הכרעת דין בתיק פ 6792/05

העד המרכזי מטעם התביעה היה המאבטח, כאשר הסנגור טען כי נותר לפחות ספק סביר בזיהויו של הנאשם כמי שגנב את תיקו של המאבטח.

2.      לאחר בחינת כלל חומר הראיות, שוכנעתי מעבר לכל ספק כי הנאשם הוא שגנב את התיק.

למסקנה זו הגעתי על בסיס עדותו האמינה של המאבטח, כאשר אם לאחריה נותר ספק קל לגבי אשמתו של הנאשם, הרי גרסאותיו השונות של הנאשם, נסיבות תפיסתו והתנהגותו, מסירים כל ספק.

עדות המאבטח

3.      המאבטח העיד כי בסמוך ל- 23:45, ירד לכוון החניון כדי לסגור את שעריו, על פי הנוהל. הוא הניח את תיקו על כסא וירד במורד המדרגות כדי לסגור את שערי החניה. אז ראה דמות שנוטלת את תיקו מהכסא ובורחת מעבר לדלת הפונה למדרגות אחרות היורדות לחניון (עמוד 12 לפרוטוקול).

יצוין כי המדובר בחניון נרחב, המשתרע על 3 קומות (עמוד 13 לפרוטוקול).

4.      המאבטח טען כי הוא משוכנע שהנאשם הוא הגנב וזאת לאור הנתונים המצטברים הבאים:

·        מראה הגנב:קרחת במצח העליון (עמוד 14 לפרוטוקול);

·        בגדים:מכנסי ג'ינס שלבש הגנב (עמוד 15 לפרוטוקול);

·        התנהגות:הנאשם הזיע והיה מפוחד בעת שנתפס על ידי המאבטח (עמוד 15 לפרוטוקול);

·        נסיבות:הבניין, שהוא בנין משרדים, היה ריק מאדם באותה עת והנאשם הוא היחיד שהיה במתחם, לבד מהמאבטחים  (עמוד 15 לפרוטוקול).

5.      הסנגור טען כי מאחר וזיהוי הנאשם, בעת הגניבה, אינו זיהוי ודאי, שהרי קרחת ומכנסי ג'ינס אינם זיהוי מספק, מה עוד שהמאבטח ראה את הגנב למשך שניות ספורות (עמוד 14 לפרוטוקול), הרי גם אם העובדה שנתפס מאוחר יותר בבניין ולא נמצא איש אחר במקום מחזקת את החשד, אין המדובר ברמת ודאות של הוכחה מעבר לספק סביר.

יתכן ואילו כל שהיה בפני זו עדות המאבטח, היה נותר ספק באשמת הנאשם, אולם התנהגותו של הנאשם וגרסאותיו לסיבת נוכחותו במקום, מסירים כל ספק לגבי היותו מבצע העבירה.

שקרי נאשם וחוסר סבירות בגרסה

6.      הנאשם טען כי הגיע לבניין למשרדי חברת RTVI, חברת טלוויזיה בשפה הרוסית.

הנאשם מסר מספר גרסאות שונות לסיבה בשלה סר למשרדי החברה: