הכרעת דין בתיק פ 7025/06

השופט משה רביד:

כתב האישום

1.         על-פי האמור באישום הראשון, י' קטינה ילידת 19.6.90 (להלן - "המתלוננת"), הכירה את אחיו של הנאשם, אשר היה מדריך בתקופה בה שהתה המתלוננת בפנימיה, בטרם חזרה לביתה. המתלוננת שמתגוררת בשכנות למשפחתו של הנאשם, באה פעם לבקר את אחיו שהתגורר בדירת אמו, ושם הכירה את הנאשם, המתגורר אף הוא באותה דירה.

            ביום 28.4.06, בשעה 14:00, או בסמוך לכך, עמדה המתלוננת בתחנת אוטובוסים, כשפניה מועדות לבית חולים "הדסה" עין כרם, על מנת לבקר חולה, שאושפזה שם. הנאשם שנסע עם רכבו, עצר ליד המתלוננת, והציע להסיעה לבית החולים הדסה. המתלוננת נענתה ועלתה לרכבו של הנאשם. כאשר הנאשם התקרב לבית החולים "הדסה", ביקשה המתלוננת מהנאשם לעצור את רכבו ולרדת. הנאשם אמר לה לשתוק והגביר את מהירות נסיעת הרכב. הנאשם שהמשיך בנסיעתו לעבר סטף, למרגלות הרכס, נכנס לשביל צדדי ועצר את הרכב. לאחר שהנאשם עצר את הרכב, יצאה המתלוננת מהרכב בניסיון לברוח מהמקום. הנאשם תפס אותה, ותוך שימוש בכוח הכניס את המתלוננת לרכב ונכנס אחריה לרכב.

            הנאשם ניסה לנשק את המתלוננת, וכאשר התנגדה סטר לה בחוזקה. לאחר מכן, הוריד הנאשם את מכנסי המתלוננת, פתח את מכנסיו וניסה להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת. המתלוננת ניסתה להתנגד למעשיו וצעקה לו שיחדל, אך הנאשם לא נענה לה, והצליח להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. הנאשם המשיך במעשיו במשך מספר דקות, עד שהופסק על ידי רוכבי אופניים, שעברו במקום והפרידו בין הנאשם למתלוננת. על-פי עובדות כתב האישום, מואשם הנאשם בעבירה של אינוס, עבירה על סעיף 345(ב)(1) בצירוף סעיף          345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - "חוק העונשין"); ובעבירה של חטיפה לשם חבלה או עבירת מין, עבירה על סעיף 374 לחוק העונשין, טרם התקבל תיקון מס' 91 לחוק העונשין.

2.         לאחר שהנאשם נעצר והיה נתון במשמורת בבית המעצר במגרש הרוסים, הוא התקשר ביום 12.5.06, בסביבות השעה 15:20, מבית המעצר לטלפון הנייד של המתלוננת. המתלוננת ענתה לשיחה ולאחר דין ודברים קצר, הזדהה הנאשם בפני המתלוננת ואמר לה שתדאג שישוחרר מהמעצר. המתלוננת ניתקה את השיחה. על-פי עובדות אלה מואשם הנאשם באישום השני בעבירה של הטרדת עד, עבירה על סעיף 249 לחוק העונשין.

התשובה לאישום הראשון

3.         בישיבה מיום 13.8.06, טען סנגורו של הנאשם, עו"ד להמן, כי הנאשם והמתלוננת בילו יחדיו חופשה באילת וביקש דחיה למתן תשובה מפורטת וזאת לאחר שהמתלוננת תעבור בדיקה אם היא משתמשת בסמים. בישיבה זו הצהיר הנאשם: "אותי הבחורה הזאת לא משקרת" (עמ' 6). לאחר מספר דחיות, ניתנה ביום 18.10.06 תשובת הנאשם לכתב האישום.

            לדברי עו"ד להמן, המתלוננת והנאשם היו בקשר ארוך. הנאשם אינו מכחיש את נוכחותו בסטף ביום ובשעה הנקובים בכתב האישום. הנאשם לא חטף את המתלוננת שכן הנסיעה תואמה מראש. הנאשם אסף את המתלוננת מבית ספרה ולא מתחנת אוטובוסים. הנאשם הגיע עם המכונית לסטף ושם עצר. במהלך הנסיעה המתלוננת לא ביקשה מהנאשם לעצור את המכונית. הנאשם עצר, בהסכמת המתלוננת, את הרכב בסטף. הנאשם הכחיש כי המתלוננת יצאה מהרכב לאחר שעצר את המכונית. הנאשם והמתלוננת עשנו סמים בצוותא, לאחר שהמתלוננת ביקשה באותו בוקר מהנאשם לדאוג שיהיו בידיו סמים. "היה תחילתו של עניין מיני בהסכמה. כלומר לא היה אינוס, לכאורה. לא היתה בעילה. היה תחילתו של מגע מיני, לא בעילה. וכל מה שהיה בשלב זה היה בהסכמתה. הוא (הנאשם) לא ניסה להחדיר את איבר מינו. הוא פתח את מכנסיו עד כמה שאני מבין" (עמ' 14). כנראה בשל השימוש המאסיבי של המתלוננת בסמים, התעוררו בה אילוזיות - פרנויה עם פסיכוזה פרנואידית ושמיעת קולות. המתלוננת החלה להזות כאילו הנאשם פוגע בה, והלה ניסה להרגיעה. אכן רוכבי אופניים עברו במקום. הנאשם ברח כדי להחביא את הסמים שהיו במכוניתו ולאחר מכן חזר למקום האירוע, שבו היו רוכבי האופניים.

הראיות לאישום הראשון

4.         המאשימה העידה את השוטרים שהיו בזירה: יגאל לוי, טכנאי זיהוי, שהיה בזירת האירוע ואסף ממצאים; בני אולי ועייש ליטל, שהגיעו לזירה, העידו על מצבה הנפשי של המתלוננת בעת שפגשו אותה; נהג טרקטורון, ש"מ; ורוכב אופנוע, ש"צ, שהגיעו לפני רוכבי האופניים, א"ו וד"ק. על דוכן העדים עלו גם גובי ההודעות ויסאם אשקר (שגבה את ההודעה ת/1, ביום 28.4.06) ומשה מזרחי (שגבה את ההודעות ת/4 ביום 1.5.06, שעה 13:37; ת/5 ביום 1.5.06, בשעה 16:25ות/6 ביום 15.5.06). בנוסף, הוגשו זכ"דים של שלומי בכר (ת/15, מיום 28.4.06), שני ארזדה דכטר (ת/22, זכ"ד שכתבה ביום 1.5.06) ושל איל לוי (ת/2, מיום 30.4.07). כמו כן, הוגשה חוות דעתו של ד"ר קונסטנטין זייצב (ת/17), שבדק את המתלוננת.

5.         המתלוננת, שהיתה העדה המרכזית נגד הנאשם, עלתה על דוכן העדים שלוש פעמים. המתלוננת העידה בפעם הראשונה עדות מפורטת על מה שעולל לה הנאשם. לאחר שהוברר, בעקבות עדותה של חברתה ש', שהובאה כעדת הגנה, כי קיימת אפשרות שחלק מעדותה הראשונה אינו נכון, נקראה המתלוננת לעלות שוב על דוכן העדים ואז מסרה גרסה שחלקה שונה מעדותה המקורית. בתום חקירתה הראשית לא היה הסנגור מוכן לחקור אותה חקירה נגדית, למרות שהותרה על-ידי בית המשפט. בנסיבות אלה, היה צורך לקרוא למתלוננת להעיד פעם שלישית.

העדות הראשונה של המתלוננת

6.         בעדותה הראשונה תארה המתלוננת את קורות חייה, שלא היו סוגים בשושנים. היא הוצאה מחוץ לבית ושהתה בפנימיה, שם הכירה את אחיו של הנאשם, שהיה מדריך שלה. כשחזרה בגיל 14 לבית אמה, הכיר לה האח את הנאשם ואמו. המתלוננת היתה נפגשת עם הנאשם והיתה שופכת את ליבה בפניו. הם נפגשו לעיתים מזומנות חרף פער הגילים ביניהם.

            שמונה ימים לפני אירוע האונס, ביום 20.4.06, טיילה המתלוננת עם הנאשם ביער עמינדב כאשר שניהם ישבו בתוך המכונית. המתלוננת הבהירה לנאשם ביער עמינדב, כי "אין מצב" שבינו לבינה יקרה משהו. לא היה קשר רומנטי בין המתלוננת לבין הנאשם בשעה שהיו ביער עמינדב. בעת שהשניים ישבו ברכב, הגיעה לפתע למקום מכונית משטרה. השוטרים ערכו חיפוש ברכב והיתרו בנאשם שלא ייפגש יותר עם המתלוננת. השוטרים החזירו את המתלוננת לביתה.

בעבר היה מקרה בו הנאשם הניח את ידו עליה והמתלוננת אמרה לו להסיר אותה. הנאשם אמר למתלוננת כי הוא נקי מסמים תקופה ארוכה ואף הזהיר אותה לבל תיגע בסמים ותשתמש בהם.

7.         ביום האירוע, התקשרה המתלוננת לחברה, שאמה היתה אז מאושפזת ב"הדסה", בכדי לבקרה בבית החולים. המתלוננת חיכתה בתחנה לאוטובוס ואז עבר הנאשם עם רכבו והציע לקחתה לבית החולים "הדסה". כאשר הגיעו לבית החולים "הדסה", ביקשה המתלוננת מהנאשם שיעצור. הנאשם לא נשמע לה והגביר את מהירות נסיעתו. המתלוננת צעקה לנאשם שיעצור אך הוא השיב לה שתסתום את הפה. הנאשם, שעד אז היה נעים הליכות, הפך לאגרסיבי. המתלוננת חששה לקפוץ מהמכונית, עקב המהירות שבה נסע הנאשם. הנאשם אמר לה: "תסתמי את הפה... אני אזריק לך... ותראי שיהיה לנו כיף" (עמ' 64).

            כאשר הגיע הנאשם עם רכבו לסטף, לרחבה התחתונה, ועלה על שביל עפר, פתחה המתלוננת את הדלת ויצאה, אך הנאשם תפס אותה והכניס אותה באגרסיביות לרכב מהדלת שליד מושב הרכב שבו ישבה, והניח אותה על המושבים הקדמיים של הרכב, כאשר ראשה היה מונח על מושב הנהג. שתי דלתות הרכב נותרו פתוחות.

            הנאשם החל לעלות על המתלוננת, ששכבה על גבה, ואמר לה "תביאי לי נשיקה". המתלוננת צעקה לו: "אתה אמרת לי שלא תעשה לי כלום" (עמ' 67). בתגובה סטר הנאשם על פניה של המתלוננת. הנאשם ניסה לנשקה, אך המתלוננת התנגדה בידיה וברגליה והזיזה את גופה. בתגובה תפס הנאשם בידיה. הנאשם אמר לה: "אני אזיין אותך. תראי איך אני אזיין אותך... יהיה לך כיף" (עמ' 68). המתלוננת ניסתה להילחם בנאשם, ללא הצלחה, הואיל והנאשם היה חזק, כבד והכאיב לה. הנאשם צעק על המתלוננת והיא פחדה ממנו. המתלוננת צעקה לנאשם שיעזוב אותה, שהוא מכאיב לה, שיניח לה ושהיא קטינה, אך ללא הועיל. הנאשם שכב עליה והוריד את מכנסיה. המתלוננת שלא ידעה היכן היא נמצאת, חייגה למשטרה בחיוג חירום (מס' 112). הטלפון הנייד שלה היה מונח בסמוך למוט ההילוכים בין שני המושבים. המוט היה מורם, וכאשר המתלוננת שכבה על המושבים הקדמיים הוא הכאיב לה. המתלוננת לא ידעה האם המשטרה ענתה לקריאתה הנואשת. הנאשם פתח את רוכסן מכנסיו והפשילם. הנאשם עיקם את רגלה של המתלוננת כלפי מעלה והצליח בסופו של המאבק להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת, תוך שהוא מרטיב ברוק את איבר מינו. מאחר שהמתלוננת זזה כל הזמן, איבר מינו של הנאשם יצא מנרתיקה ואז הנאשם חזר והכניס אותו, תוך שהוא מכאיב לה. הנאשם הכאיב למתלוננת עד שהתייאשה. המתלוננת הרגישה ש"אינה יכולה עליו". המתלוננת לא חדלה לומר לנאשם, כי הוא מכאיב לה, ביקשה שיזוז ממנה, ושאלה אותו מדוע הוא עושה לה את זה. המתלוננת הזכירה לו שהבטיח לה שלא יפגע בה. המתלוננת הרגישה שהנאשם חודר עם איבר מינו לאיבר מינה, כשאיבר מינו במצב של זקפה. הנאשם לא הגיע לפורקן מיני כי הופרע על ידי אנשים שהגיעו לזירה, כמפורט להלן.

8.         בשלב זה, כאשר המתלוננת כבר התייאשה, שכן למרות צעקותיה לא היה לה שומע, הגיעו למקום רוכב על טרקטורון ורוכב אופנוע. רוכב האופנוע, שנסע בעקבות הטרקטורון, ראה את המתלוננת בוכה והיא סימנה לו בידה שיבוא אליה. כאשר רוכב האופנוע התקרב אליה, קם הנאשם מעליה ואמר לו: "מדוע אתה מתערב. מה אתה רוצה" (עמ' 82). המתלוננת יצאה מהרכב מהדלת של הנאשם, לבושה רק עם תחתוניה, בוכה וצועקת, כשהיא רצה לנהג הטרקטורון. בדרכה לנהג הטרקטורון, לבשה המתלוננת את מכנסיה. המתלוננת אמרה לו, כי הנאשם הכה אותה ואנס אותה ובקשה שלא יעזבו את המקום. בינתיים הגיעו עוד שני רוכבי אופניים, שראו את המתלוננת בוכה. השניים התקשרו למשטרה להודיע על המקרה. המתלוננת אמרה לנוכחים שיניחו לנאשם לעזוב את המקום, כי היא יודעת את זהותו. לפני שהנאשם עזב את המקום עם רכבו נקבו את הגלגלים של מכוניתו. הנאשם עזב את המקום ולאחר מכן חזר ברגל, כאילו לא אירע דבר. הנאשם ניסה כל הזמן להתקרב אליה ולדבר איתה, אך הנוכחים מנעו ממנו להתקרב אליה.

            נוסיף שהמתלוננת הדגישה בעדותה, כי אמרה לנאשם לפני אירוע האונס את גילה. המתלוננת גם סיפרה לו שחזרה ללמוד בבית הספר.

9.         כשנשאלה על שימוש בסמים והאם עישנה סמים בצוותא עם הנאשם, הכחישה המתלוננת כי השתמשה בסמים עם הנאשם. לדבריה, גם כאשר היו בעמינדב לא עישנו סמים. יתרה מזו, הנאשם הזהיר אותה מפני שימוש בסמים. המתלוננת גם לא ידעה, לדבריה, כי הנאשם משתמש בסמים והוא אף אמר לה כי הוא נקי מסמים. המתלוננת אישרה כי השתמשה בעבר מספר פעמים בסמים: "עישנתי כמה שכטות מג'וינט ולא אהבתי. ואז, כאילו הייתי בחבורה שמעשנים סמים... ועוד פעם ניסיתי וזה לא עשה לי טוב" (עמ' 93). גם אחרי אירוע האונס עישנה המתלוננת פעם אחת.