הכרעת דין בתיק פ 6055/07

א.         כתב האישום

כתב האישום, כניסוחו ע"י התביעה, מגולל פרשה שתחילה בחיים אומללים של בני זוג וסופה באירוע טראגי כפי שיתואר להלן.

1.       בוריס דוקלסקי (להלן: "המנוח") והנאשמת היו בני זוג. במועדים הרלוונטיים לכתב האישום התגוררו השניים בחדרה, בדירה הנמצאת בקומה השנייה.

2.       שנים רבות במהלך חייהם המשותפים סבלה הנאשמת מהתפרצויות זעם תכופות שהפנה כלפיה המנוח, אשר התבטאו באלימות פיזית ומילולית וכן בהשפלות קשות.

3.       המנוח היה עיוור וקטוע רגל ובמשך שנים סבל ממחלות כרוניות קשות ונזקק לטיפול צמוד. חרף התנהגותו של המנוח כלפי הנאשמת, סעדה אותו הנאשמת בחוליו כל שנות מחלתו וטיפלה בו במסירות.

4.       יציאתו וחזרתו של המנוח לדירה התאפשרה רק באמצעות מתקן מיוחד והדבר הצריך את סיועה של הנאשמת והיה כרוך במאמץ מצידה.

5.       ב- 1/5/06 בשעות הצהריים, לאחר ששהו מחוץ לבית, צעק המנוח על הנאשמת וקילל אותה. סמוך לאחר מכן, בהיותם בדירה, העירה הנאשמת כי היתה רוצה לרכוש את דירת השכן הנמצאת בקומה הראשונה, דירה המתאימה יותר לצרכיו של המנוח בהיותו נכה. בתגובה, צעק המנוח על הנאשמת, קילל אותה והטיח בה האשמות גסות.

6.       בשעות הערב ועד חצות הלילה, שהו הנאשמת והמנוח בסלון. המנוח שכב על הספה והנאשמת ישבה על כסא לידו. במהלך אותן שעות קילל המנוח את הנאשמת קללות גסות, צעק עליה והעליבה ואף התקשר לבנו וקילל את הנאשמת באוזניו.

סמוך לאחר חצות המשיך המנוח לצעוק, לגדף ולהעליב את הנאשמת, תוך הפניית תנועות מגונות לעברה. הנאשמת ניסתה להרגיע את המנוח, אך ללא הועיל. לפתע, השליך המנוח מעמד לסיגריות לעבר הנאשמת. בתגובה, הכתה הנאשמת את המנוח בראשו באמצעות אגרטל, שהיה מונח על המזנון בסלון (להלן: "האירוע").

7.       כתוצאה מהמכה, איבד המנוח את הכרתו. הנאשמת שטפה את פניו של המנוח, ניסתה למדוד לו את לחץ הדם, הניחה קרח על ראשו, והכרתו שבה אליו. הנאשמת הזעיקה את בנם שהגיע לדירה והזמין אמבולנס, אשר פינה את המנוח לבית החולים.

8.       המנוח אושפז בבית החולים ובתאריך 4/5/06 נפטר.

מותו של המנוח נגרם מנזק חמור למוח בעקבות חבלה קהה בכיפת הראש.

נוכח האמור לעיל הואשמה הנאשמת בעבירה של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין").

ב.         גדר המחלוקת

בישיבה מיום 5/7/07 כפרה הנאשמת במיוחס לה ובאת כוחה מסרה כי " אנו מודים בעובדות המפורטות בכתב האישום, למעט המשמעות המשפטית. אנו טוענים שלכל היותר מדובר בגרימת מוות ואין מדובר בהריגה... שכן... הנאשמת לא צפתה את האפשרות של גרימת המוות".

בסיכומיה, חזרה ב"כ הנאשמת על עמדתה זו וביקשה בשפה רפה ואולי אף ברמז, שלא להרשיע הנאשמת אף בעבירה של גרם מוות ברשלנות, שכן ספק אם אדם מן היישוב, בנסיבות המקרה, היה יכול להיות מודע לאפשרות גרימת התוצאה הקטלנית.

ג.          בחינת מסכת הראיות

על מערכת היחסים ששררה בין הנאשמת למנוח טרם האירוע נשוא כתב האישום, ועל אירועי היום בו ארע האירוע, אנו למדים בעיקר מארבעת הודעותיה של הנאשמת במשטרה (ת/1-ת/4), מעדותה בפניי ומשחזור האירוע שביצעה (כעולה מהקלטת ת/17, מדו"ח ההובלה וההצבעה ת/5 ומתמליל השחזור ת/5א). כן העידו בניה של הנאשמת- רוזן דוקלסקי ומשה דוקלסקי.

בנוסף לאלה, כולל חומר הראיות חוות דעת פתולוגית שנערכה ע"י פרופ' היס (ת/6, ת/9-ת/11 וכן חוות דעת מאוחרת ומשלימה מיום 26/12/07)  ודו"ח סיכום אשפוז מהמרכז הרפואי שיבא (ת/7).

אעמוד להלן על חומר ראיות זה.