הכרעת דין בתיק פ 6899/06

א.                  כתב האישום מייחס לנאשם עבירות שעניינן התפרצות למקום מגורים והיזק במזיד, עבירות לפי סעיפים 406(ב) ו- 452 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 31.10.04 התפרץ הנאשם לדירה בבני ברק השייכת למתלוננת (להלן: הדירה), לאחר שדחף את דלת הדירה, עקר במזיד את המנעול ממקומו ונכנס לדירה. לאחר שנכנס ,הבחין במתלוננת כשהיא זועקת לעזרה ואז נמלט מהמקום.

הנאשם כופר ולפיכך נשמעו ראיות.

ראיות התביעה:

א.      עדת התביעה העיקרית היא המתלוננת המעידה כי באותו מועד ישנה בדירתה ולא התייחסה לצלצול בדלת. לפתע שמעה כי ידית הדלת זזה, סברה כי אמה הגיעה, קמה ממיטתה ואז הבחינה במסדרון באדם שהחזיק את " הלשונית של הדלת ... אני התחלתי לצעוק 'הצילו' ושאלתי אותו מה הוא עושה כאן, הוא היה המום וזרק את הלשונית של הדלת וברח. אני ברחתי לשכנים למעלה וצעקתי כל הזמן 'הצילו'." (פרוטוקול, ע"מ 6, ש' 15-17). כל ההתרחשות ארכה שניות ספורות והיא, כאמור, אך זה עתה התעוררה משנתה ועל כן אינה יכולה לתאר את מראהו של הפורץ: " היה לי קשה לזהות....לא יכולה לזכור טוב איך הוא נראה, אך נראה לי שזה לא אתה." (שם, ע"מ 6, ש' 19 , ע"מ 7, ש'10). לדלת נגרם נזק,  " הדלת הייתה פשוטה שכנראה דחיפה קלה פשוטה הספיקה" (שם, ע"מ 7, ש'16). היא עלתה לבית השכן הנמצא בקומה מעליה ולאחר שסיפרה לשכניה את המוצאות אותה ירד השכן לרחוב.

ב.      עת/1 הוא השכן והוא ממשיך את סיפורה של המתלוננת מהמקום בו הפסיקה. הוא שמע מפי המתלוננת את סיפור הפריצה, מיד ירד למטה והבחין באדם חשוד הנמצא ברחוב מגוריהם, רחוב שהוא מאוד קטן ושקט, " אני לא זוכר אם ירדתי או ראיתי מהמרפסת, ראיתי בן אדם מול הבית שלנו, בן אדם שלא מהשכונה עמד והסתכל בצורה לא מתאימה, היה נראה עליו שהוא אדם חשוד." (שם, ע"מ 3, ש' 10-12). החשוד עמד מתחת לעמודי הבניין שממול, ליד בית חב"ד, לא בתוך אותו בית. החשוד החל ללכת והוא הלך בעקבותיו. הוא עקב אחריו ברחובות בני ברק במשך כ-12 דקות והבחין כי הוא הולך " בלי מטרה ובלי יעד" (שם, ע"מ 3, ש'17). במקביל, התקשר למשטרה ודיווח על הנאשם.

ג.        עת/3 , הוא השוטר אשר עצר את הנאשם. באותו מועד היה בסיור, קיבל את הודעת השכן בדבר חשוד הפורץ לדירות, נסע למקום בו נמצא הנאשם, על פי תיאורו של השכן, ושם עצר אותו לאחר שהשכן הצביע עליו. במעמד זה אמר לו הנאשם כי הוא מחפש רב בבית חב"ד. בהמשך, תוך כדי בדיקה, אמר לו הנאשם שהוא מחפש חנות ספרים על מנת לרכוש ספר פירושים. לאחר שהבין כי לנאשם אין הסבר סביר להימצאותו במקום וכי הנאשם סותר את עצמו- עצר אותו.

ד.       הוא חקר את השכן, לאחר מכן הגיע לדירתה של המתלוננת ותחקר גם אותה על פרטי הארוע. היא תיארה לו את החשוד כבעל "חזות מזרחית" אך לא זכרה בדיוק איך הוא נראה. (שם, ע"מ 9, ש '5-6). בבדיקה ראה על הרצפה את לשונית הדלת עם שבבי עץ, והבחין כי הדלת קיבלה מכה ונפרצה.

ה.       הוא החליט לעצור את הנאשם ומסביר: " נראית לי בן אדם תמים שלא עשה שום דבר, אבל לאור הנסיבות הייתי חייב להמשיך את הפעולה שלי כדי לתחקר אותך בדיוק מה היה." (שם, ע"מ 10, ש'8-9).

ו.        עת/4 גבה את הודעות הנאשם (ת/1 ו-ת/2) וערך עם הנאשם דו"ח הובלה והצבעה ( ת/3 ). על פי ת/3 הוביל הנאשם את השוטרים אל הרחוב בו נפרצה הדירה, וזאת ללא הכוונה מצידם. בדיון טוען הנאשם כי הוביל את השוטרים תחילה לבניין שממול הדירה ורק לאחר מכן הם הנחו אותו אל עבר הדירה שנפרצה - גירסה זו אין לה תימוכין, שכן השוטרים לא נחקרו עליה.

ז.       בת/1 ובת/2 מודה הנאשם במיוחס לו: " פרצתי לדירה...פרצתי את הדלת מהמנעול" " הגעתי לדירה הזו והמנעול נעקר בדחיפה חזקה... שיחקתי בידית קודם" (ת/1, עמ' 1, ש' 3-5, עמ' 2, ש' 18-20). לטענתו לא ראה בדירה אדם בעת הפריצה. הוא הגיע לאזור לאחר שחיפש רב אליו הופנה מבית חב"ד.

בת/2 מוסיף הנאשם על גירסתו הראשונה - הוא אכן פגש אישה בתוך הדירה וברח כאשר הבחין בה.

יצויין כי תיאור זה עולה בקנה אחד עם דברי המתלוננת.

ח.      בעדותו חוזר בו הנאשם מהודייתו בחקירה ומכחיש כי פרץ לדירה. לדבריו, הגיע מחולון לאזור על מנת לרכוש בבית חב"ד תפילין לבנו אשר הגיע למצוות.  " שאלתי איך מגיעים לבית חב"ד, הגעתי לבית חב"ד, אני לא זוכר את שם הרחוב היכן שקרה האירוע, בית חב"ד נמצא מעבר לבית נשוא כתב האישום." (שם, ע"מ 14, ש' 12-14). כשהגיע לבית חב"ד דפק בדלת ומשלא נענה המתין בחוץ מספר דקות. לאחר מכן ניסה את מזלו בבניין חד-קומתי, שנמצא סמוך לבית חב"ד, אולם גם שם לא זכה לתשובה ולכן המתין ליד הכביש, 6-7 מטרים מהכניסה. " המתנתי ליד הכביש. אולי 10 דקות או משהו דומה לזה... יכול להיות שניגשתי שוב ולא הייתה תשובה. ראיתי שסגור, אמרתי שאני אבוא בהזדמנות אחרת. ירדתי לכביש והתחלתי ללכת על המדרכה..." (שם, ע"מ 14, ש' 21-23). בהמשך, נכנס לבית מדרש שראה בדרך על מנת להיוועץ ברב, אולם הם הפנו אותו למקום אחר.

ט.      הוא התכוון להמשיך בדרכו אך נעצר על ידי המשטרה.

במשטרה הודה במעשים בשל לחץ שהפעילו עליו החוקרים: " קראו לי לחקירה אצל חוקר שהיה פה היום קלדרון, היה לידו על השולחן חתיכת עץ כזו, כנראה של הדלת שפרצו, והמשפט הראשון שהוא אמר לי 'נתפסת על חם, אין לך ברירה... הדיל הוא כזה, או שאתה מודה או שאני לוקח אותך לשופט עם החומר שיש לי ואתה מקבל 6-7 ימי מעצר...  ... הוא אמר שיש לו את כל ההוכחות נגדי. אני ידעתי שאני לא קשור לעניין, אבל כאשר עשיתי את החשבון הכללי, אמרתי לעצמי בטח הוא יקח אותי לעצור אותי ואני לא יודע מה יש אצלו". " באופן הזה שהציג את זה סחט ממני את ההודעה" (שם עמ' 15, ש' 4-7, עמ' 16, ש' 9).

י.        הוא מתכחש לכתוב בדוח ההצבעה, הוא לא הוביל את השוטרים לדירה אלא למקום בו עמד " ה לכנו למקום, אני לא ידעתי את הבניין". השוטרים לא היו שבעי רצון והם אלה שהובילו אותו לדירה- " הם העלו אותי, אני לא זוכר איך או במעלית או במדרגות, לא זוכר לאיזו קומה, הביאו אותי ממש מול הדלת. הדלת הייתה שבורה...באופן טבעי אמרתי 'בעטתי בדלת או שדחפתי אותה'" (שם, עמ' 15, ש' 15, ש' 22-24).

דיון ומסקנות

א.                  אכן אין בפנינו זיהוי הפורץ על ידי המתלוננת. עם זאת, ראיות נסיבתיות לצד הודאתו של הנאשם במשטרה משלימות את החסר ומחזקות את היש.

ב.                  הנאשם טוען כי הודה "תחת לחץ" או ב " סחיטה". השוטר הציע לו "דיל", להודות או להיעצר, ועל מנת להימנע ממעצר היה מוכן לחתום על מה שהשוטר ביקש.