הכרעת דין בתיק פ 6807/05

1.         הנאשמת ענוה גולדשטיין-יהודאי, ילידת 1957 (להלן: "הנאשמת"), מואשמת שביום 17.1.05 החזיקה שלא כדין 3.1233 גרם נטו סם מסוג הירואין, מחולק לחמש מנות.

2.         בישיבת ההקראה הסבירה הנאשמת, שהייתה במשבר קשה לאחר פטירת אמה ז"ל, וטענה שכיום היא בטיפול גמילה. באותו מעמד הוחלט למנות לנאשמת סנגור מהסנגוריה הציבורית.

3.         באמצעות הסנגורית הממונה, עו"ד אלה דיין, הודתה הנאשמת בישיבת יום 10.4.06 בהחזקת הסמים שנתפסו אצלה, וטענה שהחזיקה בהם לצריכתה העצמית.

4.         התביעה לא הסתפקה בהודאה חלקית, ובהתאם לכך נדחה הדיון ליום 20.6.2006, על מנת לאפשר לנאשמת להוכיח טענתה.

5.         בעדותה חזרה הנאשמת על טענתה, שאת כל הסמים שנתפסו בחזקתה החזיקה לשימוש עצמי, כפי שגם אמרה בהודעה שמסרה בתכוף לאחר מעצרה, כעולה מנ/1. בפני העידה הנאשמת על התמכרותה רבת השנים לסמים מסוכנים, שבתקופה הרלבנטית הגיעה לצריכה יומית שבין 5 - 2.5 גרם הירואין, קוקאין וכל סם אחר שיכלה להשיג. לדבריה, את הסמים שנתפסו קנתה בלוד וחילקה למנות כדי "שיהיה לי את המנות שלי.... אני קניתי 3 גרם בבת אחת, כי הייתי נוסעת ללוד, כדי לא להיעצר הייתי קונה את הכמות שאני צריכה ומחביאה, במקום לנסוע כל יום 4-3 פעמים ביום... לא נסעתי כי עולה נסיעות. קיצור לא הייתי מחפשת את כל הבלאגן שלי..."

6.         בחקירה הנגדית תקפה התביעה את גרסת הנאשמת, תוך הצגת שאלות באשר למקורות הכספיים שעמדו לרשותה למימון רכישת הסמים. כמו כן הגישה התובעת שני דוחות שכתב סמ"ר לוי: ת/1 - דו"ח עיכוב, ת/2 - דו"ח פעולה, ובהם תיאור נסיבות מעצרה של הנאשמת ותפיסת הסמים מחזקתה כשהם חבויים בתוך כפפה.

לאחר ששמעתי העדה ועיינתי במוצגים, הגעתי למסקנות כדלקמן:

ככלל:

1.      בסעיף 31 (3) לפקודת הסמים המסוכנים קבועה חזקת הסחר. על פי התוספת השניה לפקודה, החזקת סם מסוג הירואין בכמות שמעל 0.3 גרם, מקימה את חזקת הסחר. על הנאשם לסתור את חזקת הסחר. אין די בהעלאת ספק, על הנאשם לסתור החזקה  ברמת הוכחה שיש בה להטות את מאזן ההסתברות לשלילת חזקה. ראו לעניין זה ע"פ 5937/94 שאבי נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(3) 832 - להלן: "עניין שאבי").

2.      בפסיקה התגבשו הפרמטרים, שבהוכחתם יכול הנאשם לסתור את חזקת הסחר, והם:

א.       כמות הסם שהנאשם החזיק בפועל מול תדירות השימוש - ככל שכמות הסם גדולה יותר, כך קשה יותר לנאשם לסתור את החזקה כי הסם נועד לשימושו העצמי בלבד. כמו כן, כאשר הכמות אשר מחזיק בה הנאשם עולה על אפשרות צריכתו על ידי הנאשם בפרק זמן נתון - תחול בדרך כלל החזקה.

ב.        עלות הסם מול מקורות מימון ויכולתו הכלכלית של הנאשם - יש לבחון האם הנאשם יכול לממן את רכישת הסם ממקורותיו הוא ומבלי להזדקק למכירת חלק מן הסם כדי לממן רכישות עתידיות.

ג.           אופן ההחזקה וטיבה - כאשר הסם מחולק למנות (בהנחה שלא כך נרכש), ואם בנוסף לכך נתפסים ברשות הנאשם כלים לשקילת סם, ניילונים וניירות לאריזתו והסם אינו מוחזק במקום שבו הוא נוהג להשתמש בסם - יכול הדבר להצביע כי הסם אינו נועד להחזקה עצמית בלבד.

ראו בהקשר זה, בין השאר, ההחלטה בבש"פ 3437/00, שמעון חזיזה נ' מדינת ישראל, תק-על 2000(2), 1270, ופסק הדין בע"פ 6839/97 מרדכי עזרן נ' מדינת ישראל, תק-על 98(2), 174), ובפרשת שאבי הנ"ל.

מן הכלל אל הפרט:

1.         טענתה העקבית של הנאשמת הן בחקירתה והן בעדותה בפני, שהחזיקה בכל הסמים שנתפסו בחזקתה לצריכתה העצמית, לא שכנעה אותי. לא רק שבטענתה לכשעצמה אין די, הנאשמת התחמקה מלענות תשובות אמת ישירות ומשכנעות. השאלה לכמה זמן היו אמורות המנות שנתפסו בחזקתה לשמש אותה, הכעיסה מאוד את הנאשמת ותשובה ישירה היא לא ענתה.

2.         רק בעומדה על דוכן העדים  טענה הנאשמת שהיא צורכת בין 2.5 ל- 5 גרם הירואין ליום, וכאן טענה לראשונה שהיא מממנת את עלות הסם מהכנסותיה בזנות וגניבות. 

3.         הנאשמת טענה, שכיום היא בטיפול גמילה, מבלי להביא שום ראיה לתמוך באשר לצריכת סמים כבדה, דבר שמי ממטפליה יכול היה לעשות ללא קושי, כפי שנקבע בע"פ 6839/97 עזרן נ' מ.י. שאוזכר לעיל. שם למרות שלטובת הנאשם העיד עובד סוציאלי שאישר שאותו נאשם אכן צורך בין 5-4 גרם הירואין ליום, נפסק כי חזקת הסחר לא נסתרה, בהיעדר ראיה לאימות מקורות המימון.