הכרעת דין בתיק פ 6560/03

בכתב האישום המתוקן שבפני מואשמים בני הזוג, שלמה חליפה (להלן: "הנאשם") ואורנה ברנס (להלן: "הנאשמת") שבתאריכים שונים במהלך שנת 2002 החזיקו סמים מסוג הירואין במשקל 2.2 גרם נטו + 2.5 גרם נטו בשתי שקיות נפרדות, קוקאין במשקל 0.84 גרם נטו ב-3 שקיות נפרדות וקאנבוס במשקל 12.97 גרם וזאת לצריכה עצמית ושלא לצריכה עצמית, ובניגוד לסעיף 7(א)+(ג) לפקודת הסמים המסוכנים תשל"ג- 1973 (להלן: "הפקודה"). בנוסף לכך מיוחסת לנאשמת תקיפת שוטר בניגוד לסעיף 274(1) לחוק העונשין התשל"ז - 1977(להלן: "החוק").

בישיבת ההקראה ביום 2.03.04, כשהנאשמים לא היו מיוצגים, תוקן כתב האישום, הם הודו בעובדותיו והורשעו בהתאם. באותו מעמד נעניתי לבקשתם והזמנתי תסקיר משירות המבחן.

ביום 21.09.04 ביקש הנאשם להתיר לו לחזור מהודאה אולם בקשתו הבלתי מנומקת נדחתה. עו"ד י.שילוח מונה לייצג הנאשם, ועו"ד ק.סודרי מונה לייצג את הנאשמת.

ביום 22.02.05 טען עו"ד סודרי בשם הנאשמת שראוי לבטל הרשעתה משום שהחזיקה בסמים לצריכתה העצמית.

התובעת נדרשה בתשובתה לכמויות הסמים שנתפסו בחזקת הנאשמת, העולות בהרבה על הכמות אותה ראה המחוקק ככמות לצריכה עצמית בלבד, כמו כן טענה שהנאשמת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה לסתירת חזקת הכמות. ועל כן סברה התובעת שדין הבקשה להידחות.

לאחר עיון בתיק החקירה מצאתי להיענות לבקשה הסנגור, ביטלתי את הכרעת הדין המרשיעה ואפשרתי לנאשמת להוכיח טענתה שהחזיקה בכל הסמים לצריכתה העצמית.

לביסוס טענותיה העידה הנאשמת והוגשו הודעותיה שסומנו נ/1 ו- נ/2. בעדותה בפני (עמ' 14-17 לפרוטוקול), חזרה הנאשמת על גרסתה לפיה בתקופה הרלוונטית השתמשה בכמויות גדולות של סמים לנוכח התמכרותה הקשה. לדבריה מימנה את רכישות הסמים מכספי קצבת הביטוח הלאומי בסך 3000 ש"ח, מכספים שבני משפחתה האמידים נתנו לה מבלי שידעו לאיזו מטרה ומעבודתה בזנות.

לאחר ששמעתי העדות, סיכומי ב"כ הצדדים ועיינתי בהודעות הנאשמת הגעתי למסקנות כדלקמן :

1.      סעיף 31(3) לפקודה קובע כדלקמן:

"מי שהחזיק סם מסוג המפורט בתוספת השניה בכמות העולה על הכמות המפורטת לצידו - חזקה שהחזיק בסם שלא לצורך צריכתו העצמית ועליו הראיה לסתור".

התוספת השניה קובעת כי החזקת קוקאין והרואין במשקל העולה על 0.3 גרם נטו, והחזקת קנאבוס בכמות העולה 15 גרם, היא החזקה שלא לצריכה עצמית.

2.      על הנאשם הנטל לסתור החזקה ודי ברמת ההוכחה שיש בה להטות את מאזן ההסתברות לשלילת החזקה, אך אין די בהעלאת ספק גרידא. לעניין זה ראו ע"פ 5937/94 שאבי נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(3) 832 - להלן: "עניין שאבי")

3.      פרמטרים שונים משמשים לסתירת החזקה בחוק (ראו בעיקר עניין שאבי, ובש"פ 3437/00, שמעון חזיזה נ' מדינת ישראל, תק-על 2000(2), 1270, ע"פ 6839/97 מרדכי עזרן נ' מדינת ישראל, תק-על 98(2), 174)

א.       כמות הסם שהנאשם החזיק בפועל מול תדירות השימוש - ככל שכמות הסם גדולה יותר, כך קשה יותר לנאשם לסתור את החזקה כי הסם נועד לשימושו העצמי בלבד. כמו כן כאשר הכמות אשר מחזיק בה הנאשם עולה על אפשרות צריכתו על ידי הנאשם בפרק זמן נתון - תחול בדרך כלל החזקה.

ב.        עלות הסם מול מקורות מימון ויכולתו הכלכלית של הנאשם - יש לבחון האם הנאשם יכול לממן את רכישת הסם ממקורותיו הוא ומבלי להזדקק למכירת חלק מן הסם כדי לממן רכישות עתידיות.

ג.         אופן ההחזקה וטיבה - כאשר הסם מחולק למנות(בהנחה שלא כך נרכש), כאשר ברשות הנאשם נמצאים כלים לשקילת נסם, ניילונים וניירות לאריזתו וכאשר הסם אינו מוחזק במקום בו נוהג הנאשם לעשות שימוש בסם - יכול הדבר להצביע כי הסם אינו נועד להחזקה עצמית בלבד.

מן הכלל אל הפרט:

1.      כאמור לעיל, הנאשמת יחד עם הנאשם החזיקו בזמן הרלוונטי סמים מסוג הרואין וקוקאין בשתי הזדמנויות שונות לפי הפירוט להלן: בפעם הראשונה, הרואין במשקל 2.2 גרם נטו פי 7 מהקבוע בחזקה בחוק. קוקאין במשקל 0.84 גרם נטו כשהוא מחולק ל-3 שקיות נפרדות - כמעט פי 3 מהקבוע בחוק. ובפעם השניה, הרואין במשקל 2.5 גרם נטו כשהוא מחולק ל- 2 שקיות נפרדות - פי 8 מהכמות הקבועה בחוק.

2.      יאמר כי מעיון ב- נ/1, הודעת הנאשמת מיום 21.09.02, וב- נ/2 הודעתה מיום 11.10.02, עולה שהנאשמת לא הוזהרה על כך שהיא חשודה בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית. ועובדה זו תומכת לכשעצמה בגרסת הסנגור, שגרסתה של הנאשמת איננה גרסה כבושה.