הכרעת דין בתיק פ 551/06

סגן הנשיא, השופט אהרן אמינוף - אב"ד

1.        בכתב האישום יוחסה לנאשמת עבירת רצח - עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - חוק העונשין).

2.        בעת ההקראה כפרה הנאשמת בעבירה המיוחסת לה בכתב האישום אך הודתה כי דקרה את המנוח ולטענתה עשתה זאת כהגנה עצמית.

מטעם התביעה העידו 9 עדים ומטעם ההגנה העידה הנאשמת בעצמה ועוד 3 עדים מומחים.

3.        להלן התמונה העולה מכתב האישום:

בין הנאשמת לבין נאסים עפיפי מנצרת (להלן - המנוח)התקיימה, בעת הרלבנטית לכתב האישום, מערכת יחסים שנמשכה כארבעה חודשים, במהלכה נהגו השניים, בין היתר,  לצאת לבילויים משותפים.

ביום 15/9/2006 לפנות ערב, או בסמוך לכך, הגיעו הנאשמת והמנוח, יחד עם אולגה וחאזם, ידידיה של הנאשמת ועם ילדיהם של אולגה וחאזם, לחוף "רסיטל" שליד הכנרת, לבילוי משותף. הארבעה התמקמו בחוף. בשלב מסויים עזבו חאזם והמנוח את המקום לזמן קצר. באותה עת הגיע עטייה, ידידו של המנוח, למאהל שהקימו הזוגות ושאל את הנאשמת היכן המנוח. הנאשמת ענתה כי המנוח איננו והחלה להתווכח עם עטייה, שעזב בתגובה את המקום.

עם שובו של המנוח למאהל, החלה הנאשמת לבוא אליו בטענות, כי נהג בידידות כלפי עטייה, למרות הריב שהיה בינה לבין האחרון. הויכוח הלך ונמשך, עד שהסלים לכדי ריב שבמהלכו נטלה הנאשמת סכין חיתוך בשר שהיה מונח על שולחן האוכל, שאורכו 25 ס"מ ושאורך הלהב כ- 15 ס"מ (ת/1) (להלן - הסכין), ודקרה באמצעותו את המנוח בכתפו. לאחר מכן החביאה הנאשמת את הסכין האמור מתחת לאוהל שהקימו.

חאזם חיטא את הפצע וטיפל במנוח והויכוח בין השניים דעך.

הארבעה נותרו לשוחח ליד שולחן האוכל, כאשר הנאשמת, חאזם והמנוח שתו בירה ווודקה. בסביבות השעה 02:00 לפנות בוקר, שוב החלה הנאשמת להתווכח עם המנוח, תוך שהטיחה בו עלבונות שונים. הויכוח בין הנאשמת לבין המנוח הסלים לכדי תגרת ידיים, כאשר בשלב מסוים אחז חאזם במנוח על מנת להפריד ביניהם, אז ניגשה הנאשמת אל מקום המחבוא בו הטמינה את הסכין, נטלה בידה את הסכין, ניגשה אל המנוח ודקרה אותו בחוזקה בעזרת הסכין בחזהו דקירה אחת, בכוונה לגרום למותו.

כתוצאה מהדקירה האמורה התמוטט המנוח ומת.

4.        גדר המחלוקת :

הנאשמת הודתה כאמור, בעת ההקראה, כי דקרה את המנוח דקירה קטלנית שהביאה למותו, אך לטענתה עשתה זאת כהגנה עצמית. ברם, במהלך הבאת הראיות, על ידי ההגנה, העלתה ב"כ הנאשמת טענת הגנה נוספת של שיכרות, בזמן ביצוע העבירה. לפיכך, נעמוד תחילה על העובדות, מפי עדי הראיה שנכחו במקום, מהן ניתן ללמוד על אופן התרחשות אירוע הדקירה ומה שקדם לו ולאחר מכן נבדוק את טענותיה המשפטיות של הנאשמת ביחס ל"הגנה עצמית" ו"שיכרות". במידה והטענות הנ"ל של הנאשמת לא תתקבלנה, נבחן את יסודות עבירת הרצח - עבירה שבגינה הועמדה לדין הנאשמת שלפנינו, כאמור לעיל.

ניתוח הראיות :

5.        עדת התביעה אולגה אווישצ'נקו-בסול

עדה זו היא ידידתה הטובה של הנאשמת. כאמור בעובדות כתב האישום, ביום 15/9/2006 לפנות ערב, או בסמוך לכך, הגיעו הנאשמת והמנוח, יחד עם אולגה ובעלה חאזם ועם ילדיהם של אולגה וחאזם, לחוף "רסיטל" שליד הכנרת, לבילוי משותף. אולגה הייתה עדה לאירוע הדקירה ולדברים שקדמו לו וכך היא תיארה בעדותה בבית המשפט את אשר ראו עיניה באותו לילה:

"ב-15/9/2006 הנאשמת הייתה אצלי, בעלי היה בעבודה בבניין. כשהוא חזר התחלנו להכין תיקים כדי לנסוע לכנרת. נאסים בא, הלכנו לנצרת. נאסים וחאזם ירדו לחנות ועשו שם קניות. אח"כ נסענו למגדל העמק כדי לקחת את הדברים של הנאשמת. בדרך עצרנו גם בכפר כנא כדי לעשות קניות.

הרעיון לנסוע לכנרת היה של הנאשמת. נאסים אמר שאם תהיה לו עבודה לא נלך לכנרת, לא הייתה לו עבודה והוא הצטרף אלינו לנסיעה לכנרת.

קנינו בירה ובקבוק וודקה גדול, 2 ליטר, אם אני לא טועה. אין לי מושג כמה בירות הם קנו כי אני לא ירדתי לחנות ולא ראיתי.