הכרעת דין בתיק פ 7389/04

תקיפת בת-זוג שגרמה חבלה ממשית, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין");

תקיפת בת-זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין;

איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין;

הזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

1.       הנאשם ו קארן לוזובסקי (להלן: "המתלוננת") היו לבני זוג מאז היכרותם במחצית שנת 2001. השניים התגוררו בצוותא בדירה שכורה ברח' דיזנגוף בתל-אביב, ועברו בחודש פברואר 2002 להתגורר בדירה אחרת, ברח' בן-יהודה 60 בתל-אביב (להלן: "הדירה"). עמם בדירה התגורר חברו של הנאשם, עד ההגנה אולג שנצלוב.

מסיבות אלו ואחרות הידרדרו יחסי בני הזוג, וכבר בחודש מרס 2002 הם נקלעו למריבות שבעקבותיהן החליטו השניים להיפרד, אלא שהפרידה בוששה להתממש. המריבות נסבו בעיקר על חוב כספי שחבה המתלוננת לנאשם וסירובה לעמוד בו.

2.    בתאריך 4.5.02 בשעת ערב, הגישה המתלוננת תלונה למשטרה בה טענה כי בלילה שעבר ובמועדים קודמים נוספים, נקט הנאשם כלפיה באלימות, כשתקף אותה, ואיים להרוג אותה ולמחוק את משפחתה. ב-4.5.02 בשעה 01:00, אמרה המתלוננת בתלונתה, במהלך ויכוח ביניהם, דחף אותה הנאשם, בעט בה בידיה וברגליה וגרם לה סימנים כחולים על רגליה וידיה ונפיחות ברגל ימין; חנק אותה וירק עליה, ואף השליך לעברה חפצים, וכך, שבר את מכשיר הטלפון שלה.

בגין אלה, מייחסת התביעה לנאשם (באישום הראשון) עבירות של תקיפת בת-זוג שגרמה חבלה ממשית, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, ו הזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק העונשין; וכן, עבירות של תקיפת בת-זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין ו איומים (באישום השני).

מטעם התביעה העידה המתלוננת, והוגשה תעודה רפואית על שמה מהמרכז הרפואי ע"ש סוראסקי - ת/1. הוגשה בהסכמה הודעת הנאשם מ-4.5.02 - ת/1.

3.       הנאשם כפר בכל המיוחס לו בכתב-האישום, הכחיש שנקט באלימות מכל סוג שהוא כלפי המתלוננת או רכושה, למעט יריקה שירק לעברה לאחר שגידפה את אמו גידופים נמרצים.

הנאשם טען בעדותו (עמ' 9-11 לפרוט') ובהודעה ת/2 כי המתלוננת גרמה במעשיה ובהתנהגותה להתלקחות המריבות ביניהם; היא זו שנהגה כלפיו באלימות על רקע דרישתו שתחזיר לו כספים שהיא חייבת לו, ואת כרטיס האשראי והטלפון שלו, וסירבה לעזוב את הדירה למרות שלא השתתפה בתשלומי שכר הדירה.

להגנתו העיד הנאשם מטעמו את חברו, אולג, ששהה בדירה ב-4.5.02 בשעת העימות בין השניים. הודעת העד במשטרה הוגשה מטעם התביעה להוכחת סתירות בגרסתו - ת/3.

4.       לאחר ששמעתי את העדים ובחנתי את הראיות, במידת הזהירות הראויה נוכח העובדה שמדובר בעדת תביעה אחת שהיא בעלת נגיעה אישית לנושאי כתב-האישום, נותר בי ספק באשר למהימנות הגרסה שמסרה המתלוננת ביחס למרבית האירועים. הנאשם ייהנה מספק זה ביחס לאישומים שיוחסו לו. להלן יימנו נימוקי המפורטים.

5.       בהסתמכה על תלונת המתלוננת, טענה המאשימה בכתב-האישום, באישום הראשון, כי בתאריך 4.5.02, בשעה 1:00, בעודם מתווכחים - דחף הנאשם את המתלוננת, ירק לעברה, בעט בידיה וברגליה, והותיר בה סימנים ונפיחות; זרק על המתלוננת חפצים, ושבר את מכשיר הטלפון שלה; חנק אותה ואיים שיהרוג אותה.

          5.1          מרבית הפרטים שמסרה המתלוננת בעדותה לא תאמו את גרסתה במשטרה:

המתלוננת נתבקשה בעדותה לתאר את העימותים עם הנאשם שבהם נתגלתה אלימותו כלפיה, והשיבה תשובות מהוססות, כלליות ונעדרות כל פירוט שהוא חיוני כדי להתרשם מאופי המעשים עליהם התלוננה. אף שאישרה כי קראה את הודעתה במשטרה (לפחות בחלקה הגדול) קודם למסירת העדות, לא ידעה המתלוננת לומר מה ארע לאמיתו של דבר במהלך אותו אירוע, ומגרסתה נעדרו פרטים רבים ומהותיים מההתרחשות; בעדותה חזרה ואמרה כי בשל הזמן הרב שחלף היא איננה זוכרת את כל הפרטים.

המתלוננת העידה: "ב-4.5.02 מסרתי תלונה במשטרה. אני לא ממש זוכרת את התלונה למרות שהתובע עבר אתי על ההודעה לפני העדות, אבל התלונה שהגשתי הייתה על תקיפה, על כך שרציתי להיפרד ממנו ולעזוב את הדירה ושכל אחד ילך לדרכו. . . התחלנו להתווכח ותוך כדי הויכוח הוא הרים עלי יד, נתן לי סטירה, יריקות ובעיטות. היו צעקות וויכוחים, אני כבר לא יכולה לזכור בדיוק מה היה. האמת שלא היתה לי כל כוונה להגיע למשפט" (עמ' 4, ש' 17-20).