הכרעת דין בתיק פ 6757/03

בפתח הדיון מודיע בית המשפט על זיכויו של הנאשם מחמת הספק.

כתב האישום שבפני הוגש נגד אברהם חג'מה ואייל גור (להלן "הנאשם") ומייחס לשניהם שבתאריך 1.2.03 ליד מועדון "אדמס" בת"א תקפו את מיכאל אורדיאנסקי (להלן "המתלונן" )  וגרמו לו חבלות שונות. לנאשם מיוחס שחבל בראשו של המתלונן באלה ובפניו  של המתלונן באגרופים.

באמצעות סנגרו עו"ד וייסמן, הודה הנאשם בישיבת ההקראה שעבד במקום ובזמן האמורים בכתב האישום כשומר בכניסה למועדון.  מעבר לכך, הנאשם  הכחיש את כל העובדות המבססות עבירה והוסיף שלא היה מצויד באלה (עמ' 1-2 לפרוטוקול).

גם אברהם חג'מה כפר בעובדות כתב האישום (עמ' 5 לפרוטוקול). משנמנע מלהתייצב לשמיעת ההוכחות, הדיון הופרד (ראו החלטה בעמ' 8 לפרוטוקול).

לביסוס האישום המיוחס לנאשם העידו לתביעה: המתלונן (עמ' 9-15) שבמהלך עדותו הוגשו תעודה רפואית ת/2 והודעתו נ/1, חברו של המתלונן תומר דוידי (עמ' 23-29), ואנשי המשטרה: החוקר רס"ר קובי בסון  (עמ' 18-20) שגבה הודעת הנאשם ת/1 והסייר הצוער יהושע אסנין (עמ' 20-21) שהגיע לזירה בתכוף לאחר האירוע וערך דו"ח פעולה ת/3 ודוח עיכוב ת/4.

להגנה העידו:  הנאשם (עמ' 29-34) שחזר על הכחשת את מעורבותו בקטטה וגרימת חבלה למתלונן, חברו פיני סורבי (עמ' 35-37) שהיה בזמן הרלוונטי ליד הנאשם והעיד שלנאשם לא היתה אלה והוא לא תקף את המתלונן, והעד מיכאל כץ (עמ' 37-39) שעבד בזמן הרלוונטי כמאבטח בתוך המועדון.

בתום שמיעת הראיות, הוגשה בהסכמת ב"כ הצדדים הודעתו של אברהם חג'מה וסומנה ת/5 (עמ' 40 ש' 2-3).

מהראיות שבפני עולה כדלקמן:

1. לא היה זה ביקורו הראשון של המתלונן במועדון שבו עבד הנאשם כמאבטח, ובערב הרלוונטי הוצב מחוץ למועדון כאחראי על הכניסה (עמ' 12 ש' 12, עמ' 29 ש' 15-16).
2. לאחר שהמתלונן שתה אלכוהול (עמ' 10 ש' 25), הוא הסתבך בקטטה עם חג'מה על רקע פנייה   לבת לוייתו של חג'מה.  בשל הקטטה הוציא העד מיכאל כץ את המתלונן ואת חג'מה אל מחוץ למועדון (עמ' 9 ש' 2-5).
3. הוצאתם של המתלונן וחג'מה מהמועדון לא הרגיעה את הרוחות, אדרבא, הקטטה המשיכה גם בחוץ והיו מעורבים בה חבריהם של השניים (עמ' 412 ש' 7).
4. בנקודת זמן כל שהיא, רצה המתלונן לחזור למועדון, הנאשם  סירב לאפשר לו לעשות כן (עמ' 9 ש' 5-6, עמ' 30 ש' 10-13), והסביר את הסירוב בהוראות מעסיקו  (עמ' 30 ש' 6-7).
5. במהלך הקטטה (לא ברור באיזה שלב משלביה)  המתלונן נחבל  ודימם  (עמ' 9 ש' 10-12).
6. אחד הנוכחים הזעיק את המשטרה  (עמ' 21 ש' 5-6).
7. השאלה היחידה השנויה במחלוקת וצריכה הכרעה היא שאלת זיהויו של הנאשם כמי שתקף את המתלונן באלה ובאגרופים. לשאלה זו אין תשובה שניתן לבסס עליה מסקנות  במידת הוודאות הנדרשת.
8. כעולה מת/3, ערך הסייר יהושע אסנין תחקיר במקום, תיעד עיקרי טענותיהם של מספר נוכחים (ביניהם המתלונן) ופרטיהם האישיים של העדים מצויים בת/3.
9. מת/3 עולה, שבתכוף לאחר האירוע, המתלונן לא טען שהנאשם  תקף אותו באלה. גם בחקירה המשטרתית, לשאלה מי תקף אותו ענה המתלונן "היו הרבה אנשים שקפצו עלי, אני לא זוכר מי פצע אותי, נראה לי שזה גם השומר וגם אותם בחורים" (נ/1 ש 27-29). רק בחקירתו הראשית בביהמ"ש נמוגו ספקותיו של המתלונן, הוא הצביע על הנאשם ואמר לראשונה שהנאשם תקף אותו באלה (עמ' 9 ש' 8). בחקירתו הנגדית התערער בטחונו של המתלונן  (עמ' 13 ש' 5-6) ולשאלה מי פצע אותו ענה שאיננו זוכר  "כולם פצעו אותו וגם הנאשם" (עמ' 14 ש' 22-23).

10. בחיפוש שנערך במקום לא נמצאה אלה (ת/3).

11. הגם שעל פי ת/3 חברו של המתלונן, עד התביעה תומר דוידי,  הצביע על הנאשם כמי שתקף את המתלונן באלה,  בבית המשפט לא רק שהעד לא חזר  על הגרסה, הוא הסתייג ממנה תוך הדגשה שגם לסייר במקום וגם בהודעתו הסביר, שלא ראה בוודאות " מי פתח למיכאל (הכוונה למתלונן ד.ר.-ש) את הראש". ההסתייגות התקבלה על דעתי, לאחר שעיינתי לבקשת התובעת בהודעת העד (ראו החלטה בעמ' 26 לפרוטוקול).