הכרעת דין בתיק פ 5885/05

בעובדות כתב האישום נטען, כי בתאריך 19/2/05, בין השעות 13.30 - 17.30, או בסמוך לכך, איים הנאשם, לפידוס ניל, יליד שנת 1944,  על ע.א.,(להלן: "המתלוננת"), בכך שהתקשר אליה למכשיר הטלפון הסלולרי שלה, ואמר: "אני אהרוג אותך", בכוונה להפחידה, וזאת על רקע תלונותיה נגדו במשטרה, על כן, יוחסה לנאשם עבירה על פי סעיף 192 לחוק העונשין (אישום ראשון).

על פי הנטען באישום השני, פגע הנאשם בפרטיותה של המתלוננת, בכך שבתאריך 21/2/05, בשעת בוקר, בהיותו בחקירה במשטרת מרחב ירקון, בתל אביב, בגין האירוע נשוא האישום הראשון, העתיק מתוך הדף עליו נרשמה הודעתה של המתלוננת, את כתובתה, בגין כך מיוחסת לנאשם גם עבירה של פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 2 (1) + סע' 5 לחוק הגנת הפרטיות.

הנאשם מכחיש את המיוחס לו.

בישיבת יום 5/2/05, נטען על ידי סנגורו, כי הנאשם לא התקשר למתלוננת, לא שוחח עימה ולא איים עליה.

לעניין האישום השני, נטען כי הנאשם ביקש עט מהחוקרת ורשם דברים שהיו לנגד עיניו, כשלא ידע כלל שמדובר במסמך המתייחס לחקירתה של המתלוננת, ומבלי שציין את שמה של המתלוננת ובנסיבות אלו, אין מקום לייחס לו עבירה של פגיעה בפרטיות.

בעדותה מסרה המתלוננת, כי הנאשם החל להטרידה לפני כ - 6 שנים, עת פגש בה בבריכת גורדון, בתל אביב, מבלי שהיתה כל היכרות קודמת ביניהם, צילמה והחל לשלוח את התמונות שצילם לכתובתה, כשהוא כותב את שמו על התמונות, בצירוף מכתבים נילווים, הנושאים את שמו, כשהוא מוסיף כי הינו מעוניין שתהיה פקידתו ושהינה: "נורא חכמה ויפה" (עמ' 1, שורה 11).

מסתבר, כי בעקבות כך, הגישה המתלוננת תלונה כנגד הנאשם, והוגש נגדו כתב אישום.

לעניין האירועים הסובבים את האישום הראשון, מסרה המתלוננת, כי מספר ימים עובר לתאריך 19/2/05, נכחה בדיון שנערך בבית משפט השלום, בתל אביב, בעניינו של הנאשם, שלאחריו ביום האירוע, החלו להישמע הטרדות טלפוניות רבות, בטלפון הסלולארי שלה, כשלדבריה מדובר היה בשיחות מטרידות, שהחלו בשעת צהריים: "בטלפון אחד לפני אחרון הכרתי את קול הנאשם, שבו הוא איים לרצוח אותי. הוא אמר לי שהוא יהרוג אותי, ואז קודם כל נגשתי למשטרה, היו לי המון טלפונים באותו יום של ניתוקים ולאחר מכן כל מיני מילים גסות. את הקול שלו זיהיתי מיד כשהוא אמר לי שהוא יהרוג אותי. זיהיתי משום ההטרדות שלו בעבר, כי זה חקוק בזכרוני. יש לו קול צרוד ונשימות ארוכות בטלפון, אותן זיהיתי. השיחות שעליהן אני מדברת היו משני אנשים שונים, היה מקול צעיר ומקול מבוגר. לגבי שיחות אלו שאני טוענת שזיהיתי את הנאשם, הוא אמר לי בשיחות אלו שהוא ירצח אותי" (עמ' 1, שורות 15-19, עמ' 2, שורות 1-2).

המתלוננת הוסיפה בעדותה הראשית, כי השיחות המטרידות הגיעו, כאמור משניים, "כשהקול הצעיר", לדבריה, שלא היה קולו של הנאשם, השמיע הצעות מגונות שונות, שלאחריהן שמעה את קולו של הנאשם, שאמר לה כי ירצח אותה.

עוד הוסיפה, כי בעבר לא השמיע כלפיה הנאשם איומים כלשהם.

גם בחקירתה הנגדית עמדה המתלוננת על זיהויו הוודאי של קולו של הנאשם: "זיהיתי את הקול של הנאשם דכאן, מתוך הטרדות טלפוניות קודמות" (עמ' 3, שורות 17-18). עוד הוסיפה כי פנתה מיוזמתה לנאשם, טלפונית, וביקשה כי יחדל מלהטרידה (עמ' 4, שורות 21-22).

כן תארה אירוע בו זיהתה את הנאשם בקרבת מקום עבודתה, בתל אביב, ועל כן פנתה למאן דהוא, שיזם אליו פניה ומשזיהתה כי אכן מדובר בנאשם, פנתה לאחיה, שפנה בשמה לנאשם, באותו מעמד, וביקשו כי יניח לה. כן הוסיפה, כי ביוזמתה התקשרה לנאשם מס' פעמים וביקשה כי יחדל מלהטרידה.

המתלוננת טענה עוד, כי מסרה למשטרה מס' טלפון ציבורי, ממנו הוטרדה על ידי אדם צעיר, ולעניין זה מסרה ב"כ המאשימה, כי המתלוננת לא מסרה מס' טלפון מעין זה למשטרה. עוד אישרה בחקירתה הנגדית, כי יתכן ובעבר לא הוטרדה על ידי הנאשם, בשיחות לטלפון הסלולארי שלה, אלא בטלפונים לבית הוריה (עמ' 6, שורות 10-15, ס/1, עמ' 2, שורות 25-26), וחזרה וציינה, כי בעבר מעולם לא השמיע הנאשם איומים כלפיה.

לעניין האישום השני, מסרה עדות גובת הודעת הנאשם, החוקרת יפעת גאון.

בעדותה ציינה העדה, כי הנאשם התנהג, במהלך חקירתו, בצורה שנראתה בעיניה מוזרה: "הוא החליט שאני שייכת למשפחת גאון, כל החקירה הוא הזכיר את זה, זה היה מצחיק כזה" (עמ' 12, שורות 21-22, וכן ראה את ת/3 והודעת הנאשם, עמ' 2: שם אומר הנאשם: "אני חושב שאת קרובת משפחה של בני גאון ויהורם גאון".

כן הוסיפה, כי הנאשם "דיבר לא לעניין", במהלך חקירתו.

עוד ציינה העדה, כי: "המתלוננת ציינה משהו לגבי הקול שלו, שיש לו קול צרוד מיוחד, ואכן כשדיברתי איתו בטלפון ובעדות, הבחנתי בקול הזה" (עמ' 13 לפרוטוקול). כמו כן, ציינה העדה: "זו צרידות לא רגילה".

העדה אישרה עוד, כי הנאשם העתיק את כתובתה של המתלוננת, כשתיק החקירה ובו הודעתה של המתלוננת היה פתוח בפניה, ונמצא במהופך לנאשם שישב מולה, ומסתבר כי רשם לפניו גם את שמה של אביה של המתלוננת - ארמנד (עמ' 17 וכן ראה ת/1, ת/2 ות/3).

דומה שאין צורך להכביר מילים בנוגע לכך, שדי היה בראיות אלו, כדי לחייב את הנאשם להשיב לאשמה, כפי שהוריתי בהחלטתי מיום 30/10/07.