הכרעת דין בתיק פ 6721/00

מבוא

1.    לנאשם מיוחסות עבירות של מרמה והפרת אמונים, שיבוש הליכי חקירה ולקיחת שוחד. לפי הנטען, המעשים המפורטים  בכתב האישום בוצעו בעת שרותו של הנאשם, קצין משטרה, ביחידה לחקירת פשעים בינלאומיים - יאחב"ל, או בשמה הקודם, יחידה ארצית לחקירת פשעים - יח"פ  (להלן: היחידה או יאחב"ל). הנאשם שרת ביחידה משנת 1994 ועד לפיטוריו, עקב החשדות נשוא כתב האישום, ב-16.12.99. התגייס למשטרה בשנת 1984.

          הוא נחשב והוערך כחוקר מוכשר שהופקדו בידיו חקירות סבוכות, רגישות וסודיות, כולל חקירות ביטחוניות. הנאשם סיים את שרותו בדרגת רב-פקד, בתפקיד ראש מפלג ולפני כן שימש כראש צוות.

2.      ברקע לכתב האישום עומדות שתי פרשיות שנחקרו ביאחב"ל, ובין הדמויות הניצבות במרכזן נמצא מר עופר נמרודי (להלן עופר או נמרודי).  החקירה הראשונה, שנודעה בכינויה פרשות האזנות הסתר בתקשורת, נערכה בין השנים 1994-1997, ובמסגרתה נחקרו נמרודי - יו"ר מועצת המנהלים של עיתון מעריב, ורפי פרידן, חוקר פרטי, כחשודים בביצוע העבירות נשוא החקירה. שניהם הועמדו לדין, הורשעו ונדונו לעונשי מאסר.

חקירת הפרשה עסקה גם בחשדות נגד מר ארנון מוזס - יו"ר העיתון ידיעות אחרונות (להלן ידיעות) ועורך אחראי, ונגד עובד בכיר בעיתון, מר חיים רוזנברג. פרקליטות המדינה החליטה לגנוז את התיק  נגדם מחוסר הוכחות. הנאשם היה בצוות החקירה בתיק נגד בכירי עיתון ידיעות, מוזס ורוזנברג, ולמעשה היה החוקר המוביל בתיק בראשית החקירה.

חלקו הראשון של כתב האישום, סעיפים 8-2, עוסק בהתנהלותו של הנאשם בפרשה זו בהתייחס למערכת קשריו עם נמרודי ולתצהיר אותו התבקש ליתן ע"י נמרודי שעתר לבג"צ כנגד החלטת הגניזה בתיק ידיעות אחרונות.

הרקע לחלקו השני של כתב האישום, מסעיף 8 ואילך, הוא חקירה נוספת שהתנהלה ביאחב"ל נגד נמרודי בשנת 1999, ובמרכזה עומד אותו רפי פרידן (להלן פרידן) שהפך לעד מדינה נגד נמרודי. נמרודי ניסה, והצליח, להתחקות אחר מגעיו של פרידן עם המשטרה והפרקליטות באמצעות הנאשם וקציני משטרה אחרים. עינייננו הוא בקשריו של הנאשם עם נמרודי ועם ציון ששון, ראש מפלג  לשעבר ביאחב"ל, שעל פי הנטען פעל מטעמו של נמרודי בשתי הפרשיות שבכתב האישום. ששון הינו עד מדינה בתיק זה. בחלק השני  מואשם הנאשם גם בשיבוש חקירה, כפי שיפורט להלן.

ההגנה ציינה בסיכומיה כי הנאשם הודה בזמנו במסגרת הסדר טיעון בחלק מהמיוחס לו, למעט עבירת השוחד. הדברים נאמרו כתמיכה לטענה שאין בידי התביעה ראיות לכאורה לביסוס עבירה זו. הנאשם חזר בו מהודאתו. למותר לציין כי אין בהשתלשלות זו, שאוזכרה ע"י ההגנה דווקא, כדי להשליך כהוא זה על בחינת הראיות לגופן באובייקטיביות גמורה.

3.      לאחר הגשת הסיכומים ביקשו באי כוח הצדדים להוסיף לתיק חומר כדלקמן:

ההגנה: חלק מהודעה שהוגשה ע"י פרקליטת המדינה בדיון בעתירה ת/1, ובה התייחסות לחוסר אמינותו של עד המדינה ציון ששון בפרשת האזנות הסתר.

העתק צילומי של דרכונו של הנאשם.

פסק דין ב-ת.פ 8236/00 בימ"ש שלום ת-א  מ.י. נגד זוטלר, שניתן ביוני 2004.

התביעה: פסק דין של ביהמ"ש העליון בדיון נוסף בעינינו של שבס, דנ"פ 1397/03. 

אני מחליטה לקבל את המסמכים הנ"ל.

4.    תמצית כתב האישום ותגובת הנאשם

לשם הנוחות אפרט את העובדות הנטענות בהתאמה לסעיפי כתב האישום ובצדן את תגובת הנאשם כפי שניתנה בכתב ביום 11.3.02.

תוכנם של סעיפים 1 ו-2 הובא לעיל.

סעיף 3

הנאשם הכיר את נמרודי בעת שהאחרון נחקר ביחידה בשנים 1994-1996 כחשוד העיקרי בגין האזנות סתר לעובדיו במעריב ולאחרים. הנאשם לא נכלל בצוות החקירה, אך נהג להזמין את נמרודי לחדרו בהפסקות לשיחה ולקפה.

באותה תקופה התנהלה חקירה גם נגד בכירי עיתון ידיעות והנאשם היה בצוות החקירה של התיק. סנ"צ ציון ששון (להלן ששון) היה באותו זמן ראש המפלג אליו השתייך הנאשם. נמרודי היה בעל עניין בחקירה ובתוצאותיה.