הכרעת דין בתיק פ 6631/06

כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של קבלת דבר במרמה, זיוף מסמך - זיכרון דברים - ושימוש במסמך המזויף, וזאת בקשר עם קנייה ומכירה של רכב. בזמן הרלוונטי היה הנאשם בעליו של מגרש מכוניות "אלעד" ברח' סלמה בת-א (להלן המגרש). מועד ביצוע העבירות- נובמבר 2000.

עיקרי העובדות:

במרכזו של כתב האישום עומד זיכרון דברים מיום 12.11.00, שהצדדים הרשומים בו הם בן חיים יוסף (להלן יוסי) ובנימין ראובן (להלן ראובן), ולפיו החליפו ביניהם השניים את כלי הרכב שבבעלותם: מכוניתו של יוסי, מיצובישי שמספר הרישוי שלה 02-199-82 (להלן מיצובישי) הועברה לראובן תמורת רכבו של ראובן מסוג סובארו שמספרו 86-328-26 (להלן "סובארו") ובתוספת תשלום של 25,000 ש"ח.

לפי הנטען, הנאשם זייף את זיכרון הדברים שנחתם כביכול בין ראובן ליוסי בכך שחתם עליו בשמו של יוסי- בעליו החוקי של המיצובישי, ללא ידיעתו והסכמתו של האחרון, ומבלי להעביר לו את רכב הסובארו שהיווה חלק מהתמורה. 

בהמשך, על סמך זיכרון הדברים הנ"ל, קיבל יוסי דוחות חניה שצברה הסובארו ודרישות תשלום מחברת ביטוח.

לטענת המאשימה: "הנאשם קיבל במרמה את תמורת המיצובישי משהציג בפני ראובן מצג שווא לפיו יוסי מעביר את המיצובישי כנגד הסוברו".

הנאשם כופר בעבירות המיוחסות לו מכחיש את הזיוף וטוען כי יוסי וראובן חם שחתמו על ת/3.

פרשת תביעה

עדותו של המתלונן יוסי בן חיים:

רכב המיצובישי נמכר ונמסר על ידו לאדם בשם אריה אליאן אשר התחייב לשלם עבורו בתשלומים חודשיים. הרכב לא הועבר על שמו בשל שיעבוד שרבץ עליו. לאחר מספר חודשים, אליאן התקשה לעמוד בתשלומים ובאישורו של העד, הציע את הרכב למכירה במגרש המכוניות של הנאשם, וזאת כשיוסי עדיין הבעלים הרשום של הרכב. העד הסכים להעמדת הרכב למכירה, אך דרש שהרכב לא ייצא מהמגרש ללא  אישורו.

כעבור כשבועיים הודיע לו אליאן כי הרכב נמכר, והעד מסר לו תעודת זהות וייפוי כוח  לביצוע העברת הבעלות. בהמשך, קיבל מאליאן טופס העברת בעלות- ת/2 הנושא תאריך של  13.11.00 ולפיו הרכב עבר מבעלות העד לבעלותו של ראובן.

לדברי יוסי, הוא לא היה צד לעסקה, לא נכח במעמד חתימת זיכרון הדברים, לא חתם עליו ולא קיבל לידיו את רכב הסובארו ו/או כל סכום כסף. את תמורת הרכב, סכום שאינו זוכר במדויק, קיבל מידיו של אליאן ואין לו כלפיו כל טענה כספית.  כמו כן אמר שלא הכיר את ראובן- בעל הסובארו, אותו פגש לראשונה אצל עו"ד בעקבות ההשתלשלות כמפורט בהמשך.

על היותו הבעלים הרשום של הסובארו, נודע לו לראשונה מחוקר מטעם חברת ביטוח, שעדיכן אותו כי הסובארו הרשומה על שמו, היתה מעורבת בתאונת פגע וברח. אותו חוקר העביר לעיונו את זכה"ד ת/3.

לאחר שנודעו לו הפרטים הנ"ל, הגיש תלונה במשטרה על זיוף זכה"ד.

הוסיף ואמר העד, כי לאחר הגשת התלונה, קיבל הזמנה למשפט בבימ"ש לעניינים מקומיים בגין דוחות תנועה. לדבריו, בימ"ש קיבל טענתו כי רכב הסובארו מעולם לא היה ברשותו.

עדותו של אריה אליאן:

רכש את המציבוישי מחברו יוסי במחיר 28,500 ש"ח, ושילם לו בתשלומים חודשיים. הרכב היה בשימושו אך לא הועבר על שמו. אליאן התקשה לעמוד בתשלומים, בהסכמת יוסי העמיד את הרכב למכירה במגרש של הנאשם וכעבור כחודש, הודיע לו הנאשם שנמצא קונה לרכב. העד ביקש מהנאשם שהרכב לא יצא מהמגרש לפני העברת הבעלות. הוא מסר לנאשם יפויי כוח ותעודת זהות של יוסי. לאחר מספר ימים, קיבל מהנאשם טופס העברת הבעלות ואת הכסף. לטענתו, לא נכח בעת העברת הבעלות ולא היה לו כל קשר עם הקונה - ראובן. העד ציין שלא היה צד לעסקת החליפין בכלי הרכב.

עדותו של ראובן בנימין:

פנה למגרש של הנאשם על מנת להחליף את רכב הסובארו שהיה ברשותו ברכב אחר. הנאשם הציע לו לרכוש את רכב המיצובישי תמורת הסובארו ובתוספת 25,000 ש"ח.

העד מסר שאת זיכרון הדברים שנחתם עימו- ת/3, ערך הנאשם וחתם עליו בשמו של יוסי. בעת החתימה היתה בידו תעודת הזהות של יוסי. העברת הבעלות נעשתה על ידי העד ועל ידי הנאשם. הכחיש כי במעמד העברת הבעלות נכח אדם אחר ולא הנאשם.