הכרעת דין בתיק פ 5783/05

כללי

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של ניסיון למעשה מגונה - עבירה לפי סעיף 25+ 348 (ד) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"). בהתאם לכתב האישום ביום 12.02.05 הסיע הנאשם ברכבו את המתלוננת שהייתה במועד הרלוונטי תלמידה בבית ספר בכיתה בה לימד הנאשם מגמת צילום וטכנולוגיה, מביתה בבאר שבע לכיוון צפון לאחר שהציע לה לנסוע עימו לצורך צילומים. בהגיעם לכפר סבא, עצר הנאשם את רכבו ולאחר הפסקה קצרה במקום, בעודם יושבים ברכב, ניסה הנאשם לעשות מעשה מגונה בגופה של המתלוננת, ללא הסכמתה תוך ניצול יחסי חינוך, בכך שאחז בפניה בכוח וניסה לנשקה על שפתיה וזאת עשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים.

הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום ומכאן נשמעו בפני ראיות.

עובדות שאינן שנויות במחלוקת

1.         במועד הרלוונטי לכתב האישום, למדה המתלוננת בבית ספר מקיף ו' בבאר שבע בכיתה בה לימד הנאשם מגמת צילום וטכנולוגיה.

2.         הנאשם הציע למתלוננת לנסוע עמו ביום שבת ברכבו לכיוון צפון לצורך צילומים.

3.         הנאשם והמתלוננת נסעו במועד הנקוב בכתב האישום לצפון הארץ וחזרה, כאשר בשלב מסוים עצרו בכפר סבא.

גדר המחלוקת

האירוע נשוא כתב האישום אירע על פי הנטען ברכבו של הנאשם במהלך נסיעה לצפון הארץ, כאשר המתלוננת נסעה עמו לאחר שהנאשם הציע לה לנסוע עימו לצורך צילומים.

הנאשם למעשה מודה כי ניסה - רצה לנשק את המתלוננת במקום ובמועד בו תיארה המתלוננת -  היינו ברכב, לאחר אותה עצירה בכפר-סבא ומששבו לרכב. גדר המחלוקת הינו מה ארע במהלך אותה שעה ברכב. המתלוננת מציינת כי הנאשם בהיותם ברכב, אחז בפניה וניסה לנשקה על שפתיה. הנאשם מנגד מודה כי אכן כיוון שהיה במצב רוח טוב, רצה לנשק את המתלוננת והיא הצביעה על הלחי וכשחש שהיא לא מעוניינת לא המשיך, כאשר הוא הדגיש כי רצונו היה לנשקה ללא כל כוונה מינית בכך.

השאלה שיש להכריע בה הינה אפוא האם אכן ניסה הנאשם לנשק את המתלוננת על שפתיה אם לאו, ובאם היה הניסיון כאמור, האם התלווה לו היסוד הנפשי הנדרש, היינו  בכוונה ולשם גירוי סיפוק או ביזוי מיניים.

סקירת הראיות בתמצית

מטעם התביעה העידה הקטינה י.ג. - ע.ת.1 (להלן: "המתלוננת"), הגב' ילנה גולברג - ע"ת 4 - אימה של הקטינה, החוקר יובל כהן - ע"ת 2, הגב' מתי מנדלסון מנהלת ביה"ס- ע"ת 3 (להלן: "המנהלת"). כמו כן הוגשה הודעת הנאשם במשטרה - ת/1 .

במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם וכן הוזמנו מטעם ההגנה - החוקרת סנדי עייש - אשר חקרה בתיק זה, מפקד תשאול בימ"ר נגב - רפ"ק שריקי דוד ופקד מזל אסטרחן - קצינת חקירות בתחנת באר שבע .

עדות המתלוננת

המתלוננת בעדותה בביהמ"ש סיפרה כי הנאשם הציע לה להצטרף אליו לתערוכת צילום, ומשזו בוטלה לדבריו בשל מזג האוויר, הציע לה בכל זאת להצטרף אליו לנסיעה לצורך צילומים. באותו יום הנאשם לקח אותה בבוקר, יחד נסעו לכיוון צפון, עצרו בכפר סבא, ישבו על ספסל ושתו וכאשר חזרו לרכב הנאשם תפס את פניה וניסה לנשקה, היא התנגדה, צעקה והדפה אותו ממנה. בהמשך נסעו לכיוון הכרמל, הנאשם אמר כי הוא חולה בסרטן והוא יכול לעשות מה שבא לו. במהלך הנסיעה עצר בנקודת תצפית, הנאשם שם את היד על המשענת של כסאה ואמר לה לשים ראשה על כתפו. המתלוננת התנגדה והנאשם אמר לה כי הוא רוצה להרגיש שהוא נוסע עם בחורה ולא עם גבר. בעצירה נוספת בחוף הים, הנאשם פתח את זרועותיו לחבק אותה והיא התנגדה. עוד ציינה כי הנאשם סיפר לה על קשר קודם שהיה לו עם תלמידה, אמר לה שגם אם יגיעו לסיטואציה של סקס שלא תצפה שיעלה לה את הציונים. כשחזרו לבאר שבע, החזיר אותה לביתה אמר כי שמח לצאת איתה וכי ישמח לטייל איתה שוב. למחרת כאשר הגיעה לביה"ס וראתה את הנאשם, זה עורר בה בחילה והיא הלכה הביתה. היא סיפרה לשתי חברות ולמורה, בהמלצת המורה העלתה את שחוותה על הכתב. עוד ציינה כי הנאשם התקשר אליה ושאל אותה מדוע לא הגיעה לשיעור והאם זה בגללו, השיבה שלא וביקשה שלא יתקשר אליה ואם יש לו מה להגיד שישוחח איתה בבית הספר. בהמשך הגיעה יחד עם מורתה לאמה, סיפרה את אשר ארע והחליטו להגיש תלונה למחרת במשטרה.

עוד העיד במסגרת פרשת התביעה רס"מ יובל כהן, אשר גבה ההודעה מהנאשם (ת/1). העד תיאר את אופן גביית ההודעה מהנאשם ציין כי הקריא האזהרה באוזני החשוד. העד ציין כי לא הבטיח לנאשם כי ישוחרר במידה ויודה במעשה ואף לא אמר כי יעצור אותו במידה ולא יודה. העד הדגיש כי כתב את הדברים שהנאשם אמר והחתים אותו על הודעתו.

אמה של המתלוננת סיפרה כי נתנה את אישורה לנסיעת המתלוננת עם הנאשם לצילום נופים, וכי לא חששה מאחר ומדובר במורה בבית הספר. לדבריה ראתה שינוי בהתנהגות המתלוננת לאחר שחזרה מהטיול, שכן המתלוננת הייתה נסערת, לא רצתה לדבר והלכה לישון. כעבור יום הגיעה בתה עם מורתה אריאלה וסיפרה לה מה שקרה בשבת. כאמא אמרה לה לחשוב טוב אם כדאי לה לפנות למשטרה כי זה לא דבר פשוט, היא תצטרך להעיד. היא ניסתה למנוע את הגשת התלונה, אך בתה הייתה נחושה.

עוד העידה מנהלת ביה"ס הגב' מתי מנדלסון. העדה סיפרה כי אחת המורות ביקשה ממנה לפנות זמן לשיחה דחופה עם המתלוננת, כאשר בשיחה  המתלוננת סיפרה כי בשבת הוזמנה ע"י המורה לצילום להתלוות אליו לצילומים ואז במהלך הנסיעה הנאשם אחז בחוזקה בראשה וניסה לנשקה, הייתה מאוד נסערת וחששה מתגובותיו. עוד סיפרה כי בעצירה נוספת הייתה רוח והנאשם ניסה לחבקה. באותו מעמד היא עוד לא סיפרה להורי המתלוננת, מלאה דו"ח על האירוע. עפ"י ההנחיה שקיבלה ביקשה מהמתלוננת לרשום את הדברים, היא העלתה את הדברים על הכתב שלא בנוכחותה והגישה את המכתב. למחרת זימנה את האם, יידעה אותה בעובדות, האם אמרה שהיא מעוניינת להגיש תלונה במשטרה.

עדות הנאשם

הנאשם בעדותו סיפר כי הציע למתלוננת לנסוע איתו לצילום תערוכה. הנאשם הסביר כי פנה אליה כי היא מצטיינת עם ראש טוב  וכי הקפיד שזה יאושר עם ההורים. לאחר שבוטלה התערוכה בשל מזג האוויר, החליט הנאשם לצאת לצילומי נוף, הסביר על כך למתלוננת וזו הסכימה להצטרף אליו. השניים נסעו יחד, עצרו להפסקת שתייה חמה, ישבו יחד על ספסל. הנאשם היה במצב רוח מאוד טוב, אז הציע למתלוננת נשיקה, הרגיש שהיא נרתעת אחורה, היא הצביעה על הלחי, חש כי היא לא מעוניינת ולכן לא התקרב. שאל אם היא רוצה להמשיך צפונה והמתלוננת הסכימה בלי היסוס. הם המשיכו בנסיעה ועצרו לצלם. הנאשם ציין כי המתלוננת נרדמה בנסיעה חזרה. עוד ציין כי עצרו לאכול, הוא שילם עבור הארוחה והחזירה הביתה.

הנאשם הדגיש כי לא ניסה לעשות למתלוננת דבר בכוח, לא נגע בה בכל מהלך הנסיעה, לא סיפר לה דברים אישיים על עצמו, לא היה לו את מספר הפלאפון שלה והוא לא התקשר אליה. כשראה הנאשם שהמתלוננת נעדרה יחד עם חברותיה במשך מספר ימים מהשיעור התקשר ושאל מדוע לא הגיעה. היא השיבה שזה לא עניינו. הנאשם ציין כי חשש שהן ברחו לאילת כפי שסיפרו לו שעשו בעבר.  

המסגרת הנורמטיבית

עבירת המעשה המגונה בה אנו עסקינן מוגדרת בסעיפים 348 3 (1)(א)-(ו) לחוק העונשין הקובעים כהאי לישנא: