הכרעת דין בתיק פ 6739/06

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפת בן זוג לפי סעיף 382 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

לפי עובדות כתב האישום, ביום 22/1/06 בשעות הלילה, תקף הנאשם את אשתו, הגב' תמרה כהן מאירוב (להלן המתלוננת), בביתם באור יהודה, בכך שהכה אותה בראשה ובגבה. המתלוננת הלכה מיד לתחנת המשטרה והגיעה לשם כשהיא לבושה בפיג'מה.

הנאשם כופר במיוחס לו.

מטעם התביעה העידה המתלוננת והוגשו תעודה רפואית בנוגע לאירוע שארע בשנת 2002 לגביו נחקרה המתלוננת ע"י ההגנה (ת/1)  והודעת הנאשם (ת/2).

מטעם ההגנה העיד הנאשם והוגשו הודעות המתלוננת והנאשם בקשר לתלונה משנת 2002 (נ/1, נ/3 ו-נ/4) והחלטות בית משפט לענייני משפחה בנוגע לצו הגנה שניתן כנגד הנאשם (נ/2).

עדות המתלוננת:

1.      הנאשם והמתלוננת נשואים כ- 25 שנה. לשני הצדדים אלו הם נישואין שניים. בשנים האחרונות תלויה ועומדת תביעת גירושין אותה הגיש הנאשם, אך בני הזוג עדיין מתגוררים בדירה אחת.

לטענת המתלוננת, היחסים התערערו בשל מחלוקות בנוגע לכסף, וכדבריה: " הכל היה בסדר עד שהוא החליט לא לתת יותר כסף בשביל לחיות". ( עמ' 6, ש' 6).

2.  ביום האירוע חזרו הנאשם והמתלוננת באוטובוס מביתו של בנם המשותף, שם עשו את השבת. לדבריה הנאשם לא שילם עבור הנסיעה באוטובוס ואף לא ישב לידה, דבר אשר גרם לה אי נוחות.

הנאשם ירד מהאוטובוס בדרך  והלך למסיבה לרגל הולדת נכדו שנולד לבנו מנישואיו הקודמים. גם המתלוננת הוזמנה למסיבה אך העדיפה שלא ללכת והמשיכה בנסיעה לביתה.

3.  כשעמדה ללכת לישון בעלה חזר מהמסיבה והיא ביקשה ממנו עזרה להזיז מיטה כדי שתוכל להרים שעון שנפל מתחתיה. הנאשם סירב, היא עשתה זאת בעצמה והביעה בפניו מורת רוחה על סירובו. לטענתה, הנאשם בתגובה החל להקניטה והכה אותה בראש.

לאחר שהוכתה, ברחה מהבית בבגדי לילה והלכה להתלונן במשטרה.

4.      בהמשך נזכרה שבאותו אירוע הכה אותה הנאשם גם בגבה, והוסיפה כי במשך שנות נישואיהם הכה אותה עוד פעמיים; "לאחר שאתה מרענן את זכרוני אני אומרת כי הוא נתן לי גם בראש וגם בגב, אני שכחתי להגיד בגב. הטבע שלו להרביץ עם כל כף היד. .." (עמ' 7 ש' 12-14). המתלוננת נזכרה כי בשנת 1990, הנאשם  הכה אותה בגבה ללא כל סיבה.

5.      כמו כן סיפרה, כי בשנת 2002, בעת שביקשה מהנאשם להוריד את משקפיו על מנת לשוחח עמו ולבקש ממנו שישמור על שקט כשהיא חוזרת מהעבודה, הכה אותה בידה "הוא עשה לי שחור ביד מהמכה ויש לי אישור רפואי" (עמ' 8 ש' 6-7).

6.      המתלוננת עומתה בחקירתה הנגדית עם דבריה בהודעתה, שם טענה כי הנאשם נתן לה "בוקס", והבהירה שלא דייקה במשטרה בשל הלחץ בו הייתה שרויה. היא  אישרה שהמכות שהוכתה באירוע המדובר לא הותירו סימנים על גופה.

7.      נקודה נוספת שעלתה בחקירתה הנגדית, היא צו ההגנה שהוציאה כנגד הנאשם. לדבריה, בערב שבו התלוננה נגדו, השוטרים הרחיקו אותו מהבית לשבוע ללא צו הגנה.

טענתה, שלא ביקשה צו הגנה, נסתרת מינה וביה בהחלטות של בימ"ש למשפחה שניתנו מספר ימים אחרי הגשת התלונה והמזכירות את האירוע נשוא כתב האישום. ביום 26.1 ניתן צו הגנה לבקשת המתלוננת וביום 29.1, הצו בוטל. תגובתה לסתירה: אני הייתי שם, מה את רוצה שאני אשאיר אותו מחוץ לבית" (עמ' 10 ש' 8).

8.     המתלוננת התבקשה להסביר מדוע ביטל בית משפט לענייני משפחה את צו ההגנה שניתן כנגד הנאשם למרות טענתה כי היא מפחדת מהנאשם .

תחילה לא ענתה על השאלה ובהמשך השיבה: " אני הסכמתי אחרי שהיה המשפט שהוא יכנס ושיתנהג כמו בעל בית. אני לא מפחדת ממנו. אני ביקשתי צו הגנה כי הענשתי אותו על זה שרבנו. אני חוזרת ואומרת שהריב הוא ענייני כסף אני לא פוחדת ממנו. רצתי לתחנה בפיג'מה, מה רצית שאני אתלבש בשביל שהוא ימשיך להרביץ." ( עמ' 10 ש' 16-20).