הכרעת דין בתיק פ 6109/06

בפתח הכרעת הדין אני מודיעה על זיכויה של הנאשמת מהעבירות המיוחסות לה בכתב האישום. אלה נימוקי:

הנאשמת הובאה בפלילים בעבירה של תקיפת סתם בגין מעורבותה באירוע מיום  16/10/05. לגרסת התביעה, באותו מועד לפנות בוקר, על רקע סכסוך שכנים, תקפה הנאשמת את שכנתה, חנה אהרון (להלן:"המתלוננת"), על ידי כך שהכתה באגרופים בגבה ומשכה בשערה (להלן: "התקיפה"). הרקע לתקיפה, על פי הנטען, היה ויכוח שנסב סביב הפעלת התאורה בחדר המדרגות של הבניין בו הן מתגוררות .5

במרכז ראיותיה הציבה התביעה, כדבר מובן מאליו, את עדותה של המתלוננת, אליה מצטרפת עדותו של שכן- עד ראיה האמורה לשמש לה חיזוק. חיצי ההגנה הופנו, מטבע הדברים, לאמינותם של העדים שהמאשימה מבקשת לסמוך עליהן את הרשעת הנאשמת בדין. הנאשמת, הסבורה כי אין להעניק כול משקל ראייתי לעדויות רבות פגמים אלו, נתבה את טיעוניה לשני ערוצים עיקריים, הכרוכים ושלובים זה בזה: אישיותה של המתלוננת ויחסיה הבעייתיים עם יתר השכנים, המאופיינים בהתנהגות חריגה ויוצאת הדופן, שנתגלו בהם, לא אחת, אלמנטים תוקפניים ומשונים. לטעמה, בכוחם של אלה לשפוך אור על נסיבות האירוע ולהשליך על הערכת מהימנות גרסתם.ו

כבר עתה ניתן לומר, כי קו ההגנה אינו משולל בסיס. מכל מקום, הצטברות הפרטים, הנתונים והעובדות שהניחה הנאשמת בפני בית המשפט יצרה תשתית ראייתית שבכוחה למצער לעורר ספק סביר לגבי גרסתה המפלילה של המתלוננת.

ותחילה לניתוח גרסת המתלוננת

בעומדה על דוכן העדים סיפרה כי בעת הרלבנטית התארחה בדירת שכנה, מר יוסי בן צבי (להלן:"יוסי"), כשהבחינה מחלון המטבח כי מישהו עולה במדרגות הבניין. כשיצאה מהדירה כדי לבדוק במי המדובר ראתה כי זו הנאשמת וצפתה בה מכבה את האור שליד המעלית, שאמור היה, לטענתה, להישאר דולק ללא הפסקה. לכן, פנתה אליה ושאלה מדוע היא עושה זאת, ובתגובה התנפלה עליה הנאשמת ללא אומר ודברים ותקפה אותה בברוטאליות בכך שתפסה בשיערה והחלה להכותה באמצעות אגרופיה בגבה. המתלוננת צעקה לעזרת יוסי שיצא במהירות מדירתו וכך הספיק לחזות בסיום התקיפה.

כשהטיחה בה הנאשמת בחקירתה הנגדית כי מדובר בתלונת שווא נקמנית, הנובעת מכך שבאותו יום נתפסה על ידה מדליקה את האור בבניין ללא הפסק ויוסי נצפה שהוא מתחבר בדרך לא חוקית למים הציבוריים של הבניין, השיבה המתלוננת תשובה מתחמקת ולא עניינית שאין בינה לבין מענה ולא כלום, בבחינת "נשאל בחיטין ועונה בשעורין", כמודגם: "אני הייתי אצל יוסי ושתיתי קפה, אין לי בעיה להיחקר במכונת אמת, הייתי באותו יום וכל מה שאני אומרת זה אמת. אני מכירה את הנאשמת הרבה שנים, אני מכירה אותה טוב" (שורות 8-6 בעמ' 6).

לשאלתה הודתה המתלוננת כי חשדה בנאשמת שידה הייתה בשריפה של דלת דירתה בעבר, הגם שבד בבד הכחישה קיומה של עוינות כלפיה:

" ש. ז"א שאת יש לך אלי טינה.

ת. אין לי שום דבר.

ש. בעבר חשדת בי שעשיתי משהו רע.

ת. ראו אותך, אם לא היו רואים אותך, זה היה אחרי חג בשש בבוקר ושרפו לי את הדלת.

ש. לכן, אני אומרת לך שהיה לך כעס גדול עליי.

ת. אין לי שום כעס.

ש. זה לא הגיוני, משום שאת חושדת שמישהו שרף לך את הדלת, יש לך משהו נגדו.

ת. אז לא היה לי מצלמה כמו היום, ואני יודעת שראו אותה אחרי הדלת שלי לאחר השריפה, יום אחרי חג, מה עשית אחרי הדלת שלי?" (שורות 22- 14 לעמ' 6 לפרוטוקול).

כשעומתה בחקירתה הנגדית עם השוני הקיים בין גרסתה במשטרה בה מסרה כי הנאשמת תפסה אותה בשיערה לאחר שהסתובבה במטרה לחזור לדירתו של יוסי, לבין עדותה בבית המשפט, בה העידה כי הותקפה מיד כשניסתה לברר עם הנאשמת מדוע היא מכבה את האור, המשיכה המתלוננת באותו קו של התחמקות ממענה ענייני בהשיבה: " אני לא שמתי לב אם זה מיד או לא, זה לקח כמה שניות" (שורה 4 בעמ' 7).

מעבר לכך נמצאה סתירה בין עדותה לעדותו של יוסי בנקודה נוספת: בעוד המתלוננת הדגישה כי מחלון מטבחו יכלה לראות מי עולה במדרגות, ושללה במפורש את האפשרות שהדלת הייתה פתוחה וכך נחשפה לעיניה הנאשמת בעלותה במדרגות, העיד יוסי כי הדלת הייתה פתוחה לרווחה וטען כי אין כל אפשרות לראות את חדר המדרגות מחלונות הדירה, למעט מחלון חדר האמבטיה.

יתרה מכך. לשאלת הנאשמת בחקירתו הנגדית טען יוסי כי אינו זוכר האם בעת הרלבנטית הייתה המתלוננת בחדר האמבטיה, כאשר, כזכור, המתלוננת מעולם לא הזכירה את חדר האמבטיה כנקודה ממנה צפתה במתרחש בחדר המדרגות הבניין, אלא עמדה באופן נחרץ על דעתה שמחלון המטבח בו ישבו אותה שעה ניתן לראות את העולים במדרגות. טענה  זו נשללה, כאמור, ע"י יוסי שעדותו נועדה לחזק את עדותה. ומעבר לכך, גרסתו לגבי אפשרויות הצפייה לחדר המדרגות מדירתו וטווחי הראייה הייתה שונה ומצומצמת למדי בהשוואה לגרסת המתלוננת. כך למשל טען, כי במקרה הטוב ניתן לראות מנקודה מאוד מסוימת ברגליים בלבד של ההולך. שוני אחרון זה בין גרסאות עדי התביעה, כשהוא לעצמו, הוא אומנם משני, אך מצטרף לשוני הקודם ולהבדלים נוספים ומשמעותיים בהתייחס להמשך התגלגלות הדברים. כך למשל, בעוד שלגרסת המתלוננת הסדר הכרונולוגי של העניינים היה כזה: היא יצאה מדירת יוסי כדי לבדוק מי האדם שעולה במדרגות, פגשה בנאשמת ואמרה משפט ומיד הותקפה על ידה, צעקה לעזרה ויוסי שנזעק החוצה ראה כיצד היא מוכית, וכול התסריט הזה קורה תוך שניות ספורות, לא היה בגרסה שמסר יוסי דבר אודות הסיבה ליציאתה של המתלוננת מהדירה, קרי, לבדוק את חדר המדרגות, ובשונה ממנה מסר כי חלפו כ- חמש עד שבע דקות מרגע צאתה ועד ששמע צעקותיה. וחשוב מכול, העד הדגיש כי ראה רק את ידיה של הנאשמת מושטות קדימה, ולא היה בעדותו כדי להעיד שראה במו עיניו את התקיפה בעיצומה או בסיומה.