הכרעת דין בתיק פ 6595/02

1.         הוריתי על זיכוי הנאשם מחמת הספק ולהלן הנימוקים לזיכוי זה.

2.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של מעשה מגונה בקטין.

על פי עובדות כתב האישום בין השנים 1999-2001 במהלך כשלוש שנים נהג הנאשם ללמד את הקטינה ל.ר. ילידת 1987 שיעורים פרטיים במתמטיקה שהתקיימו בביתה וזאת כפעמיים בשבוע.

במועדים המוזכרים לעיל, במהלך השנתיים האחרונות בתאריכים שאינם ידועים לתביעה, נהג הנאשם לבצע מעשים מגונים בקטינה, בכך שהיה נוהג ללטף את ירכיה, לנשק אותה על שפתיה, ללטף את שערה ולגעת בחזה וזאת למרות שהמתלוננת אמרה כי הדבר אינו נעים לה וביקשה ממנו להפסיק.

בהמשך לנסיבות המפורטות לעיל ניסה הנאשם מספר פעמים להוריד את מכנסיה והשכיב אותה על מיטתה, אולם הפסיק כאשר המתלוננת הביעה התנגדות.

3.         המדובר בתיק שבו קיימות שתי גרסאות העומדות זו מול זו דהיינו גרסת המתלוננת לעומת גרסת הנאשם.

4.         על פי עדותה של המתלוננת במשך כשנתיים בוצעו בה באופן שיטתי מעשים מיניים על ידי הנאשם אך לא סיפרה על מעשים אלה לאדם כלשהו. גם כאשר בחרה לספר, כארבעה חודשים לאחר שהנאשם הפסיק ללמד אותה, סיפרה זאת לבת דודתה בשם ******. לדבריה:

            "הנאשם היה נוגע בי בשיעורים. היה מלטף ומנשק. היה מנשק בשפתיים. הוא היה מלטף בכל מיני מקומות. ברגליים, בידיים, בבטן. לפעמים זה היה מתחת לבגדים ולפעמים מעל הבגדים" .

            (עמוד 13 שורות 12-15).

            כן הוסיפה ואמרה:

"כשקרו המקרים המביכים לא אמרתי משהו. רק פעם אחת אולי אמרתי, ביקשתי ממנו שיפסיק וזהו".

            (עמוד 15 שורות 2-3).

            לגבי תגובתה הוסיפה ואמרה:

            "זה הבהיל אותי הייתי מנוטרלת מבהלה".

            (עמוד 29 שורות 11-12).

5.         התביעה מבקשת למצוא חיזוקים לדברי המתלוננת בעדות הנאשם ודבריו במשטרה. הנאשם מאשר כי סיפר סיפורים למתלוננת ובכלל זה על התנסותו המינית עם שכנתו. כמו-כן, מאשר מגע גופני עם המתלוננת בכך שהיתה נוהגת לקפוץ עליו ולחבקו. חיזוק נוסף לדברי המתלוננת בא לידי ביטוי בדברי הנאשם כי התנהגותה של המתלוננת ריגשה אותו.

6.         הנאשם הכחיש את המעשים המיוחסים לו תוך שהוא כאמור מאשר את הדברים הנוגעים לשיחותיו עם המתלוננת אך שולל מכל וכל כי ביצע את המעשים המיוחסים לו.

7.         כבר בפתח הדברים אדגיש באופן ברור ומוחלט כי שיחותיו של הנאשם עם המתלוננת כפי שעולים מחומר הראיות יש בהם כדי להטיל חשד כבד בהקשר לעבירה בה מואשם הנאשם. קיים פער גדול בין הנאשם שהינו אדם בוגר ומנוסה לבין המתלוננת שהיתה באותה עת קטינה כבת 12. שיחות כגון אלה בדבר התנסותו המינית וכו' אינן מקובלות בין אדם במעמדו של הנאשם ובגילו לבין המתלוננת שהיתה קטינה כאמור. מה גם שמדובר ביחסים שבין מורה לתלמידה.

יחד עם  זאת, השאלה שלפניי הינה האם הצליחה התביעה להוכיח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע את המיוחס לו. כפועל יוצא מכך התייחסות לשאלה האם השיחות שהיו בין הנאשם למתלוננת בהכרח מובילות למסקנה כי הנאשם אכן עשה מעשים מגונים כמיוחס לו.

8.       כפי שנאמר לעיל המעשים המיוחסים לנאשם לדברי המתלוננת התרחשו על פני שנתיים כשהשיחה הראשונה בעניין זה עם בת דודתה נאמרה כשלושה עד ארבעה חודשים לאחר המועד בו חדל הנאשם לשמש כמורה הפרטי שלה למתמתיקה.

9.       אין חולק כי המתלוננת לא דיווחה במשך למעלה משנתיים שבמהלכם בוצעו המעשים המיוחסים לנאשם, לאדם כלשהו על מעשיו של הנאשם.

            לעניין זה אמרה המתלוננת את הדברים הבאים:

            " כל הזמן אמרתי לאמא שלי שאני לא רוצה את הנאשם. פעם בכמה זמן באתי לאמא שלי ואמרתי לה שאני חושבת שאולי כדאי להחליף מורה. היא שאלה את הסיבה ואת הסיבה לא יכולתי להגיד, ולכן היא לא החליפה אותו. חשבתי אולי לספר לה, אבל הייתי קטנה ופחדתי לספר לה. לא סיפרתי לה".