחוק; חבלה חמורה בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 333 בשילוב עם סעיפים 335(א)(1) ו-335(ב)(1) לחוק; התפרצות לבית מגורים - לפי סעיף 406(ב) לחוק; ואיומים - לפי סעיף 192 לחוק.

3.         איו חולק, כי בסמוך לשעה 5:30 בבוקר הגיעו המתלוננת והנאשם למרפאת מר"מ בבית-שמש ( להלן - המרפאה) לקבלת טיפול רפואי בחתך שנגרם למתלוננת בחזה. בתחילה, בעת שהנאשם עמד לידה, אמרה המתלוננת לאחות המרפאה, כי נפצעה מדלת של ארון. כאשר נזדמן למתלוננת להיות ביחידות עם האחות, היא דיווחה לה על האירועים האמורים בכתב-האישום. היא הופרדה מהנאשם והועברה באמבולנס לבית-החולים הדסה עין-כרם שם נבדקה וטופלה. גם לנהג האמבולנס ולרופאי חדר-המיון דיווחה המתלוננת, כי נדקרה ונאנסה. בעקבות הדיווח האמור הוזעקה המשטרה לבית-החולים, ונפתחה על-ידה חקירה שבסיומה הוגש כתב-האישום הנדון.

יריעת המחלוקת                

4.         הנאשם הכחיש - הן בחקירתו במשטרה, הן בתשובתו לאישום והן בעדותו בבית-המשפט - את כל המעשים המיוחסים לו. הוא טען, כי לא היה כלל בדירתה של המתלוננת ביום האירוע הנטען, וממילא - כי לא התפרץ למקום ולא ביצע כלפי המתלוננת עבירת אלימות או עבירת מין כלשהי. הוא אף העלה טענת אליבי, לפיה בשעות הרלבנטיות לאישום שהה בבית אמו.

            לטענת הנאשם, הוא נפגש עם המתלוננת באותו הלילה פעמיים: לראשונה - בסמוך לאחר חצות, עת הגיעה לבית אמו והביאה לו מזרון, שמיכה ומזון; ובשנית - בסמוך לשעות שלוש-ארבע לפנות בוקר, שעה שהגיעה לביתו כשהיא פצועה וביקשה ממנו להתלוות אליה למרפאה לקבלת טיפול בחתך שנגרם לה מנפילת דלת של ארון. הוא אישר, כי התלווה אל המתלוננת למרפאה, אך הכחיש, כי בין המפגשים הנטענים נכנס לביתה וביצע בה את המעשים המיוחסים לו.

            לחלופין, טוענת הסנגוריה, כי אף אם יאמץ בית המשפט את גרסתה של המתלוננת, ויעדיפה על-פני עדותו של הנאשם, הרי שלא ניתן להסיק ממנה שהנאשם היה מודע לאי הסכמתה לקיום יחסי המין. עוד גורסת הסנגוריה, כי על-פי עדות המתלוננת לא בעל אותה הנאשם, ולכל היותר ניתן לייחס לו אך עבירה של ניסיון לאינוס.

5.         גרסת התביעה נסמכת בעיקרה על עדותה של המתלוננת, שהיוותה עדות יחידה על התרחשות האירוע. יתר ראיות התביעה - כמו דו"חות שוטרים שביקרו בדירה, ודו"חות הגורמים הרפואיים אשר טיפלו במתלוננת לאחר פציעתה וששמעו מפיה את תלונתה בתכוף למעשים - הוגשו בהסכמת הסנגוריה. כן העידה המאשימה מטעמה את אחיו של הנאשם, לשם הפרכת גרסתו של הנאשם, שהועלתה בחקירתו במשטרה, לפיה המתלוננת הגיעה לביתו בשעות הלילה.

6.         מטעם ההגנה העידו הנאשם וגיסו. הסנגוריה ביקשה להוכיח באמצעות הגיס, כי המתלוננת חזרה בה לאחר עדותה מגרסתה המפלילה. ואולם, נקדים ונאמר כבר עתה, כי מהקלטת השיחה שהתקיימה בין השניים, נתחוור כי טענתו של הגיס מופרכת ואין בה ממש.

גרסת המתלוננת

7.         אסקור להלן את גרסת המתלוננת לפרטיה, כפי שנמסרה בעדותה.

            בסמוך לאחר הגירושין, התקשה הנאשם להשלים עם הסכמתו לתת למתלוננת גט. הוא ביקש לשוב לחיות עמה, אך זו דחתה את תחינותיו ופניותיו. בעקבות תלונת המתלוננת, נעצר הנאשם בסמוך לאחר הגט, ונאסר עליו - במסגרת תנאי השחרור בערובה - להיכנס לדירתה. בתקופה זו התגורר הנאשם בדירת אמו. יומיים לפני האירוע הוא ביקש להיכנס לדירת המתלוננת, אך הורחק מהמקום על-ידי שוטרים שהוזעקו למקום על-ידי המתלוננת.

8.         ביום האירוע, בשעות הערב, הגיע הנאשם לבניין מגוריה של המתלוננת, וקרא לה מחצר הבית. לבקשתו, הורידה לו המתלוננת מהדירה מזרון, שמיכה, כרית ואוכל. בשיחתם בחצר, דחתה המתלוננת את בקשתו של הנאשם לאפשר לו לישון בדירה.

9.         באישון הלילה, בסמוך לשעה שלוש, שמעה המתלוננת רחשים בדירתה. כאשר יצאה מחדר השינה לסלון, הבחינה בנאשם שישב על אדן חלון הסלון כשרגליו משתלשלות לתוך הדירה. היא העריכה שהוא חדר לדירה מבעד לחלון דרך גג הבניין, הואיל ולא היה לו מפתח של הדירה שהייתה נעולה. הלה ביקש ממנה שתתיר לו לישון בדירה, בטענה שדירתה של אמו נמצאת בשיפוצים. במשך שעה ארוכה הפצירה המתלוננת בנאשם לעזוב את הדירה, אך הלה לא  נענה לתחינותיה.

10.       בשלב מסוים נכנס הנאשם למטבח לשתות, וכשחזר לסלון נעל את הדלת הראשית, נטל את המפתח והכניסו לכיסו. דרישותיה של המתלוננת מהנאשם לעזוב את הדירה, לא פסקו, והעימות המילולי ביניהם אף גלש לצעקות ולגידופים. במהלך הויכוח צעק הנאשם, כי הוא אוהב את המתלוננת, אינו משלים עם הגט ורוצה להמשיך לחיות עמה (עמ' 17). בין השאר הוא צעק לעברה: "אני אוהב אותך, את לא תהיי עם אף גבר אחר", "את תהיי רק שלי ולא של אף אחד אחר" (עמ' 23, 57).

11.       במהלך שלב זה של הישיבה בסלון, כאשר הויכוח גלש לטונים גבוהים, לרבות גידופים הדדיים, עלתה לראשונה בקשתו של הנאשם לקיים יחסי מין. הנאשם חיבק את המתלוננת בחזקה, נישק אותה בכוח וצעק שהוא אוהב אותה. המתלוננת הסבירה לנאשם, כי אסור לה להיות עמו לאחר הגירושין, והלה הגיב במילים:  "את תעשי מה שאני רוצה ומה שאני אומר"   (עמ' 32). הוא ביקש מהמתלוננת לקיים עמו יחסי מין, והמתלוננת סירבה לבקשתו.  עובר לכך, מסר הנאשם למתלוננת, על-פי בקשתה, סכין שנשא בכיס מכנסיו, והיא הניחה אותה על השולחן. בהמשך, לאחר חלוף פרק זמן ממושך של ויכוחים, הביא הנאשם סכין מהמטבח והתיישב על רצפת הסלון, למרגלותיה של המתלוננת אשר ישבה על הספה. בשלב זה הכה הנאשם את המתלוננת בכתפה פעמיים  באמצעות ידית הסכין, ובהמשך - הניף את להב הסכין לעברה. המתלוננת ניסתה להגן על גופה מפגיעת הסכין באמצעות כרית שהצמידה לגופה; ואולם,  להב הסכין חדר דרך הכרית, קרע את חולצתה וגרם לחתך בחזה שהחל לדמם. בשלב כלשהו, במהלך התקיפה האמורה, התפרקה ידית הסכין (עמ' 19-21).

12.       על פרק הזמן שחלף עד לדקירה מסרה המתלוננת הערכות כלליות שונות. בעדותה בחקירה הראשית ציינה, כי בין הדרישה לקיום יחסי מין לבין אירוע הדקירה חלפה כחצי שעה עד שעה ("הוא נישק אותי וחיבק אותי וביקש לקיים יחסי מין. אמרתי לו: לא. הוא ירד מזה. אחר-כך באה הדקירה אחרי חצי שעה  - שעה" - עמ' 32). עם זאת, בחקירתה הנגדית העידה, כי מרגע כניסתו של הנאשם לדירה ועד לרגע הדקירה חלף פרק זמן כולל של כ-40 דקות עד שעה (עמ' 78). עוד העידה המתלוננת, כי הנאשם דקר אותה על רקע סירובה לחזור לחיות עמו, וכי באותה עת היה נתון תחת השפעת סמים ( "הדקירה באה מהמצב הזה של קנאות של הגירושין, של האהבה, של זה שהוא רוצה אותי וחושק בי, וזה שאני לא רוצה אותו, ואני עומדת על שלי שאני לא רוצה אותו. במחשבה שנייה לאחור התעוררתי והבנתי שהוא היה גם תחת השפעת סמים" (עמ' 26). היא הוסיפה וציינה בחקירה הנגדית, כי הנאשם אף נרדם פעמיים-שלוש למספר שניות בשל השפעת הסמים (עמ' 45, 65).