הכרעת דין בתיק פ 5595/04

1.         כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של כניסה בכח, עבירה לפי סעיף 189 לחוק העונשין תשל"ז- 1977 והיזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 לחוק.

להלן עובדות כתב האישום:

במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, עובר לתאריך 08.10.02, נכנס הנאשם לדירה ברחוב קיבוץ גלויות 93 תל-אביב, בדרך של פריצה, בכך ששבר את מנעול שער הכניסה לדירה, פתח את שער הכניסה וכן את דלת הכניסה ונכנס לדירה כדי להחזיק בה. באותן  נסיבות, גרם הנאשם להיזק בזדון כמפורט לעיל. הדירה היתה והינה בבעלותו של נתן לייזרוביץ' כאשר מיופה הכח הינו מר מנחם לייזרוביץ' (להלן: "המתלונן").

2.         על אלה הסכימו הצדדים:

א.         הדירה ברחוב קיבוץ גלויות 93, תל-אביב מזוהה בלשכה לרישום מקרקעין כחלק מחלקה 4 בגוש 6971 והיא רשומה בחלקים שווים על שמם של נתן ורחל לייזרוביץ'. שטרי הבעלות הינם מיום 04.06.47. לצד שמם של בני הזוג לייזרוביץ' אין מספר זהות מזהה, כנהוג ברישום באותה תקופה.

ב.         המתלונן, אוחז בייפוי כח כללי מאת נתן ורחל לייזרוביץ' נושאי דרכונים אוסטרליים.

ג.          לנאשם אין כל זכות קניינית בדירה.

ד.         הנאשם החל להתגורר בדירה בתאריך כלשהו במהלך שנת 2002.

ה.         הנאשם לא ביקש וממילא גם לא קיבל רשות הבעלים או מי מטעמם להתגורר בדירה.

3.         הנאשם כפר בעובדות כתב האישום כאשר הוא ממקד את גדר המחלוקת בשניים:

א.         למתלונן או לשולחיו אין כל זכות קניינית בדירה.

ב.         הנאשם נכנס לדירה פרוצה ונטושה.

4.         ראיות התביעה:

א.         מטעם התביעה הוגשו המסמכים הבאים: הודעת הנאשם ת/1, מכתב דרישה לתשלום ארנונה מאת עיריית תל-אביב ת/2, הליכי הוצל"פ מטעם עיריית תל-אביב בגין אי תשלום ארנונה ת/3, נסח רישום בלשכת המקרקעין בתל-אביב

ת/4 וייפוי כח כללי ת/5.

ב.         עד התביעה העיקרי מר מנחם לייזרוביץ' - המתלונן - סיפר בעדותו כי הינו אחיינו של מר נתן לייזרוביץ' המתגורר באוסטרליה. בשנת 1994 ביקש ממנו דודו לטפל בענייני הדירה, לשלם ארנונה ולפקוד מעת לעת את הדירה. הדוד לא רצה להשכיר את הדירה אלא לשמור אותה עבור אחד מנכדיו. לאחר שקיבל על עצמו לטפל בענייני הדירה, הזדרז המתלונן והביא מסגר ששריין את החלונות עם מוטות פלדה,  סידר את דלת הכניסה וסידר דלת נוספת מפלדה המצויה שם עד היום. שער הברזל בכניסה, ננעל על ידי מנעול. מדי שבועיים עד חודש הוא היה מגיע לדירה, לעיתים נכנס פנימה ופעמים היה מסתפק בבדיקה מבחוץ כשהוא רכוב על טוסטוס. ביום 08.10.02 הוא הבחין כי הדלת הראשית פתוחה והוא ראה דלת חדשה במקום. המתלונן פנה למשטרה עוד באותו יום.

            בחקירתו הנגדית סיפר המתלונן כי הפלישה לדירה היתה  בחודש שקדם ליום 08.10.02, הוא חזר והדגיש כי בביקוריו במקום, פעמים שהיה נכנס לדירה ופעמים שהיה מסתפק בבדיקה חיצונית, קרי, האם הדלת החיצונית והחלונות סגורים. את הדירה הוא מכיר מאז שנת 1947 והיא לא היתה ראויה למגורי אדם.

            במענה לשאלותיי ציין העד כי הוא בן 71 שנים. הוא מכיר היטב את הבעלים הרשומים וכי הם הם דודו ואשתו.

            בהמשך חקירתו הנגדית אישר העד כי בתחילה קיבל הודעה על סגירת התיק אך לנוכח ערר שהגיש הוגש כתב אישום.

            המתלונן עמד על כך כי הוא בטוח  שהפלישה לדירה בוצעה בחודש שקדם לתלונתו במשטרה, הגם ששכנים אמרו לשוטר שביקר במקום כי הנאשם מצוי בדירה עוד קודם לכן. בסוף חקירתו הנגדית הדגיש הנאשם כי עוד בהיותו ילד בן 10 עד 13 שנים ביקר את דודיו בדירה בכל שישי שבת ולעיתים אף ישן בתוך הדירה.

5.         בשלב זה ובתום ראיות התביעה טען בא כח הנאשם כי יש לפטור את הנאשם מלהשיב לאשמה משום שהאישום לא הוכח ולו לכאורה הן לגבי הבעלות על הדירה והן לגבי הכניסה בכח והסבת הנזק.

            דחיתי את הטענה על חלקיה השונים תוך קביעה כי הנימוקים המפורטים יימסרו במסגרת הכרעת הדין.

6.         ראיות ההגנה: